מתי אני אלמד שלפעמים עדיף לי לשתוק?
לפעמים אשתי ממש מרימה לי להנחתה, והתגובה השנונה עומדת לי על קצה הלשון. מידי פעם אני מצליח להתאפק
אני אסביר. כפי שכבר הצהרתי בעבר, רעות היא בשלנית מעולה, לעילא ולעילא. אבל כמו כל בשלנית מצוינת, גם לה יש עקב אכילס. בזמן האחרון, העקב הזה מופיע בצורת קושי מטורף בהקצפת שמנת. היא לא מצליחה להפוך את זה לקצפת אחידה. במקרה הטוב יוצא קוטג' איכותי.
בפעם הראשונה הייתי מאוד מתחשב ואמרתי לה שזה לא נורא בכלל, ושבפעם הבאה תקרא את הוראות ההכנה ביתר עיון. היא אמרה לי שלא צריך להיות גאון הדור בשביל להקציף שמנת, כולה עושים בז'-בז' עם המקציף עד שזה תופס צורה. אני, שאינני מתיימר לזכות במספר כוכבי מישלן על בישוליי, הסכמתי עם בת זוגי, ושנינו הגענו למסקנה ששילוב נדיר בין עומס יתר על מערכת החשמל בבית שגרם לבלנדר להסתובב במהירות גבוהה מהרגיל, לבין פקיעת תוקף השמנת, הובילו לקוטג' המצער (באופן אישי ראיתי שתאריך התפוגה של השמנת היה 2011, אבל לא אמרתי לרעות).
הכנת הבצק ורידודו במכונת פסטה איטלקית אורגינלית
אני מספר לכם זאת מכיוון שמחר מגיעים אלינו אורחים, על כן החלטנו להכין להם ארוחת ערב מפוארת, שתכלול ברוסקטות עם גבינת עיזים, בזיליקום ועגבניות שרי למנה ראשונה, למנה עיקרית יוגש רביולי ביתי במילוי ארבע גבינות (כולל הכנת הבצק ורידודו במכונת פסטה איטלקית אורגינלית!!!) ולקינוח, מוס שוקולד לבן על מצע פירות העונה, בגביעי יין.
מכיוון שמדובר בעבודה לא מעטה, החליטה רעות להכין את קינוח הקוטג', סליחה המוס, כבר הערב. כפי שכבר הבנתם, המוס כלל הקצפה של שמנת. למזלי, נכנסתי למטבח בדיוק בשלב ההקצפה. המצב לא נראה מזהיר, ולכן החליטה רעות לעצור את הבלנדר ולבחון את הקציפה שיצאה. כאמור, מוס לא היה שם, אז הצעתי לרעות להמשיך להקציף. היא אמרה שאני לא מבין כלום, וברגע שמפסיקים אי אפשר להמשיך. העניין הוא שהיא אמנם פקדה על הבלנדר לעצור, אבל שכחה שהוא לא מפסיק עם פקודות קוליות, אז היא הוציאה את הבלנדר תוך כדי עבודה מהקציפה, מה שגרם למוס בפוטנציה להתפזר על כל המטבח.
זה כמו לתת לחתול לשמור על הקוטג'
בשלב זה יכולתי לשתוק ולא להגיד כלום, ואז גם לא היה קורה שום דבר. אבל להגיד שזה כמו לתת לחתול לשמור על הקוטג' יהיה ממש אנדרסטייטמנט. אז לא התאפקתי ושאלתי אותה למה היא שוב מכינה קוטג' לקינוח... מיותר לציין שאת הטור הזה אני כותב במרפסת. אבל האמת? היה שווה את זה.
ההתבודדות הובילה אותי למסקנה שגם אני אינני טלית שכולה תכלת, ולעיתים גם אני לא יוצא גאון הדור. מכיוון שלמרבה הפלא התקשיתי למצוא דוגמה לכך שיצאתי לא חכם במיוחד בתקופה האחרונה, צעקתי לרעות מהמרפסת ושאלתי אם לה יש דוגמה.
תקשיבו, האשה הזאת היא ארכיון מהלך, היא שלפה כל כך הרבה דוגמאות לעניין, שאילו הייתי מכניס את כולן הייתי צריך להוסיף שער, תוכן עניינים, ביבליוגרפיה, ואף לחלק את הטור הזה למספר כרכים עבי כרס.
אבל זה כל היופי בעניין, רעות, כמו רבות מבנות המין היפה, מספיק אינטליגנטית בשביל לא לעצבן אותי כשאני מתנהג כמו מפגר. היא פשוט מספרת על זה לכל החברות שלה בטלפון בלי שאני יודע. ככה אני אף לא מתעצבן עליה, והיא מקבלת את מנת הצחוק היומית שלה.
לפנייה לכתב/ת 
