לבן מבחוץ צבעוני מבפנים: בית לא שגרתי
הבית שעיצבו בני הזוג אייבל נראה שמרני וסטנדרטי מבחוץ, אבל כשנכסים פנימה מתגלה העיצוב הססגוני: שימוש בבלוקים ממלט שמדמים אבן, דלתות חדרים מקוריות משנות ה-30 ושלל ציורים צבעוניים על הרצפה והקירות - הם מקצת האלמנטים המיוחדים
למייקל אייבל יש מאזדה חדשה ונקייה, זקן קצוץ ומהוקצע, משקפיים אלגנטיים, שיער קצר וחולצת צווארון מכופתרת בתוך המכנסיים. אלא שמייקל מתאים את עצמו לסביבה רק מבחינה חיצונית, ואילו את כל מה שגועש בתוכו הוא מבטא בביתו העשיר בצבעים, בתמונות ובפרטים. "רוב האנשים שגרים בבתים לבנים הם שמרנים מאוד. אני, לעומת זאת, נראה שמרני כלפי חוץ אבל מבפנים אני מאוד צבעוני", הוא אומר בחיוך.
הבית של אייבל, בו הוא מתגורר עם אישתו נאווה ושלושת ילדיהם, משתרע על שטח של 200 מ"ר בזכרון יעקב. מבחוץ הוא נראה מבחוץ כמו עוד אחד מהבתים הפרטיים ביישוב, עם ציפוי אבן, גג רעפים וטיח אקרילי בצבעים בהירים של בז' ולבן - בדיוק כפי שמחייבת התב"ע (תכנית בניין עיר), או כמו שמנסחת בסרקזם נאווה: "בכל צבע שאפשר למות או להקיא ממנו".
אולם פנים הבית הוא פרי יצירה משותפת של הבעלים: מייקל שרטט אותו באופן ידני ובנה אותו פיזית, ואילו נאווה החייכנית וארוכת התלתלים, צבעה וציירה על הקירות, הרצפה והתקרות. את כל העבודה עשו השניים ברוח חופשית ואינטואיטיבית וללא תוכניות מדוייק: "אנחנו לא מתכננים את הצבע לפני הביצוע, אלא בוחרים צבע או ציור ומתחילים לצבוע. זה בית אקלקטי והכול הולך", הם מספרים.
מייקל למד אמנות באוניברסיטת מונטנה שבארצות הברית, עיצב רשת מזון מהיר בקליפורניה ועבד בפרוייקט הבנייה הגדול של מרכז הבהאים בחיפה. כיום הוא מתכנן בתים פרטיים באזור הכרמל והשרון. נאווה היא ציירת שעבודותיה מעטרות בתים פרטיים נוספים, לצד מבני ציבור כמו מגדל המים בזכרון יעקב, ארונות חשמל בזכרון יעקב, במתן ובגבעת אלה והמפעל של שטראוס בנצרת.
מי צריך ריצוף?
מה שנראה כמו ציפוי אבן של קירות הבית, מתברר כבלוק מלט לבן של אקרשטיין, שמעובד בחיספוס המדמה אבן. אייבל מספר שהוא רצה לחסוך את עבודת הטיח החיצוני ולעבוד ככל האפשר בכוחות עצמו. משום כך הוא בנה את הקירות בעצמי באמצעות בלוק שמגיע עם גמר חיצוני, ועל מנת למנוע ספיגה של רטיבות - הוא מרסס אותו אחת לכמה שנים בכמה שנים בתרסיס סיליקון.
אייבל מספר שהבלוק כולל שני חללים פנימיים גדולים בהם הוא השתמש כדי להעביר את הצנרת והחשמל, וכן ליציקת העמודים. גם בצידו הפנימי של הבלוק נחסך השימוש בטיח - הבלוק נותר חשוף ונצבע בצבעים עזים ורוויים, עד שקשה לזכור שמדובר בבלוק אפור ורגיל. השניים ויתרו גם על ריצוף והשתמשו ביציקת בטון קונסטרוקטיבית שהוחלקה ב"הליקופטר".
חלק מהיציקה נצבע על ידי נאווה בדוגמאות שמזכירות מרצפות מצויירות ישנות וחלק כוסה בשטיחים אתניים. כך נחסכו הפעולות המקובלות בבית ישראלי: העברת צנרת מעל הבטון במקום בתוכו, כפי שנעשה כאן, מילוי חול לכיסוי הצנרת וריצוף.
גם בקומה השנייה נחסכו שכבות מיותרות של מילוי וריצוף: הריצוף התבצע באמצעות קורות פלדה, עליהן מונחים לוחות עץ לביד ומעליהם - ריצוף עץ זכר ונקבה. עובי הריצוף בסך הכול הוא חמישה ס"מ בלבד.
עשה זאת בעצמך
בני הזוג עשו בעצמם כל מה שאפשר: במטבח, שעלה רק 4,000 שקל, ויתרו על שימוש בשיש, שדורש ניסור והזמנה מיוחדים, ובנו אותו מאריחי קרמיקה שהודבקו על לוחות עץ. ספי החלונות עשויים מאריחי טרה קוטה שניתנים לחיתוך עצמי.
בנוסף, דלתות החדרים המקוריות נזרקו ובמקומם נקבעו דלתות משנות ה-30, שנאספו מבתים שעברו שיפוץ בתל אביב. הקירות הקלים נבנו מגבס בהתאם לרוחב הדלתות, ובמקום טפטים, הם נצבעו בדוגמאות מצוירות וכוכבים זורחים בתקרות של חדרי השינה.
בין המטבח לסלון נבנתה מחיצה ממשרביות בטון. רעפי זכוכית שנקבעו בגג מאפשרים לאור היום לחדור למסדרון בקומה השנייה. הרעפים בגג הבית נרכשו בעלות של 60 שקל לרעף והמדרגות עשויות מפח מרוג תעשייתי.
באשר לריהוט - חלקו עלה איתם ארצה מארצות הברית, חלקו נאסף מחברים מחברים וחלקו נקנה בשוק הפשפשים. בני הזוג מודים שהמנורות במסדרון הן דווקא מאיקאה. "לפעמים יש להם יציאות מוצלחות", מצביעה נאוה על המנורות, שעלו 100 שקל כל אחת ושמעניקות חן רב.
כל אלה יכולים אולי להסביר איך בניית בית ששטחו 200 מ"ר עלה רק 110 אלף דולר לפני שש שנים, או כ-150 אלף דולר במחירים של היום.
"אנשים בישראל רוצים להיות סולידיים"
בין חומרי הבנייה בולט בחלונות ובדלתות אלומיניום כסוף טבעי. בניגוד לבתים אחרים בשכונה, שבהם הקירות בהירים והאלומיניום בגווני ירוק וכחול, דווקא בבית הצבעוני שלכם זהו אחד מחומרי הבנייה היחידים שאינם צבעוניים. למה?
"אלומיניום נראה נהדר בגוון הטבעי שלו, והוא והאלומיניום הלבן הם גם הכי זולים, אבל לבן - בטוח לא רצינו", צוחקים השניים.
זה לא מעייף קצת לגור בכל העושר הצבעוני הזה? הנה, בסלון בולטים דווקא המזגן הלבן ומאוורר התקרה שצבעתם בשחור. מה עם קצת לבן, שקט וניקיון צורני וצבעוני שרוב האנשים מבקשים?
"לי זה דווקא עושה שקט", אומרת נאוה בעודה מסתכלת סביבה. מייקל מוסיף: "אני מנסה לשכנע את הלקוחות שלי לצאת מהמסגרת, אבל לצערי, זה כמעט אף פעם לא מצליח. אנשים בישראל רוצים להיות סולידיים".
אתם לא משתעממים מכל הצבעים והציורים האלה לפעמים?
"לי אף פעם לא נמאס מהצבעים ומהדוגמאות. אני מוכנה לחיות ככה כל החיים", מצהירה נאוה. "בשבילנו הבית הוא פרויקט חיים מתמשך, ולכן לפעמים אנחנו דווקא כן מחליפים צבעים. חדר ההורים היה פעם ירקרק ועכשיו הוא סגול, חדרי הבנות השתנו כבר פעמיים, ורק בסלון לא שינינו, כי צריך שכבות צבע רבות לכסות את הצבע הקיים וזה ידרוש הרבה זמן וכסף".
עבודות האמנות שלך מוצגות יותר טוב על קירות לבנים או צבעוניים?
"גם וגם. המוטו שלנו הוא הכול הולך".
תליתם תמונות עירום לצד המיטה ונימפה ערומה ויפהפייה פרושה על שולחן הסלון. זה נוח לחברים שמניחים עליה כוס קפה?
"מה רע בעירום?", תוהה נאוה. "בחדר השינה נמצאת ונוס עם הפרצוף שלי, ובסלון מצוירת על הקיר חברה טובה. זו החבורה שלנו - אנשים מיוחדים שאוהבים אמנות, צבעים ועיצוב".
הכתבה באדיבות אתר www.bvd.co.il , מבית המגזין בניין ודיור
לפנייה לכתב/ת 
