פילים כדורבנות
האלבום החדש של ג'ירפות, "אין כניסה לפילים", הוא יותר גן חיים מגן חיות. האלבום השלישי של אחת הלהקות החשובות שנוצרו כאן מציע שירים שקטים ומהורהרים, עם מבט ביקורתי ומושחז על כל מה שמזויף
על מצע של זיעה וטמפרטורות שגובהן מנמיך את הנפש, "אין כניסה לפילים" - האלבום החדש של להקת "ג'ירפות" - הוא קרחוני בצחותו ובחדותו המקפיאה. אחרי כמעט עשרים שנות פעילות, כבר ברור ש"ג'ירפות" הן לא הבזקים יצירתיים לא סדירים, אלא להקה פעילה ושיטתית, אחת מהחשובות ביותר שנוצרו כאן.
בעוד שהאלבומים הראשון ("משוחח עם כיסא") והשני ("גג") שלהם התאפיינו בעומק, שהוסווה בהתחכמות עם תאווה למשחקי מילים ("בנות בבית, בנים בנות, בנות בונות"), היצירה הנוכחית היא חומלת במהותה, ובכך ממשיכה את הקו של אלבום הסולו האחרון של גלעד כהנא, מנהיג הלהקה, "The Walking Man".
ג'ירפות. יותר חומל מן האלבומים הקודמים (צילום: עמית ישראלי)
כמוהו, גם ב"אין כניסה לפילים", השירים עוסקים בדמויות, כולן אנושיות, גם כאשר מדובר בבעלי חיים, המאכלסים את האלבום - פילים, כלבים, חתולים, סוס, יונה וציפורי שיר. גן החיות הזה הוא בעצם גן של חיים, שפועמים בקצב השירים-סיפורים הרגישים (והלעיתים קצרצרים) כמו "פינק זברה" היפהפה בן הפחות מדקה: "שני חתולים ממתינים בפתח חנות לחיות מחמד. מרוכזים בכלוב ציפורי שיר - ציפורי שיר עושות אהבה".
האהבה הזו אינה באה על חשבון המבט הביקורתי של כהנא, צייד הזיופים, שנוהג להצביע עליהם בלגלוג אירוני, כמו הדמות הסטריאוטיפית בשיר הנושא ש"החליטה לעשות שינויים" "לאחר שיחה עם עולמות עליונים". קולו הדומיננטי של כהנא מביע היטב דקויות שמונעות מגיבורי השירים להיות פלקטיים. כך, למשל, בשיר "חופשה בהוואי", הקול משקף את הלאות התבוסתנית בשגרת חיי המשפחה, למרות הגילוי "היום אני אותך אוהב קצת יותר".
לצליל של הלהקה - שכוללת מלבד כהנא את יאיר קז, שותפו היצירתי, ואת אסי ששון וארז רוסו - נוספה הפעם שאנטיות הודית (מן הסתם בהשפעת המסע של הלהקה להודו, שמתועד בסרט המוקרן בימים אלה "ראיתי ג'ירפות בהודו"), במיוחד בשיר הפותח "לא יודע למה זה קורה לי" והשיר המסיים, באנגלית, "What Is Karma".
בכלל, מבחינה מוזיקלית, מלבד העליזות הנמרצת בשיר "31" וכמה איים קטנים נוספים - השירים נוטים להיות שקטים-מהורהרים יותר. מהלומות החשמל הרוקי התמתנו למגע אקוסטי יותר והלחנים היפים מתובלנים בתבליני כינורות, בוזוקי, קונטרבס, עוּד, בנג'ו, צ'לו, חלילים ועוֹד. העיבודים מגוונים, ובזכות הנגינה המשובחת של חברי הלהקה נוצרות איכויות כמו הצורמנות הטראנסית בשיר "כוח", הקצביות המארשית בשיר "31" שמחפה על העצב שבכיסא ש"לא שייך לחבורה" והליריות המפעימה בשיר "הלב הוא טלסקופי" עם תלמיד הגלישה הקפוא והלב הסודק את תקרת העננים.
גלעד כהנא הוא משורר לא פחות מאשר פיזמונאי, וזה ניכר גם בטקסטים כמו: "חלום נסוג מפני היממה כזוהר כוכבים מפני חמה" ("חתולים"). המילים שלו מקבלות ביטוי ויזואלי מרהיב בעטיפת האלבום ובחוברת שיצר האמן דוד פולנסקי, ובה מככבים גיבורי השירים שעוצמתם רבה. כך, למשל, הסוס מהשיר "מוזס", שמשפט ממנו ממשיך לקרוע את נימי הנפש גם אחרי שהסתיימה ההאזנה: "אבא, בקשה אל תכה את מוזס". "כולם נופלים" - כך מסתיים השיר הזה, ובאמת, איך אפשר להישאר יציבים כשאמת - מרוסקת לרסיסים חדים - נוחתת על התודעה החשופה?
"אין כניסה לפילים", "ג'ירפות", "היי פידליטי"
לפנייה לכתב/ת 
