גיבורים על ילדים

בילדותי, לפני כך וכך שנים, כשעידן האינטרנט היה קצה מחשבתו של אייזק אסימוב והטלוויזיה שידרה בשחור לבן, האפשרות לשוטט בעולם היתה תלויה בקריאה בספרים. כמו שלאה גולדברג כתבה בהקדמה לספרה "ניסים ונפלאות", הרבה דברים היו שונים מאלה שקיימים סביבנו היום.

אבל גולדברג גם היטיבה לבטא את מה שלא נשתנה: הילדים, גם אז היו דומים בכל לילדים של היום, והמבוגרים היו ממש כמו המבוגרים היום. "ולצערי", כותבת גולדברג "גם היום כמו אז ישנם עוד אנשים וילדים שחייהם טובים וקלים, ואנשים וילדים שחייהם קשים ומצוקתם רבה".

בחרתי חמישה סיפורים אהובים על ילדים אמיצים, שהחיים זימנו להם אתגרים לא פשוטים והסוף כמו שצריך להיות בספרי ילדים אופטימי ומפצה. אני לא בטוחה שהייתי מכתירה את כל החמישה לספרי הילדים הטובים ביותר שקראתי, אך כל אחד מהם נצרב בתודעתי עם הנשמה הקטנה הייחודית שלו.

"ניסים ונפלאות" – לאה גולדברג

סיפור על ידידות מופלאה הנרקמת בין ניסים הילד, הקוף נפלאות והדודה של שום איש, הלוא היא המספרת לאה גולדברג. ניסים הוא ילד יתום מאב שחי עם אמו ואחיו הצעיר בשכונת מצוקה. "הדודה של שומיש" מגלה את ניסים מתחבא בין פחי הזבל לאחר שנמלט מאימת נער בשם יחיה, המטיל אימתו על השכונה.

הילד ניסים והקוף נפלאות. רגישות חברתית עמוקה

הקוף האבוד נפלאות מאומץ ע"י הדודה של שום איש ואת ניסים ואליהו אחיו משכנת המספרת בביתה עד שאימם תחלים ותשתחרר מבית החולים. לאחר הקרקס שנערך ע"י ניסים, נפלאות וילדי השכונה, מתגלה שנפלאות הוא מק ששייך

לדוקטור כלומברוש, פרופ' למוזיקה שבנו נפטר.

את ניסים ונפלאות קראתי והקראתי פעמים רבות ובכל פעם השורות האחרונות מצטרפות לידי גוש בגרון. לאה גולדברג - שמכנה את עצמה בהומור עצמי מעורר קנאה דודה של שום איש וכתבה את "איה פלוטו" (שאני מדקלמת עוד היום גם מתוך שינה), "דירה להשכיר", "המפוזר מכפר אז"ר" ועוד שירים וספורים רבים ומופלאים לילדים - מעולם לא חוותה את חווית האמהות.

הספר כתוב מתוך חיבה וערגה לילדים משלה ומתוך רגישות חברתית עמוקה. את הדמויות המתוארות בו, הן של הילדים והן של המבוגרים, ניתן לפגוש גם כיום בשכונותיה של ישראל 2010. השפה של גולדברג היא לא השפה שמורגלים בה ילדי האינטרנט, אך לעניות דעתי אם ייחשפו אליה ייהנו מההומור השנון של גולדברג ומהעלילה המרתקת. והבונוס - כמה מילים חדשות בעברית.

היידי בת ההרים – יוהנה ספירי

סיפור על יתומה שגדלה אצל דודתה מינקותה. כשהדודה עוברת לעיר הגדולה, היא מבקשת למסור את היידי אל סבה שחי בהרים. לאחר כשנה, כשהיידי מסתגלת לחיים במחיצתו של הסב הזעפן, ומתאהבת בנופים ההרריים ובאנשי הכפר, דודתה דטה מגיחה לחייה בשנית כדי לקחתה לפרנקפורט, העיר הגדולה, שם היא מיועדת להיות חברה עבור בתו החולה של איש עסקים עשיר.

היידי. בין ההרים לפרנקפורט

תפקיד חיית המחמד שהועידה הדודה דטה להיידי לא אמור לשכנע את הקורא הצעיר בצדקת המעשה, אלא לעורר אצלו סוג של תרעומת, הזדהות ועניין בתלאותיה של היידי בבית משפחת ססמן בפרנקפורט במחיצת פרואלין, סוכנת בית מכשפה, סבסטיאן המשרת החביב והסבתא הטובה של קלרה.

סבה של היידי מוצג כאישיות זעפנית, אך חביבה מאוד כלפי הילדה שנוחתת על פסגת הר האלם שלו ביום בהיר. אינני יודעת איזו גרסה הקריאו לי בילדותי, אך זכור לי שהספר היה עבה יותר, הסתגלותה של היידי להרים לא אירעה בין לילה והיידי עברה לפחות שני פרקים ארוכים עד שזכתה לקירבה מצד סבה.

אורה הכפולה – אריך קסטנר

שתי ילדות זרות, אורה ולי, הנראות כתאומות זהות, נפגשות בקייטנת קיץ. הקשר, שמתחיל בבעיטה ברגל מתחת לשולחן, הופך לחברות צמודה שמבשרת לשתיים כי הן תאומות שהופרדו בינקותן לאחר שהוריהן התגרשו. במשך ימים ארוכים ולילות לבנים לומדות השתיים על ההורים החסרים ועל החיים במחיצתם בעיר אחרת.

פעמיים אורה. מתחיל בביעטה מתחת לשולחן

בסיום הקייטנה, לאחר ששיננו את הפרטים החשובים, מחליטות השתיים להתחלף. אורה נוסעת בתור לי לוינה. ולי נוסעת בתור אורה לציריך. מסע היהכרות של התאומות להורים שלא הכירו הופך לסיפור מותח ומסקרן, שחושף את הקורא הצעיר לדילמות הרות גורל של עולם המבוגרים ולמציאות המוכרת כיום לילדים רבים.

הסיפור נכתב לפני כשמונים שנה, שנים רבות לפני שמשפחות גרושות היו חזון נפרץ, והוא מתאר את הקשיים והכאב שחווים ילדים שמשפחתם התפרקה במידה של מהימנות שכאילו נלקחה מההווה, ובסיומו מספק הסיפור את משאלת הלב הבסיסית של כמעט כל ילד שגדל במשפחה כזו. קסטנר הוא אחד מסופרי הילדים החשובים בעולם, ולשמחתי נראה שסיפוריו ממשיכים גם בעידן הדיגיטלי לשבות את לב הילדים.

אבא ארך רגליים – ג'ין ובסטר

התמכרותי ל"נשים קטנות" ולג'ין אייר עברה דרך "בית ג'ון גריר". קשה שלא להישבות בקסמה של המספרת, ירושה אבוט, שהעניקה לעצמה את שם החיבה ג'ודי ( בפיה שם טיפשי המתאים לנערות מפונקות) כשיצאה מבית היתומים לעולם הגדול.

אבא ארך רגליים. כל אחד צריך ילדות מאושרת

"אני מתחילה להרגיש 'בבית' בעולם בכללו, כאילו אני ממש שייכת אליו, ולא כאילו הרשו לי רק להתגנב פנימה", כותבת ג'ודי לנדבן המסתורי ששלח אותה לקולג' ואליו היא מחויבת כאות תודה לשלוח מכתבים המתארים את התקדמותה בלימודים.

המספרת חורגת מהדרישה ומתארת באריכות שזורה בדמיון מפותח והומור בריא את עולמה החדש. כמי שלא היה לה בית, הורים או בגדים שנקנו בעבורה, היא משתאה ונרגשת לכל מחווה, אך ההתבוננות שלה בעולם ביקורתית ומפוקחת כשל אדם בוגר.

על אף ילדותה המוארת בפנסה הדיקנסי של מרת ליפט, מנהלת בית המחסה, ג'ודי גדלה להיות אדם עם דימוי עצמי גבוה שמאמין כי גילה את האושר האמיתי. התובנות שחולקת ג'ודי עם הקוראים או הקוראות הצעירות (מדובר בספר בנות קלאסי)הן ישירות ומעוררות מחשבה, אך יש בהן גם את הנימה הילדותית המתבקשת מכתביה של צעירה מתבגרת.

"אין לי ספק שהטוב בעולמנו לא חולק שווה בשווה", קובעת המספרת לאו דווקא בהומור. זהותו של מר סמית, הנדבן, נשמרה בסוד משום נחיצותה לבניית העלילה, אך המסר הערכי עובר כחוט השני לאורך הספר ואם יורשה לי להביע דעה המשקיפה על המציאות אצלנו: הרבה יותר מכבד בעיני לתרום בסתר. משפט בלתי נשכח מהספר: "כל אחד, ואין זה משנה בפני איזה צרות עתיד הוא לעמוד כשיתבגר, צריך שיוכל להביט לאחוריו אל ילדות מאושרת".

הנס ברינקר או מחליקיים של כסף – מרי מייפס דודג'

לפני הרבה הרבה שנים, באמצע המאה ה-19 ואף לפני, כאשר התעלות היו מכוסות קרח, כלי התחבורה העיקרי בהולנד בחורף היה מחליקיים. עלילת הספר נבנית סביב תחרות ההחלקה השנתית על מחליקיים שנערכה (איך לא) ביום הולדתה של אשת ראש העיר אמסטרדם, כשלזוכה מעניק ראש העיר בכבודו ובעצמו מחליקיים כמו שלו - "כסף טהור וכדוריות

 של זהב משובצות בקצוות שלהם".

להנס וגרטי, שני ילדים ממשפחה ענייה, היו מחליקיים מעץ שגילף הנס. הם לא יכלו להרשות לעצמם לרכוש מחליקי מתכת בסיסיים, וביחס לחברת הילדים השבעה שעמה נהגו בימים טובים יותר ללמוד בבית הספר, נחשבו חריגים. אביהם נפגע בראשו בתאונה, נתפס בעיני החברה כמשוגע, והושם ללעג בפי הבריות. האם פרנסה את משפחתה בדוחק.

הנס, ילד ערכי וגאה, הוא גיבור הסיפור והסמן המצפוני של העלילה. בסיפור מסקרן ונוגע ללב מתארת מייפס דודג' את מציאות חייהם של שני הילדים עד תחרות המחליקיים השנתית והחלמתו של האב.

את הספר קבלתי מתנה מסבתי, שביקשה באמצעותו להעביר לדור הצעיר פיסה מילדותה באמסטרדם. הסופרת השכילה לשלב בעלילה את הסיפור הלאומי ההולנדי על הגיבור הקטן מהרלם, שעצר באצבעו את פריצת הסכר. גם היום נחשב ספר זה לאחד מספרי הילדים האהובים בהולנד.

ספר הילדים החדש של תמי ארד, "לחלום עם נמרים", ראה אור לאחרונה בהוצאת כתר