הנבגדת מצאה בפייסבוק פרטים על המאהבת

פייסבוק מייצר לצד התובע לא רק עילה לגירושים, אלא גם את הראיה לכך. אם בעבר כדי להוכיח בבית הדין הרבני שבן הזוג בוגד היו שוכרים חוקרים פרטיים, היום די בהדפסת תמונה או התכתבות בפייסבוק כדי להוכיח בגידה או "מעשה כיעור"

עו"ד קרן פרץפורסם: 03.08.10 , 10:44

מלבד העובדה שהפייסבוק מקרב לבבות ויוצר זוגות, הוא יוצר גם פרידות וגירושים והופך להיות כלי משפטי ועזר כנגדו של התובע ועורך דינו.

ההלכה הנהוגה בבתי הדין הרבניים היא, שאם אחד מבני הזוג מגיש תביעת גירושים שאינה בהסכמה, על התובע להוכיח שיש לו עילת גירושים נגד הצד השני, כגון בגידה, אלימות, הימורים, התמכרויות, סירוב לקיים יחסי מין ועוד. אם אין לתובע עילת גירושים טובה המגובה בראיות, לא ניתן יהיה לחייב את הצד הנתבע להתגרש, ובכך הוא עלול להסתכן בתשלום פיצויים גבוהים לבן הזוג, על אשם בפירוק הנישואים. במקרה שהנתבעת היא אשה עלול הבעל להידרש לשלם לה כתובתה. לעיתים גם כשיש לבן הזוג עילת גירושים קשה מאוד להוכיח את אותה עילה במסגרת יחסים שבינו לבינה.

אבל פייסבוק מייצר לצד התובע לא רק עילה לגירושים, אלא גם את הראיה לכך. אם בעבר כדי להוכיח בבית הדין הרבני שבן הזוג בוגד היו שוכרים חוקרים פרטיים, היום די בהדפסת תמונה או התכתבות בפייסבוק כדי להוכיח בגידה או "מעשה כיעור". גם אם הצד הבוגד זהיר מאוד, ובוודאי לא מפרסם תמונות נועזות שלו, החשיפה יכולה לצוץ מהמקום הכי לא צפוי.

לא מזמן נכנסה למשרדי מישהי שסיפרה לי שדפדפה לתומה בתמונות שהעלה יחצ"ן מסיבות, דרך חשבון פייסבוק של מכרה מהעבודה שלה, ובאחת התמונות גילתה להפתעתה ברקע של התמונה את בעלה עם בחורה. כל זה מתרחש בשעה שהיא חושבת שבעלה מבלה בעבודתו עד השעות הקטנות, לפחות על פי מה שהוא מספר לה.

הנבגדת נכנסה לדף הפייסבוק של המאהבת וגילתה עליה את כל הפרטים שהיא צריכה לדעת: שם, מקום מגורים, גיל, ויותר מזה - אמירות בסטטוסים על היותה מאוהבת ומסרים חד משמעיים לאהוב שלה.

מקרה אחר: אשה פתחה כרטיס פייסבוק עם שם בדוי ותמונות מזויפות של אשה נאה עם "כלים נאים", פלירטטה עם בעלה ואף קבעה להיפגש איתו. בסופו של דבר הם נפגשו ברבנות.

הבעל הציג בתביעה את תדירות שינוי הסטטוסים

עו"ד מבט:

הוכחת בגידה באמצעות הטכנולוגיה

עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי

הנישואים אינם שוללים מבני הזוג את זכותם לפרטיות זו כלפי זה. סעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות קובע כי "חומר שהושג תוך פגיעה בפרטיות יהיה פסול לשמש ראיה בבית המשפט, ללא הסכמת הנפגע". מה בכל זאת אפשר לעשות?

הוכחת בגידה באמצעות הטכנולוגיה

דוגמה נוספת היא בעל שטען כי אשתו מחוברת לפייסבוק מהרגע שהיא נכנסת הביתה ועד השעות הקטנות של הלילה. לטענתו, התמכרותה הפכה לבלתי נסבלת וכך היא החלה למרוד במלאכות הבית ולהזניח את הבעל את הילדים. הבעל הציג בתביעה את תדירות הפעמים בהן היא משנה את הסטטוסים, כמות התמונות שהיא מעלה, תדפיס של צ'אטים ועוד כהנה וכהנה.

לא מדובר בסתם ראיות, אלא בראיות ממשיות, שאינן מתירות מקום לספק. תמונה או אמירה כמוה כהודאת בעל דין, שהיא אם כל הראיות במשפט. הערכאות המשפטיות הכירו בכך שרשתות חברתיות כמו פייסבוק הן מקורות אמינים של מידע, ומכירים בהן כראיה קבילה.

זוג חי בפירוד הרבה זמן, ואחת מהמחלוקות ביניהם היתה המשמורת על הילדים. האב היה מאוד קשור לילדים, כל עולמו סבב סביבם. האשה סירבה בתוקף למתן משמורת לאב. בכתבי הטענות הציגה האשה את עצמה כבעלת מסוגלות הורית גבוהה ומודל לחיקוי עבור הילדים. הבעל הנחוש לא ויתר ובמשך תקופה ארוכה עקב אחרי הפייסבוק שלה ואסף ראיות עליה. בדיון הוכחות הציג הבעל בפני בית המשפט תמונות של האשה מתרועעת עם גברים רבים, מבלה במועדונים ומסיבות, רוקדת על ברים שותה אלכוהול ומעשנת סמים. בפרופיל שלה היא ציינה שהיא רווקה, ללא ילדים.

בדוגמה נוספת הביא בעל על אשה שטענה שהיא לא עובדת על מנת לקבל מזונות אשה ראיות מהפייסבוק שהאשה מוכרת תכשיטים שהיא מייצרת ומפרסמת אותם למכירה בפייסבוק.

בעבר, לפני שמיהרו להשתמש בראיה אינטרנטית היו בודקים שלא חלה עבירה לפי חוק הגנת הפרטיות. כך, למשל, חדירה למייל פרטי בהחלט עשויה להיות עבירה פלילית. עורכי דין חשבו שיוכלו להינצל מאימת הפייסבוק באמצעות חוק הגנת הפרטיות. טענה זו לא החזיקה מים, שכן ברגע שמישהו מפרסם פרטים ותמונות ברשות הרבים, הוא לא יכול לחסות בצילה של הגנת הפרטיות.