מותר לקבל תרומת זרע? בעיות פוריות של דתיים
מה עושים כשהביוץ יוצא בדיוק בימים הנקיים? ואיך מרגישה חרדית שמתקשה לקיים את המצווה הראשונה בתורה? ההתמודדות עם בעיות פוריות קשה לכל זוג. אצל זוגות דתיים היא עשויה להיות קשה במיוחד. מוסף "זמנים מודרניים" של "ידיעות אחרונות" בדק מדוע זה כך
קרן ועידו, הורים לתאומים בני שנה מאזור קריית אונו, רצו להיות אבא ואמא כבר לפני שמונה שנים, אחרי שהתחתנו, אך ההריון המיוחל הגיע רק לאחר חמש שנות טיפולי הפריה. "זה לא שהיה עלינו לחץ מסיבי כי אנחנו דתיים," אומרת קרן ,(36) "אבל בשכונה שלנו הרוב דתיים, וכשכל אישה שעוברת לידך בהיריון ומשתרכים אחריה שניים-שלושה זאטוטים, משהו צובט בלב. זה מתחיל מצביטה, אחר כך כאב, ובשלב מסוים, אחרי שלוש שנים של טיפול, זה מגיע להימנעות מיציאה לא הכרחית מהבית, שמא אפגוש, שמא ישאלו."
מצוות הפרייה והרבייה, החובה לפעול כדי להוליד צאצאים, היא הראשונה בספר בראשית, וכדי להבין את כובד הסוגיה די לומר שלפי ההלכה אי פריון הוא עילה מוצדקת לגירושים.
-הרגשת שמופעל עלייך לחץ?
"אף אחד לא היה חסר טקט עד כדי לשאול אם אני בהריון, אבל היו אנשים שניסו לברר. לדוגמה, ביקרתי בבית הכנסת של הוריי, וחברה של אמא שלי אמרה: 'עוד מעט קרן תהפוך את אמא'לה לסבתא.' במילים אחרות היא שאלה: קרן, את בהריון"?.
עידו (37) מסביר: "ציפייה לתינוק שמתארכת היא דבר שמתסכל בכל המגזרים. אנחנו דתיים-לאומיים, ויכול להיות שבחברה החרדית הלחץ גדול יותר כי הילודה גבוהה יותר. אבל ההבדל המהותי בין דתיים לחילונים הוא בקו התפר שבין הרפואה וההלכה."
-במה זה מתבטא?
קרן: "קודם כל בצורך לספור שבעה ימים נקיים לאחר כל מחזור, דבר שיכול לגרום לפספוס של יום הביוץ. כל טיפול עשוי להתנגש עם ההלכה, אחרי כל בדיקה צריך לדעת אם האישה עדיין מותרת לבעלה. מה שמעניין זה שהרופאים, חילוניים ככל שיהיו, מכירים בעניין. היו מקרים שהלכתי לרופא והוא אמר לי: 'תשאלי את הרב הזה והזה והוא יגיד לך."'
-מה היה קשה במיוחד בתהליך?
קרן: "הביקורים אחת לחודש במקווה השכונתי. כשהבלנית מתחילה להכיר אותך, ואת מגיעה מדי חודש ומתפללת בדבקות, מגיע שלב שבו היא מבינה שאת לא רוצה להגיע לשם בחודש הבא, ושתיכן עצובות להיפגש שוב, אבל לא מדברות על זה. התחושה שלך כאישה קשה, כי את יוצאת משם חדורת אמונה שהפעם זה יקרה, וכשזה לא קורה, האכזבה גדולה. לא אהבתי לפגוש במקווה את החברות שילדו לפני חודשיים ולא היו שם הרבה זמן, והן רואות אותך ומגלות שאת עדיין לא בהריון. אני בטוחה שהן מצידן איחלו לי כל טוב, אבל זו הייתה ההרגשה שלי, וזה לא היה קל. סגרתי מעגל כשהגעתי למקווה אחרי הולדת התאומים והבלנית זרקה עליי סוכריות, בכינו והתחבקנו."
עידו: "בתחילת הטיפולים הביך אותי שנושאים שתמיד היו צנועים ושלא הורגלנו לדבר עליהם הפכו לשיחה שבשגרה: רופאים ורבנים שואלים שאלות חודרניות, וצריך להבין שכל אינפורמציה חשובה ושחייבים להיות פתוחים. לקח לי כמה שבועות לקלוט את העניין, למרות שאני בסך הכל אדם פתוח."
-איך הגיבה הסביבה הקרובה?
קרן: "היו חברים קרובים ובני משפחה מדרגה ראשונה שהציעו לנו לאכול מאכלים בעלי סגולות ולקבל ברכה מרבנים. לא נעלבנו. אפילו טעמנו," היא צוחקת. "פעם היינו בברית בירושלים והיה שם רב גדול, אז ניגשנו וביקשנו ברכה, וזה עבד אחרי חודשיים – בשילוב הטיפולים, כמובן. מה שפחות אהבנו זה שבכל חופה היה הצדיק שאמר לנו לקבל ברכה מהחתן והכלה, או שבבריתות נתנו לנו להעביר את התינוק לסנדק כסגולה לפריון. ברור שהכוונות היו טובות, אבל באותם רגעים הרגשתי קצת מסכנה, כאילו רוצים לעזור לי בכל מחיר. את המשפחה לא שיתפנו, סיפרנו רק שאנחנו יודעים מה שאנחנו עושים, וכשברוך השם הריתי סיפרנו מוקדם לקרובים ביותר כדי שישמחו."
לא רוצה לקנא, אבל
במגזר החרדי, מטבע הדברים, בעיות פריון הן נושא כאוב אף יותר. רבקה ,(36) מורה בסמינר המתגוררת בירושלים, חיכתה תשע שנים ארוכות ורוויות טיפולים יקרים וכואבים לפני שילדה את בתה היחידה. רבקה היא אישה חרדית, המוכנה לדבר על הדרך הארוכה עד למימוש האמהות בגיל ,29 אך לא בנוכחות בעלה.
"זה נושא רגיש מדי," היא מסבירה. "ברגע שאומרים טיפולי פוריות, זה כבר מעלה קונוטציות של דיסקרטיות. לא מתוך בושה, חלילה, כי מבחינתנו יותר מבייש להימנע מללדת ילדים. אצלנו זו גאווה שמנסים להרות, הרי זו המטרה של הנישואים. ההסתרה היא יותר בגלל הצניעות - עבור כל גבר כל הנושא של בדיקה או השבחת זרע לא ממש תורם לאגו, אז כשמדובר בגבר חרדי ההתמודדות כפולה, כי הוא גם טרוד במה מותר ובמה אסור. עברנו המון משברים ומתחים, שאשקר אם אומר שלא פגעו בזמנו ביחסינו כזוג צעיר."
-מתי חשדת שמשהו לא תקין?
"פניתי לרופא נשים כבר בגיל ,21 בשנה הראשונה לנישואים. חשבתי שאם לא הריתי בתוך תשעה חודשים, בטח יש לזה סיבה. אצלנו, בשכונה החרדית, אנשים רוצים הרבה ילדים, ולכן לא מתעלמים כשהילד הראשון מבושש לבוא וגם לא כשהילד השביעי מבושש לבוא. כמובן שלא ניסיתי אפילו לגרור את בעלי לרופא, והופתעתי לגלות שכבר בשלבים מוקדמים הוא רצה לבדוק אותו.
"זה היה קשה. בעלי אמר שאין סיכוי שהוא יבוא, הוא רוצה לחכות ולנסות באופן טבעי. אחרי שהתעקשתי הוא פנה לרב שלו וגילה שהרבנים מעודדים פנייה לגורמים מקצועיים. זו הייתה נקודת המפנה, ומאז התאחדנו מחדש למשימה."
בין בדיקה לבדיקה רבקה ראתה את חברותיה מסתובבות עם עגלול ובו שלושה או ארבעה ילדים. "ללא ספק, הקטע הכי קשה זה לראות ילדים של אחרים ולשאול את עצמך למה רק לי אין," היא מספרת. "קשה לתאר את ההרגשה הזו, את לא רוצה לקנא, אבל זה משתלט עלייך. בכיתי המון, דיברתי על זה רק עם אמי שתמכה בי, אבל לא עם אף אחד אחר, כי זה לא מקובל."
הדתיים, לעומת החילונים, לא מסתפקים בילד אחד (צילום: סי די בנק)
-חששת ממה שיגידו?
"לא, אף אחד לא אמר לי מילה. אנחנו כבר לא בימי הביניים, אנשים בדרך כלל רגישים. בחברה החרדית גם כשאישה בהריון לא אומרים מילה, אז בוודאי לא כשהיא עדיין לא בהריון. אולי פעם היו יותר מסתודדים ומרכלים, היום המודעות כבר קיימת.
"לאורך כל התקופה הארוכה המצווה של פרייה ורבייה עמדה לנגד עינינו, ולא פחות מזה הכמיהה לילד, שהיא שווה לכל הדתות. גם היום, כשיש לנו בת מקסימה, אנחנו מוכנים להמשיך לעבור את כל הטיפולים הקשים שוב כדי להרחיב את המשפחה, ואני מקווה שזה יצליח. אני לא מתכוונת להפסיק."
יש כבר ילדים, אבל
"מבחינת בעיות הפוריות אין הבדל בין המגזר הדתי לחילוני," אומר ד"ר איליה בר, רופא נשים, מייסד ומנהל המרכז הרפואי לפוריות בירושלים. "בעבר הקהל הדתי היה פחות מודע לנושא, אבל היום יש פתיחות יותר גדולה."
-יש הבדל בין מטופלים דתיים לחילונים?
"זוג חילוני, אם הצליח להביא ילד לעולם ואחר כך זה לא עובד, בדרך כלל משלים עם זה. זוג חרדי, גם אם יש לו חמישה ילדים, יתאמץ ללדת את השישי. זו הסיבה לכך שהיום ההזדקקות לטיפולי פוריות למיניהם בקרב זוגות דתיים גבוהה יחסית לאוכלוסייה מזו של החילונים.
"אם לפני 20 שנה היה קשה לשכנע גבר דתי לעשות בדיקת זרע, ואני עוד לא מדבר על טיפול, הרי שהיום זה מתקבל בטבעיות. התפישה ההלכתית השתנתה, ולאחרונה יש עלייה בתמיכה של הרבנים לעשות טיפולים.
"נתקלתי, למשל, בזוג חרדי בשנות ה40- המאוחרות שהיה בטיפול מגיל .20 הם עברו המון טיפולים והגיעו לטיפול בתרומת ביצית, כי לאישה כבר לא היו ביציות. בזכות טיפול מיוחד של ניטור ומיון זרעונים, בהליך מסורבל לוגיסטית, כולל הטסה לחו"ל, נולדו שני ילדים בשני הריונות, ומה שיפה זה שהזוג קיבל תמיכה מלאה של רבנים. לא בכל מצב מרשים תרומת ביצית ובכלל, הרבנים מתנגדים לטיפולים מיותרים כשזוג לא צריך אותם, אבל כל מקרה נבדק לגופו.
"אני שמח לומר שהיום גם הגבר שותף לתהליך. המשפחות, לעומת זאת, עדיין פחות מעורות בעניין, כנראה בגלל הצניעות: מטילים וטו על נושאים מסוימים, לפעמים קשה להודות שיש בעיה. בחברה החילונית רואים יותר את האמהות של הנשים המטופלות, אפילו את הסבתא, מה שקורה ממש מעט אצל דתיים וחבל, כי התמיכה מביאה להישגים בטיפול. הבדל נוסף הוא שאצל דתיים גיל הפנייה לעזרה נמוך יותר. חלק ניכר מעלות הטיפול מכוסה על ידי הביטוח המשלים של קופות החולים. יש גם לא מעט עמותות גמילות חסדים שתומכות, דבר שאני לא מוצא אצל החילונים."
-הדתיים מתמידים בטיפולים יותר?
"בהחלט כן. האמונה שלהם חזקה יותר, ומעבר לכך, במקרה הכי גרוע, חילוני עדיין יכול להרגיש שאפשר לחיות גם בלי ילד. דתיים לא מוותרים. יש לי מטופלות דתיות שהתעקשו להמשיך טיפול בניגוד להמלצתי."
-ונעתרת להן?
"לא תמיד זה אפשרי. מקסימום עושים עוד ניסיון, אבל בלי להשלות. אני מציע פתרונות של פונדקאות ותרומות. קשה להם לחשוב על זה, אבל בהתייעצות עם רבנים מגיעים גם לשלבים הללו."
לפי ההלכה ניתן לתבוע גירושים בגלל אי-פריון.
"ראיתי מקרים של גירושים, כי אחד מבני הזוג לא יכול היה להביא ילדים, אבל לא מדובר במקרים רבים. היה כאן רב ידוע שנשוי שנים ללא ילדים – אשתו מסרבת לעבור טיפולים אחרי 20 שנות אכזבה מטיפולים כושלים. נקרע הלב לראות אותם, אבל למרות שהוא יודע שמותר לו להתגרש, הוא לא יפרק את המשפחה."
תשאל רב אחר
"יש שלושה נושאים בעייתיים במיוחד מבחינה הלכתית: תרומת ביצית, תרומת זרע ופונדקאות," מסביר הרב מנחם בורשטין, העומד בראש מכון פוע"ה (פוריות ורפואה על פי ההלכה) בירושלים. "למעשה, כל טיפול שקשור בגבר הוא שאלה הלכתית בגלל חשש זרע לבטלה. תרומות זרע מסובכות יותר, בגלל המידע החסר על זהות האב, תרומות ביצית מעלות את השאלה מי האם, בעלת הביצית או היולדת, וגם פונדקאות ברחם של אישה לא יהודייה היא בעייתית.
"בעבר, כשדיברו על פריון והלכה, אחת הסוגיות המרכזיות הייתה כשיום הביוץ חל בימים שבהם האישה סופרת שבעה נקיים ועדיין אסורה לבעלה," מסביר בורשטין. "היום זה כבר לא בעייתי, כי יש פתרונות בכדורים או בירור מעמיק אם האישה אוסרת את עצמה לשווא. לפעמים יש בעיה בבלוטת התריס, והפתרון פשוט. במכון מאפיינים את הבעיות, מסבירים לזוג מה האפשרויות ההלכתיות ומפנים לרופא המתאים."
המכון מציע מענה טלפוני של רבנים, המייעצים ללא תשלום בענייני רפואת נשים ויחסי אישות. "מדי יום מגיעות אלינו 400 פניות," אומר בורשטין.
"כשליש מתוכן בשאלות על טיפולי הפריה. בשלושת הנושאים הבעייתיים אנחנו מבקשים לדבר עם הפוסק של המטופל – הרב שלו, שהוא הסמכות לגביו. לפעמים יש מתח בין בני הזוג והמצב כל כך קשה, שהפוסק מתיר להם ללכת לפוסק אחר. במקרה כזה זוגות מבקשים מיועצי המכון להפנות אותם לרב מתאים, המתיר את הטיפול שהם זקוקים לו. במקרים בודדים יש רבנים שמתירים גם פונדקאות. תרומת זרע נדירה יותר, כי הזרע קובע את הזהות של הגבר, ויש בעיות של זרע גוי, אבל קרה שהתירו גם את זה. בשורה התחתונה, מה שקובע זה שלמות המשפחה. נשלם כל מחיר כדי שהזוג יישאר ביחד.
"למעט רופאים בודדים שלא אוהבים התערבות הלכתית, רוב הרופאים משתפים איתנו פעולה. חשוב לנו שהמטופלים שלנו לא ישקעו ברפואות אלטרנטיביות, מקובלים ובאבות למיניהם. היה לנו זוג מצרפת שמקובל אמר לאישה 'אל תדאגי, את תלדי,' ולאישה הזו בכלל אין רחם."
-יש דברים שמטופלים דתיים לא מסכימים לעשות?
"לצערי, קשה ליצור קבוצת תמיכה של דתיים. לאחרונה, ברוך השם, הצלחנו ליצור קבוצות ראשונות. בסך הכל אנשים היום יותר פתוחים. הגעתי לברית של זוג שציפה שנים לתינוק. מישהו שאל מה הקשר שלי לזוג והסתרתי את הקשר האמיתי מתוך שמירה על פרטיות. מיד לאחר טקס הברית האב נשא דברים והודה לקב"ה ולמכון אז הבנתי שטיפולים זה כבר לא סוד."
לפנייה לכתב/ת 
