יהודי לא מגרש מהגר

הרבנים הראשיים אוסרים גירוש מהגרי העבודה

הכותרת נשמעת מופרכת? כן, אני יודעת, אבל אני לא באמת מצליחה להבין למה.

הגרים מעסיקים את התורה

ארבע פעמים בפרשת השבוע שלנו, פרשת ראה, מוזכרים הגרים (דברים פרק יד כא): "לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לה אֱלֹהֶיךָ" (שם, כח-כט): "מִקְצֵה שָׁלֹשׁ שָׁנִים תּוֹצִיא אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַהִוא וְהִנַּחְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ: וּבָא הַלֵּוִי... וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְאָכְלוּ וְשָׂבֵעוּ..." (שם טז יא-יד) "וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם: וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרָיִם וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה: חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ שִׁבְעַת יָמִים בְּאָסְפְּךָ מִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ: וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ".

כמות ההזכרות של הגר בפרשה לא צריכה להפתיע אותנו כיוון שהתורה מרבה לעסוק בגרים ולצווֹת על יחס חומל כלפיהם ועל שיתופם בחוקים שונים של הקהילה.

חוקי הגר בפרשה שלנו מציעים תמונה מעניינת על היחס לגר בתורה: הוא שותף חלקי בחובות הדתיות של העם ויחד עם זאת, ובשל קשייו כאדם זר בקהילה, אנו מצווים לדאוג לו כפי שאנו דואגים לשאר עניי הקהילה.

מפסוקי הפרשה נלמד כי אנו מצווים לתת לגרים או למכור לנוכרים (שימו לב, לגרים נותנים ולנוכרים - מוכרים) אוכל שעלינו נאסר לאכול אותו. כמו כן, אנו מצווים להכניס את הגרים לקבוצת העניים הקהילתית: הלוי, היתום והאלמנה ולהעניק להם מעשר מהתבואה. בהמשך הפרשה אנו מצווים לצרף את הגרים לחגיגות שלושת הרגלים.

למה הגרים כל כך חשובים לנו?

מה שנזכר במרומז בפרשה שלנו, נאמר במפורש במקומות רבים אחרים בתורה - קיומם של הגרים מעניין ובעיקר מחייב אותנו מבחינה מעשית משתי סיבות עיקריות: האחת – גם אנחנו היינו פעם גרים. אנחנו הגרנו למצרים בגלל הרעב שהיה בכנען. בתחילת הדרך, קיבלו אותנו המצרים בזרועות פתוחות והצילו אותנו מסכנה של מוות ברעב. אחר-כך, כמו מהגרים רבים, נשארנו בארץ שקלטה אותנו. אחר-כך נבהלו מאתנו ופחדו שנהיה לרוב ונשתלט על הארץ ולכן הפכו אותנו לעבדים. הגרים מזכירים לנו את עברנו ומזמינים אותנו ללמוד מנסיון החיים שלנו, ולהיות לאנשים טובים יותר (ויקרא יט לד): "כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם".

הסיבה השנייה שבגללה עלינו לזכור את הגרים ולדאוג להם היא שהקשר היומיומי עם הגר אמור להזכיר לנו את האמת המכאיבה של הקיום האנושי (ויקרא כה י): "כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי" כך מגדיר אלהים את מעמדנו כבני אדם בעולם.

אם ככה, הגרים שבהם אנו מטפלים בארצנו מזכירים לנו שתי אמיתות קשות: האמת ההיסטורית – פעמים רבות היינו גרים ונזקקנו לחסדיהם של אחרים, וייתכן שהסיפור הזה לא הסתיים. והאמת הדתית – כולנו עלים נדפים, גרים בעולמו של אלהים.

מי מפחד מגרים?

נדמה לי שמי שמפחד מגרים ורוצה לגרש אותם מהארץ הוא מי שמפחד מהחולשות של עצמו. פעם אחר פעם מבהירה התורה שתפקידם של הגרים הוא להכריח אותנו לראות את תהומות הפחד של עצמנו ולהתמודד איתן בגבורה, ובעיקר ביושר ובאחריות. והנה, המבחן ניצב לפתחנו ואנחנו מאכזבים.

זה הזמן לנתץ כמה טיעונים מכוערים ומוטעים

א. עניי ערך קודמים?

הקביעה הלעוסה-עד-אימה בכל דיון במהגרי עבודה - "עניי עירך קודמים", מתייחסת במקורות התלמודיים למצב שבו שני אנשים מבקשים מאדם פרטי הלוואה, וכיוון שהוא לא יכול להלוות לשניהם הוא צריך להעדיף את עניי עירו על פני עניי עיר אחרת. איך לעזזאל הטיעון הזה קשור לעניין הדאגה לגרים?

הדאגה לגרים היא מצווה מן התורה, ובדיוק כפי שאנחנו לא מפסיקים לאכול אוכל כשר בגלל הטיעון "עניי ערך קודמים" כך גם אין אפשרות לבטל את מצוות גרים. מהאיפה באו ההבלים האלה? זו שנאת זרים באיצטלה הלכתית ותו לא. בנוסף לזאת, "עניי ערך קודמים" זו הצעה לסדרי עדיפויות למלווה הפרטי, איך פתאום הפכה ההמלצה הזו להלכות מדינה?! ובכלל, אם הבנתי נכון את מה שכתוב בתורה הגרים הם "עניי עירך".

ב. הגרים המוזכרים בתורה הם אנשים שהתגיירו?

בלתי אפשרי. אם התורה מציינת שאנחנו היינו גרים במצרים אז היא מתכוונת בדיוק למהגרים ממה שמכונה "העולם השלישי" - מהגרי רעב וחרב ומהגרי עבודה. כל מי שחי בקרב עם שאינו עמו הוא גר. בתנ"ך עדיין אין תהליך גיור. אנשים מצטרפים לעם ישראל מתוך כורח הנסיבות או מתוך רצון טוב, וללא תהליך רשמי ומסודר. פשוט מצטרפים. חלק ממשפחות הגרים תשארנה זרות וחלקן תתמזגנה אתנו. כך זה היה בעולם התנ"ך.

נעמי ובני משפחתה היו גרים במואב וכשהשתנו נסיבות החיים הפכה רות לגיורת בקרבנו. אם אלי ישי היה שר בארץ יהודה באותם ימים, הוא בוודאי היה מגרש את רות ואת בנה הקטן עובד, והיינו מחמיצים את דוד המלך. בקטנה, מה? אלי ישי, הזהר בבני גרים שמהם תצא תורה.

ג. חייבים לטפל בילדי המהגרים כי אנו הבאנו אותם לארץ

מצטערת אבל לא זו הסיבה. לפחות לא הסיבה היחידה. אנחנו חייבים לטפל בהם כי הם גרים. כי הם כאן והם זרים וסובלים, ולא משנה איך הם הגיעו לכאן. הם זקוקים לפתרון שיכבד את ההווה שלהם ואת העבר שלנו. בנוסף לזאת, כאנשים שמתיימרים להיות "אור לגויים" אנחנו צרכים להיות שותפים (אם לא מובילים) באחריות על שאלת הפליטים בעולם. חרדות ה"אין לנו כסף" וההתבוללות אינן הצדקה דתית להתעלמות מסבלם של אחרים. אנחנו היינו גרים וזעקנו נגד שתיקת העולם. עכשיו נגזר עליהם להיות גרים ונגזר עלינו לעמוד במבחן.

פעמים רבות נשמע פה הטיעון שאיני מכבדת את התורה

ואני דווקא חושבת שאני כן מכבדת אותה. אני לא מגוננת עליה, וזה דווקא בגלל שאני רוחשת לה כבוד. אני מכבדת את התורה כמו שמכבדים את זקן השבט, כמו שמכבדים מורה גדול מהחיים. באהבה, בהערכה, ברצינות, בהומור, בביקורת ובנכונות להתנצח. אני מחויבת למערכת היחסים איתה ונדמה לי שזה הדבר העיקרי בכל קשר משמעותי.

הפעם אני מרגישה שזו דווקא לא אני שמתנצחת עם התורה. הפעם זו שתיקת הרבנים האורתודוכסים שמתריסה

נגד התורה. לאן למען השם אתם נאלמים כשהלכות גרים נרמסות ברגל גסה? למה ברגעים כאלה הדרישה להקפדה על חוקי התורה מגיעה רק ממגרשיהם של התנועות הדתיות ליברליות ושל החילוניים? יכול להיות שזו פשוט גזענות?

ובבית המדרש של הטוקבקים

האושר והעושר של דברי התורה ממשיכים ואני מקווה שהברכה תוסיף לשרות באהלנו. אני מאוד ממליצה על דיון 158 בהובלתה של שרית, בעניין ההנקה במקומות ציבוריים והמאבק הפמיניסטי המושתק סביב שאלה זו. תודה שרית. אני מאחלת לך להוסיף ולהניק את נעם בשמחה ובחופש.