סקס אחרי דקות בודדות של היכרות, זה רומנטי?
האלמונית טוענת שהיא הבינה מדודו שיש לו כלפיה צורך בקשר רומנטי משמעותי. האם זמן היכרות קצר כל כך מצדיק הבנה כזו? דודו הוא כינוי חיבה של ערבי, והאלמונית יהודייה. הוא מתחזה? יהודים בתפוצות לא משתמשים בשמות וכינויי חיבה של גויים?
נמשיך מכאן אל הסצינה הבאה: צעיר יהודי בעל שם פרטי ושם משפחה לועזיים, מכיר במסיבה צעירה נוצרייה, ונוצר ביניהם, תוך דקות ספורות, קליק חושני שמוביל את שניהם לרגע של שיכרון חושים בחדר השינה הסמוך, או בשירותים. אז מה הבעיה? לא בטוח שיש בעיה. הנוצרייה שכבה עם היהודי בידיעה מוטעית, המבוססת על שמו, שהוא נוצרי. האם הוא התחזה לנוצרי? האם, בגלל זה, נרשיע את היהודי במצג שווא ובעקבות כך – באונס? לא מגוחך לעורר בכלל את השאלה הזו?
נבדוק עכשיו התפתחות שונה. הצעיר היהודי מנסה להיות הגון וישר. רגע לפני שהנוצרייה מתפשטת, או לפני שהוא נוגע בה, הוא עוצר הכל, ככה באמצע סערת היצרים, כדי להתוודות בפניה שהוא יהודי. מה עכשיו?
עם היד על הלב - הוא לא נראה טמבל מוחלט? מה הקשר בכלל בין המשיכה המינית, שלו ושלה, לבין מוצאו?
נניח שחשוב לצעירה לדעת. מגעיל אותה לשכב עם יהודי. האם אנחנו, לא רק כיהודים, מוכנים להשלים עם זה? האם נסכים שבית משפט בארץ נוצרית יגן עליה, מפני שהיהודי היה חייב להביא בחשבון שגוף של יהודים עלול לדחות נוצריות?
סאבר קאשור, צעיר ערבי, הורשע באחרונה באינוס צעירה יהודייה שקיימה איתו יחסי מין בהסכמה. "הנאשם שהינו נשוי", נקבע בפסק הדין, "הציג עצמו בכזב בפני המתלוננת כרווק יהודי, ובתוך כך – כמי שמעוניין בקשר רומנטי משמעותי". מצג השווא של קאשור נראה לבית המשפט כסיבה ראויה לקבוע שבמקרה הזה יחסי מין בהסכמה מלאה הם למעשה אונס. אתמול החליט בית המשפט העליון לעכב את ביצוע 18 חודשי המאסר של קאשור, שהורשע במחוזי בירושלים בגין אינוס, והקל את תנאי מעצר הבית שלו.
ההחלטה במחוזי עוררה ביקורת רבה וזכתה לגל של מאמרים בכלי התקשורת. נקודות הביקורת העיקריות הן שתיים: למה מרשיעים את הנאשם באינוס ולא במעשה תרמית, והאם הנאשם הוא הגבר היחיד שמחזר בעזרת מצג שווא. חלק משמעותי מהמבקרים הגיעו למסקנה שמדובר כאן בפסק דין גזעני.
כפי שראינו, אפשר לשאול שאלות מעבר לכך: האם היה כאן בכלל מצג שווא? פסק הדין לא מפרט באיזו דרך הציג עצמו קאשור כיהודי. נראה שקאשור הציג את עצמו כ"דודו", שהוא כינוי החיבה שלו, ושהמתלוננת הבינה מכך שהוא יהודי. אם זה המקרה, הרי שכפי שראינו, קאשור נוהג מנהג שמקובל בין יהודים רבים בארצות העולם.
יש לשים לב למשך הזמן שעמד לרשותה
הספק בדבר מצג שווא עולה גם מזווית אחרת. פסק הדין מייחס את הסכמתה של הצעירה ליחסי מין להבנה שלה שכוונותיו של קאשור הן רציניות, שהוא מעוניין בקשר רומנטי משמעותי. אבל, יש לשים לב למשך הזמן שעמד לרשותה כדי להגיע לאותה הבנה – דקות ספורות. זה רציני? לא מופרך לבסס על זה פסק דין?
בכתב הערעור בפני בית המשפט העליון מעלה ד"ר אלקנה לייסט, מהסנגוריה הציבורית, את הטיעון הבא: "העובדה שהמתלוננת הסכימה לקיום היחסים בקומה העליונה של בניין משרדים, דקות ספורות לאחר פגישתה האקראית עם קאשור, יכולה היתה לנטוע בקרב האדם הסביר, היושב בקרב עמו, את המסקנה המסתברת שמטרתה הלגיטימית העיקרית וקצרת הטווח של המתלוננת היתה סיפוק היצרים המיניים - ולאו דווקא בניית יסודות מוצקים לקשר זוגי רציני ומשמעותי".
לפי פסק הדין, קאשור הציע למתלוננת להתלוות אליו לבניין סמוך והיא הסכימה. הם עלו במעלית לקומה העליונה, ושם, בתוך המעלית ואחר כך בחדר המדרגות בקומה עליונה, הם קיימו יחסי מין מלאים בהסכמתה של המתלוננת.
הזמן הקצר הוא קריטי. יש לנו היום תרבות נפרדת של יחסים לטווח קצר ושל יחסים לטווח ארוך. לכל תרבות, נורמות וקודים משלה. כדי להכריע בשאלה אם היתה הבטחה לקשר רומנטי משמעותי, היה על בית המשפט להתייחס לאותן נורמות וקודים שונים. מילים שאומרים גם כאן וגם כאן אינן בהכרח בעלות משמעות דומה. האמירה "אני מת שתהיה לי אשה כמוך לכל החיים", יכולה להתפרש גם כמקדמת את סף הגירוי לרגע קצר, וגם כרומנטית לטווח ארוך.
יחסים קצרים נעשים לפעמים מענגים יותר ככל שמחניפים זה לזו, ועדיין אין להקיש מכך על קשר רומנטי משמעותי. ההיענות מהירה, בתוך דקות בודדות, ליחסי מין מלאים, ובלי לטרוח אפילו ללכת למקום נוח יותר, כמו בבית שלה או שלו, שייכת בדרך כלל, לא תמיד, לקודים של יחסים קצרים. האמירות בדרך הן פחות משמעותיות, אם בכלל.
יחסים רומנטיים משמעותיים יכולים בהחלט להתפתח ממפגש חפוז, אבל, לאור ההבחנה בין שני סוגי היחסים, היה על המתלוננת לקחת בחשבון גם את האפשרות שהנאשם מתכוון ללא יותר מאשר סקס חד פעמי, והיה על בית המשפט לפסוק שהדרך בה היא הבינה, אם אכן הבינה כפי שהיא טוענת, היתה חפוזה מדי וללא ביסוס ראוי.
"הותיר אותה ערומה"
הגישה שלי מתבססת על תפישה עדכנית של המושג "יחסים", בעוד שהגישה של בית המשפט מתבססת על תפישה שהיתה טובה אולי לימים שהסבים של השופטים חיזרו אחרי הסבתות שלהם. ההבחנה בין שתי הגישות היא היום הבחנה בסיסית והיא זו שאמורה להנחות את בית המשפט.
קאשור הוא ערבי. זאת בעצם הבעיה. יהודים שמסתירים את יהדותם בפני הגויים נראים לנו דווקא מאה אחוז. ערבים זה כבר משהו אחר. ערבי ששוכב עם יהודייה חשוד אוטומטית, וגם אם הוא לא מסתיר את ערביותו, ובמיוחד אם הוא מציג את עצמו בשם דודו.
סאבר קאשור, לסיכום, רחוק מלהיות גבר מתחשב. "לאחר שבעל הנאשם את המתלוננת... עזב את הבניין והותיר אותה עירומה בקומה העליונה בבניין". אבל מפה ועד הרשעה באינוס הדרך עוד ארוכה. לא מעמידים לדין גבר רק משום שהוא חרא של בנאדם.
- יש לכם דילמות בנושא רגשות ויחסים? אפשר לשלוח מייל,
ואולי אבינועם יבחר להתפלסף על זה כאן.
