שיטה חדשה: התאמת פעילות גופנית לסובלים מדיכאון

כבר ידוע שפעילות ספורטיבית היא תרופה מצוינת. לא רק למניעת שבץ, התקף לב, אוסטיאופורוזיס, סרטן ותחלואים נוספים - אלא גם כנגד דיכאון וחרדה. לפעילות גופנית סגולות מרפא כמעט כמו לפרוזק: היא מסיחה את הדעת, משחררת, מרפה, מחברת לגוף, ולאלה הזקוקים להסברים ביוכימיים מדוקדקים - היא משחררת במוח אנדורפינים.

אלא שלמרבה הצער, רבים מהסובלים מבעיות נפש בכלל ומדיכאון בפרט אינם מצליחים ליהנות מה”תרופה” הזאת. בין היתר, כיוון שבין אנשי המקצוע האמונים על טיפול בדיכאון והפרעות אכילה אין מומחים לפעילות גופנית, שיכולים להתאים למטופל את סוג הפעילות המתאימה לו. בנוסף, מטופלים רבים שסובלים מדיכאון מתקשים למצוא בעצמם את הכוחות לעסוק בפעילות גופנית.

רחל לזר, מטפלת בבעיות נפש באימון גופני, אבחנה את הנישה הבעייתית הזו ופיתחה שיטה של אימון גופני ככלי לטיפול נפשי. לזר (55) מדגישה כי אין לה הכשרה פסיכולוגית. כאצנית לשעבר, אלופת הארץ בריצה ואשת חינוך התעמקה ביחסי הגוף־נפש בקורסים של שיטות טיפול במגע, ופיתחה שיטה שלדבריה מאפשרת להגיע לתוצאות משמעותיות בתחום הנפש באמצעות פעילות גופנית, שאותה יישמה בין היתר במרכז לבריאות הנפש ”שלוותה” ובמרפאה לבריאות הנפש ”הנוטרים” ברעננה. כעת היא מטפלת באופן פרטי ומעבירה גם קורסים למטפלים.

פסיכותרפיה גופנית

לזר: ”מחקרים מראים שפעילות גופנית יעילה מאוד בטיפול בדיכאון, ושאימוני שחייה, ריצה או הליכה שלוש עד ארבע פעמים בשבוע עשויים להקל על חרדה או דיכאון. גם הטיפול במגע, שמקובל לראות אותו כענף של רפואה משלימה ולא כסוג של אימון, הוא חלק בלתי נפרד מהתייחסות לגוף המאפשרת גישה לנפש. זה החלק המרפא, המרכך, שלעתים נחוץ לנפש כמו שהרפיה נחוצה לאחר פעילות מאומצת”.

-האם יש פעילויות גופניות שעלולות לגרום לנזק נפשי?

”בוודאי. בניגוד לשחייה, ריצה והליכה – רכיבה על אופניים והרמת משקולות עלולות דווקא להגביר את החרדה. גם סוגים מסוימים של טיפול במגע עלולים להציף הרגשת חרדה ולדרדר את המצב של המטופל במקום לשפר אותו”.

-אילו פעילויות מסייעות במקרים של הפרעות אכילה?

”הפרעות אכילה, שגם הן בעיות נפש המתבטאות גופנית, דווקא מושפעות לטובה מטיפולים במגע. שיאצו ורפלקסולוגיה עשויים להיות יעילים בבעיות אלה, כיוון שהטיפול במגע עובד על דימוי הגוף. בנוסף לטיפול במגע, האימון הגופני מעניק לסובלות מהפרעות אכילה כלי לביטוי תוקפנות, לשחרור כעס, להעלאת מצב הרוח ולוויסות החרדה מפני אכילה ללא שליטה. למעשה, הספורט מחזיר את השליטה בגוף. מגיעות אלי מטופלות רבות שמנוכרות לגופן, ובסיום הטיפול הן חוזרות לפעילות מינית, מתחילות להקפיד על לבושן ומרגישות טוב יותר עם הגוף”.

יד ביד

לזר מגיעה אל המטופלים בדרך אחרת. אולי הכי נכון לומר שהיא מגיעה אליהם פיזית. לא רק כיוון שהיא מגיעה אליהם דרך הגוף ומצליחה לגעת בהם, אלא גם כיוון שלא פעם היא מגיעה אליהם הביתה ולוקחת אותם ביד כדי להניע אותם לפעולה. במקרה הצורך היא ממשיכה ללוות אותם עד שהם מסתגלים לפעילות הגופנית.

כשמדובר על פעילות בהקשר טיפולי, צריך להתייחס אליה במידת מה כפי שמתייחסים אל תרופה: צריך לבחור עבור המטופל את הפעילות שתסייע בבעיה, וגם שתשתלב עם יתר בעיות הבריאות. כמו לתרופות רבות, גם לפעילות גופנית יש ”תופעות לוואי” שמקטינות את ההיענות אליה: מאמץ, גזילת זמן וחוסר חשק. כדי להתגבר עליהן ולסייע למטופלים להיעזר בפעילות כתרופה לבעיות נפש, פיתחה לזר כלי מיוחד לאבחון: תשאול ספורטיבי.

-מה התשאול כולל?

”בירור האבחנה הרפואית שהמטופל מביא מהרופא המטפל - חרדה, דיכאון או הפרעת אכילה - ובירור פרטי ’ההיסטוריה הספורטיבית’ שלו: אילו פעילויות גרמו לו לחוויות חיוביות ואילו לשליליות. אנשים רבים סוחבים איתם טראומות ילדות הקשורות בספורט - הורים שלחצו עליהם לרקוד, חוויות של תחרותיות או כישלונות בספורט מסוים - ויש אנשים שיש להם זיכרונות חיוביים מפעילות גופנית מסוימת, וכדאי להם לנסות לחזור אליה. התשאול מתייחס גם לפרטי המצב הגופני של המטופל: כאבי גב, הרגלי תזונה, שינה, בעיות אורתופדיות וכמובן גם הבעיה הנפשית. כל אלה מאפשרים לי להבין באיזו פעילות יוכל המטופל למצוא שלווה”.

-מה השלב הבא לאחר האבחון?

”לאחר שיחה בת שעה וחצי אני משקללת את כל הנתונים: המצב הנפשי, המצב הגופני וההעדפות הספורטיביות – אלה שהמטופל מודע אליהן ואלה שלא. כך אני מכוונת את המטופל לסוג הפעילות הגופנית שמתאימה לו, לרוב בנוסף לטיפול במגע. עלות התשאול והאבחון היא 300 שקלים, ו־250 שקלים לכל פגישה נוספת”.

-איך אפשר לגרום לאדם ששרוי בדיכאון כבד לעסוק בפעילות גופנית?

”פעם טיפלתי בבחור בדיכאון המלווה בהיפוכונדריה. מצבו היה חמור כל כך, שהפסיק לקום מהמיטה ולא יכול היה להמשיך לעבוד. עבורו גם עמידה על הרגליים והליכה לסלון היו בגדר פעילות גופנית. כיוון ששכב זמן רב במיטה, היה צריך ללמד אותו לנהל את הגוף שלו - עצבית, מפרקית ושרירית. עבדתי איתו על כך שיחזור לתת אמון בגוף, כשכל הזמן עמד ברקע הפחד שלו שהוא מתחיל להיות חולה כשהוא מתרחק מהמיטה.

”לאחר שאימנתי אותו לקום מהמיטה, הגברתי את קצב האימונים והחלטתי לקחת אותו הרחק מהבית - לצעוד בחוף הים. עם הרבה הסתייגויות וקושי הצלחתי לגרום לו להרחיב בכל פעם את טווח ההליכה והתנועה שלו. לאחר כמה שבועות החל הבחור לשחות, ומאוחר יותר התחיל לרכוב על אופניים. לאחר שמונה חודשי אימונים כמעט יומיומיים ירדו רמת החרדה והדיכאון שלו, והוא התאושש מספיק כדי לעשות הסבה מקצועית ולהשתלב שוב בשוק העבודה”.

-האם אימון גופני עשוי להשיג תוצאות כששיטות טיפול אחרות לבעיות נפשיות נתקלות בקשיים?

”מניסיוני, ללא ספק, כן. לעתים קרובות הדרך לנפש עוברת דרך הגוף, ואפשר למצוא את הדרך הזאת. לא מזמן הגיע אלי מטופל בדיכאון קשה שטופל בתרופות. בתשאול הוא סיפר על זיכרונות טובים שהיו לו מהשנים שבהן רכב על סוסים. על אף שרכיבה נראתה לא רלוונטית במצבו, החלטתי לנסות להחזיר אותו למקום שהיו לו ממנו זיכרונות של כוח ועוצמה. ואכן, החזרה לרכיבה האיצה את תהליך ההחלמה שלו”.

סוף פעילות במחשבה תחילה

המודל להתערבות הגופנית של לזר מיועד בעיקר לטיפול באנשים במצבי משבר נפשי. אלא שהרעיון הזה מעורר מחשבה שאולי כולנו, גם אלה שאינם סובלים ממשבר, היינו זקוקים לשדכנית כזאת. אחרי הכל, רבים מאיתנו שמאמינים שפעילות גופנית זה לא בשבילם ובטוחים שאין להם זמן פנוי לכך – כנראה פשוט לא מצאו את הסוג הנכון עבורם. לו הייתה להם יועצת שהייתה מנתחת את הצרכים ואת הרצונות שלהם, הם היו יכולים למצוא פעילות שתגבור על הרצון שלהם לרבוץ על הספה, ותתחבב עליהם עד כדי כך שיוכלו להזדקן יחד בכבוד.

חונכוּת של פעילות גופנית

עינת צוברי, עובדת סוציאלית ומנהלת המרפאה להפרעות אכילה ”הנוטרים” רעננה, המרכז לבריאות הנפש "שלוותה", ורכזת אקדמית של תוכנית להכשרת מטפלים בהפרעות אכילה, בית הספר לעבודה סוציאלית בבר אילן - תומכת בשיטת האימון הגופני ככלי לטיפול נפשי: ”העבודה המשותפת של פסיכותרפיסטים עם מומחים לספורט יוצרת הרחבה של השפה הטיפולית. המאמן, שמכיר את שפת הפסיכותרפיה ויודע איזה מטופל יושב מולו, יכול להתאים את תוכנית האימונים לפתרון הבעיה. למומחה באימון גופני ככלי לטיפול יש סל כלים גדול יותר מאשר למאמן במכון כושר: הוא יכול להמליץ למטופל אחד על יוגה, לשני על רכיבה על סוסים ולשלישי על מחשבת הגוף. החשיבות של התאמת הספורט מתחדדת לאור המקרים שבהם אנשים משתמשים בספורט דווקא כדי להעמיק את האובססיות ולהתרחק מהגוף. לכן לא מספיק לדחוף אנשים להתעמל, צריך גם להקדיש מחשבה לשאלה איזה סוג של ספורט מתאים להם”.

-מה התועלת של אימון גופני במקרים של דיכאון וחרדה?

”אפשר להגדיר את הטיפול הזה כ’חונכות של פעילות גופנית’. אנשים רבים שסובלים מדיכאון לא מוצאים כוחות להתחיל להתעמל. עצם הידיעה שמישהו מחכה להם, מעודד אותם, מניע אותם לפעולה ומלווה אותם בעשיית הצעדים הראשונים, מאפשרת להם להרגיש את התוצאות ולמצוא את הכוחות להמשיך. זה עוזר להם לשבור את ’מעגל הקסמים’ של הדיכאון, שבו הדיכאון מוביל לחוסר פעילות שמעמיקה אותו עוד יותר”.

-הטיפול בפעילות גופנית יכול להחליף את הטיפול הפסיכולוגי?

”אף שמדובר בכלי יוצא מן הכלל, הוא בשום פנים לא יכול להחליף טיפול פסיכולוגי או הערכה פסיכיאטרית. צריך להתחיל מפנייה לאיש מקצוע, שיאבחן בדיוק מה מצב המטופל ויחליט אם יש צורך בשימוש בתרופות או בשיחות. רק אז אפשר לפנות גם לטיפול באמצעות פעילות גופנית”.