ההרתעה נשחקה - ולא רק בלבנון
גראד באשקלון, רקטות באילת - וכעת צבא לבנון מעז להתגרות. החיישנים של אויבינו זיהו חולשה. את ההרתעה נשקם עם שילוב של איפוק, פעולה צבאית מתוכננת וממוקדת, ונחישות מדינית
משהו קרה כאן. אויבינו, בעלי חיישנים עדינים, כנראה הריחו שהשתנו דברים. שוב אינם חוששים מנחת זרועו של צה"ל. טילים נופלים על עוטף עזה ועל אשקלון, רקטות מתפוצצות סביב אילת, אפילו צבא לבנון מעז להתגרות בצה"ל.
אל נתפלא אם בימים הקרובים "נזכה" לפיגועים ביהודה ושומרון, למטח רקטות מחיזבאלה, או אולי לחדירה מירדן. גם סוריה עלולה שלא לשבת בחיבוק ידיים, וגם פגיעה במרכז יהודי אי שם בעולם היא תרחיש שבהחלט בא בחשבון. לא כולם יגרמו אבדות, וחלקם אולי יסוכל בדרך זו או אחרת ולא נדע עליהם.
מהו המכנה המשותף לפיגועים האחרונים ולאלו המצפים מאחורי הדלת? מה מאחד אותם? תשובה הגיונית היא שאנחנו חדלנו להפחיד אותם. צלו של צה"ל אינו גורם לרגליהם לרעוד ולעורם להגיר זיעה קרה. הם מתרגמים את החולשה המדינית והדיפלומטית של ישראל בזירה הבינלאומית לחולשה צבאית ובטחונית.
הם מעריכים שמדינה שנכנעת לדרישת האו"ם לחקור את "פרשת מרמרה" לא תעז להגיב על מעשי חבלה בתקיפות ובעוצמה שהם מורגלים אליה.
במילים אחרות, ייתכן שההרתעה הישראלית נשחקה במידה רבה מדי. ייתכן שאויבינו חוזרים לטעות ביכולת צה"ל ונחישותו לפעול. הבעיה היא שאם נניח להם להמשיך לטעות, הם עלולים להסלים את פעילותם עד שניאלץ להגיב במלוא הכוח - ולהסתכן בהידרדרות למלחמה שאין אנו חפצים בה.
אם כך, כיצד יש לפעול? הדרך המאופקת שבה נוקטים קובעי המדיניות עשויה להועיל, בהנחה שכל האירועים אינם מחוברים זה לזה, ואין כוונתם לאתגר את ישראל בחולשתה המדינית. חובה להתאפק עד שתתברר התמונה הכללית, ויתבהרו כוונותיהם של מנהיגי "ציר הרשע".
אך אליה וקוץ בה. איפוק מוגזם מתורגם באזור המקולל הזה לחולשה ופחד. הריגה מתוכננת של מג"ד בצה"ל עוברת לסדר היום? מי משכנינו יאמין שאנו חזקים במידה מספקת כדי להתאפק?
הרתעה צריך לתחזק, לחזק ולהדגים מדי פעם. ייתכן שלא ירחק היום שצה"ל ייאלץ להפגין את הכוונה והיכולת להרתיע באמצעות תגובה חזקה וכואבת.
אבל התגובה לא צריכה לבוא מהבטן. אסור לנו לחזור על החלטות חפוזות להגיב על פיגוע כואב, אסור שכל קסאם יגרור תקיפת מנהרה. חיזוק הדימוי ההרתעתי של ישראל חייב תכנון מוקדם ומדוקדק, בחירה במקום המתאים ביותר, במטרה ההולמת ביותר, במבצע חד כתער ומהיר כברק (ולא מבצע מתגלגל ומדשדש). צריך להתאים אותו לתקשורת ולדעת קהל בינלאומיות עוינות.
לשחיקה בהרתעה שמגולמת ברצף האירועים בימים האחרונים יש משמעויות צבאיות - אך גם מדיניות. התחום הרגיש כרגע הוא השיחות הישירות עם הפלסטינים, שאליהן ישראל חייבת להתייצב עם דימוי של נחרצות הרצון ועוצמת המעשה.
קובעי ההחלטות ודאי מתלבטים בין מדיניות של הכלה ומאופקות, לבין מדיניות של העצמת ההרתעה והשפעתה. עדיין אין זה משבר, עדיין יש זמן לתכנן ולקבוע החלטות נבונות, להכין את התשתית הפוליטית והתקשורתית ואת דעת הקהל - כדי לשקם את כוח ההרתעה.
שמואל גורדון, ד"ר למחקרים אסטרטגיים ויחסים בינלאומיים ואל"מ במיל' בחיל האוויר
לפנייה לכתב/ת 
חייל צה"ל בגבול לבנון, אתמול
צילום: רויטרס
מומלצים
