הגזענות של אבו מאזן

הרשות הפלסטינית נתונה תחת לחץ כבד, בעיקר אמריקני, להיכנס למו"מ ישיר עם ישראל. האיגרת ששלח הנשיא אובמה ליו"ר הרשות אבו מאזן מלמדת על חוסר שביעות הרצון של הממשל מגרירת הרגליים של הפלסטינים וממה שנתפס כחוסר הערכה מצדם ללחצים האדירים של הממשל על ישראל, שהניבו הכרה מפורשת של ראש הממשלה נתניהו בפתרון שתי המדינות ובהקפאת הבנייה בהתנחלויות.

על רקע זה, פוסחת עדיין הרשות הפלסטינית על שני הסעיפים, ואין היא מוכנה להתחייב בפה מלא למו"מ ישיר נטול תנאים מוקדמים. בניסיון להתגבר על הלחץ האמריקני, העלו הפלסטינים הצעה לקיומו של מפגש משולש בדרג בכיר, פלסטיני-ישראלי-אמריקני, שיוסמך לדיון באג'נדה, במקור הסמכות למו"מ ובהפסקת ההתנחלויות. הם ציינו כי יוכלו להסתפק באיגרת רשמית של הנשיא ובה הודעה על השגת התחייבות ישראלית בסוגיות אלה, או באימוץ פומבי של הודעת הקוורטט במוסקבה על ידי נתניהו.

אגב המגעים המדיניים, חשף אבו מאזן בפגישת תדרוך עם התקשורת המצרית בשבוע שעבר את גרסתו למגעים שהתקיימו עם ישראל בתקופת ממשלת אולמרט (ונתקעו לדבריו בגלל מחלוקת על היקף חילופי השטחים), ואת עמדותיו לגבי עקרונות היסוד להסדר המדיני, שעיקרן: חזרה לקווי 67', חלוקת ירושלים ויישוב בעיית הפליטים בהתאם ליוזמה הערבית ולהחלטה 194. כן הדגיש כי לא יכיר לעולם בישראל כמדינה יהודית, ואף הוסיף: "אני מוכן להסכים לקיומו צד שלישי שיפקח על ההסכם, דוגמת כוחות נאט"ו, אך לא אסכים שיהיו יהודים בכוחות נאט"ו ולא אסכים שיחייה בינינו ולו ישראלי אחד על האדמה הפלסטינית".

ההתבטאויותיו הללו אינן באות מתוך חלל ריק. הלחץ האמריקני והבינלאומי על ישראל בסוגיית ההתנחלויות וירושלים יצר דימוי של חולשה ישראלית ושל שינוי מאזני הכוח לרעתה. הרשות משחקת בקלף של העדר אלטרנטיבה אחרת לשלטונה, העולה בקנה אחד עם האינטרסים של המערב, וחותרת לחלץ באמצעות הקהילה הבינלאומית ויתורים ישראליים מהותיים, מבלי שהפלסטינים ויתרו כהוא זה על תביעתם לשיבת הפליטים לשטח ישראל. בכך, ממשיכים הפלסטינים במדיניות ה"סלמי", שבאמצעותה הצליחו, לעתים בדרך של מאבק מזוין ולעתים במנופים מדיניים, להביא את ישראל לסגת מרוב תנאיה ומנכסים שהיו אמורים לשמש קלפי מיקוח במו"מ על הסדר הקבע.

האסטרטגיה הפלסטינית הנוכחית אינה שונה מזו של יאסר ערפאת, ואינה מבטאת שינוי בעמדות היסוד הפלסטיניות, שבעיקרן דומות גם לאלה של חמאס. על פיה, הרשות הפלסטינית מוכנה לנהל מו"מ על הסדר מדיני רק לאחר הסכמה ישראלית על נסיגה לגבולות 67' (עם תיקוני גבול מינוריים בלבד). משתאבד ישראל מקור את כוחה במו"מ, ידרשו הפלסטינים ליישם את החלטות האו"ם בעניינם של הפליטים בהתאם לפרשנותם, הווה אומר: מתן זכות ל-5.5 מיליוני פליטים לשוב לשטח ישראל.

המשוואה של אבו מאזן פשוטה. ישראל צריכה להפוך למדינה דו-לאומית (עד שתאבד את זהותה היהודית), ואילו מדינת פלסטין צריכה להיות מדינה פלסטינית "נקייה מיהודים".

הוא אמר "ישראלי" - אך התכוון ל"יהודי", שהרי אין הרשות שוללת מערבים אזרחי ישראל אפשרות לחיות בשטחה כחלק מהעם הפלסטיני. מדינת פלסטין, אליבא דאבו מאזן, צריכה למנוע כל נוכחות יהודית בשטחה. במלים אחרות, הרשות הפלסטינית מאמצת מדיניות גזענית - אפרטהייד פלסטיני - המכוונת נגד יהודים באשר הם יהודים.

הגישה הגזענית הזו ניכרת גם בהתייחסותו לכוח משקיפים של נאט"ו שעשוי לפקח על ההסדר בשטח. אבו מאזן מתנגד להימצאות יהודים בכוח משום היותם יהודים. הווה אומר: הוא מבקש מגרמניה ומכל מדינה אחרת החברה בנאט"ו לבדוק את מוצא חייליה ולפסול את כל מי שיש לו שורשים יהודיים. אפילו סעודיה לא מנעה את הצבתם של חיילים יהודים מצבא ארה"ב בשטח הקדוש של חצי האי ערב במהלך מלחמת המפרץ הראשונה, ואיש בישראל אינו דורש - וטוב שכך - לפסול חיילים מוסלמים משירות בכוחות הבינלאומיים המוצבים בסיני, ברמת הגולן ובלבנון. אמירות גזעניות אלה של אבו מאזן חמורות במיוחד, גם משום שהן מטילות ספק בנאמנות של היהודים למדינותיהם. הן מחייבות תגובה ישראלית ואירופאית תקיפה.

יהונתן דחוח-הלוי, חוקר בכיר ועמית במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה ומנהל המחקר ב-Orient Research Group