פסטיבל ונציה: נשים, עיבודים ורוצחים
הטריילר הפיקטיבי של "מצ'טה" הופך לסרט באורך מלא, דארן ארונופסקי מחמם את היחסים בין נטלי פורטמן ומילה קוניס וגם קצת נציגות ישראלית: פסטיבל ונציה - מדריך למשתמש
"ברבור שחור". נטלי ומילה מתקרבות?
"ברבור שחור" של דארן ארונופסקי ("רקוויאם לחלום", "המתאבק") יפתח את הפסטיבל באקורד נשי, כשהשמועות על סצנה ארוטית בין נטלי פורטמן למילה קוניס שמשחקות רקדניות בלט שנקשרות זו אל זו ב"אגם הברבורים" מוסיפות לו עניין נוסף.
בראש חבר השופטים עומד השנה הבמאי קוונטין טרנטינו, כך שרק הולם שהסרט שיוקרן בחצות בערב הפתיחה הוא "מצ'טה" של חברו ושותפו לעשייה הקולנועית - רוברט רודריגז. "מצ'טה", שנולד כטריילר פיקטיבי במסגרת פרויקט "גריינדהאוס" של השניים אינו משתתף בתחרות הרשמית, אך נותן ייצוג מכובד לטראש ומחוות לבי-מוביז.
מצ'טה קורטז מגולם על ידי דני טרחו, השרירן עם השפם המאיים מהטריילר שהתחיל את הכול, ולצידו ג'סיקה אלבה, מישל רודריגז, סטיבן סיגל, דון ג'ונסון, לינדזי לוהן המשתקמת ואפילו רוברט דה נירו. באתר הפסטיבל הסרט מוגדר כ"מאבק אפי של נקמה וגאולה, עם שובל של דם, דמעות ולבבות שבורים". אם רודריגז ישכיל לשלב גם כאן אקשן עם הומור ומודעות עצמית, יש למה לצפות.
"מצ'טה". גם חברו של כבוד השופט מגיע
בהיפוך של 180 מעלות ממצ'טה, הסרט הנועל את הפסטיבל הוא "הסערה" בבימויה של ג'ולי טיימור שמדגיש את מקומן של הנשים בפסטיבל השנה - גם על המסך, וגם מאחורי הקלעים. העיבוד הקולנועי של טיימור ( "Across the Universe", "פרידה") למחזה הקלאסי של שייקספיר יציין 400 שנה ליצירתו של המחזאי. ב"הסערה" מככבים אלפרד מולינה והלן מירן, שמגלמת את דמותה של פרוספרה, ששונתה כאן מגבר במקור לאישה.
הפיכתו של פרוספרו המכשף לפרוספרה היא ככל הנראה ניסיון לייצר אמירה על מעמד האישה בעבר ובהווה. כפרוספרה, מירן נמצאת במצב בעייתי של אישה - קוסמת ולכן בעלת כוח מאיים, וזו ככל הנראה הסיבה שאחיה שולח אותה עם בתה בספינה בלב ים כדי להיפטר ממנה. היותה אישה משנה את התמונה מנקמה גברית ואבהית במחזה המקורי לנקמה נשית ואימהית.
"Somewhere" של סופיה קופולה
ברוח הפמיניזם של הסרט הנועל, יש לא מעט נשים בפסטיבל השנה. לצד טיימור נמצאת סופיה קופולה עם "Somewhere" בכיכובו של סטיבן דורף כשחקן הוליוודי שחייב להתמודד עם החיים שיצר לעצמו כשבתו בת ה-11, אל פנינג (אחותה של דקוטה), מגיעה לבקר. נשים נוספות בתחרות הן קלי רייכהארדט ורולה ג'בריל, שאמנם לא ביימה את "מיראל" שצולם בישראל בחלקו (על הבימוי חתום ג'וליאן שנאבל), אבל כתבה את התסריט שמבוסס על הספר שלה.
מעבר לנוכחות נשית וטראשית, הפסטיבל שופע לא מעט עיבודים. בנוסף ל"מיראל" ו"הסערה" יוקרנו "גרסתו של בארני", עיבוד לספרו של מרדכי ריצ'לר מ-1977 עם פול ג'יאמטי, דסטין הופמן וגם מיני דרייבר, ו"יער נורבגי" המבוסס על ספרו המצליח של הרוקי מוראקמי בבימויו של אן הונג טראן. ובפינה הישראלית - גם "התפרצות X" הישראלי של איתן צור, המבוסס על ספרה של עדנה מזי"א ומשתתף בשבוע הביקורת.
"התפרצות X", יחד עם "צא", סרט קצר בן 35 דקות של רועי רוזן שיוקרן במסגרת סקירת הקולנוע העולמי העכשווי בפסטיבל, הם הנציגים הישראליים היחידים השנה. זהו אמנם לא הפסטיבל של ישראל הפעם, אך זה כן הפסטיבל של טקאשי מיאקי. הבמאי היפני חובב האלימות הגרוטסקית מציג בפסטיבל לא פחות משלושה סרטים.
"זברה מן 2". ויש עוד שניים מלבדו
סרטו "13 מתנקשים", על רוצחים שכירים שמתאגדים כדי לחסל בוס רשע במיוחד, מתחרה בתחרות הרשמית, וחוץ ממנו "זברה מן" מ-2004 ו"זברה מן 2" החדש יוקרנו מחוץ לתחרות.
עוד שני בימאים שמציגים מחוץ לתחרות הם בן אפלק, ואחיו הצעיר קייסי אפלק. בן מציג את דרמת הפשע "The Town" בה הוא גם משחק, בעוד קייסי מציג את "I'm Still Here" על חברו הטוב חואקין פניקס, שהחליט להפסיק לשחק
ולהתחיל לעשות היפ הופ. טרם הובהר אם אכן מדובר בסרט תיעודי, או בבדיחה פרטית בין השניים שגדלה למימדי ענק.
ואחרון ועצוב: השנה בחרו להקרין כמחווה אחרונה לשחקן הענק דניס הופר שהלך לעולמו, את סרטו בעל השם הסמלי "The Last Movie" מ-1971. בסרט שביים וכתב הופר הוא מגלם קולנוען שמנסה לפרוש מחיי התעשייה ולחיות בשקט בפרו, אבל המציאות, שמושפעת מסרטי הקולנוע שהפרואנים רואים, מאלצת אותו לפעול שוב. מדובר בסרט בו הקולנוע מבנה מציאות עד כדי כך שהוא משתלט עליה - בחירה הולמת לפרידה במעמד חגיגי מאיש שימשיך לחיות לעד על המסך.
לפנייה לכתב/ת 
