סמארט חדשה - זו לא המכונית, זה המחיר
המכונית הכי עירונית, שובבה ומחוייכת שתעשיית הרכב ייצרה בשני העשורים האחרונים, זכתה למתיחת פנים. נהגנו בה כדי לבחון האם לא איבדה מקסמה, וחשוב לא פחות, האם בדרך לגרסת 2011, זכתה לשיפור מתבקש במספר נקודות בעייתיות. התשובות הברורות לפניכם
נתחיל הפעם מהסוף. ושימו לב, שכן הוא די חשוב. בעוד שבועות ספורים, או בלשון עיתונים כלכליים רציניים, "במהלך הרבעון הראשון של השנה", תשוב הסמארט לכבישים בישראל. זוכרים? המכונית הזעירה ההיא, שנהגיה מתעקשים לחנות בניצב למדרכה, גם אם עומד לרשותם מתחם חניה שמאכלס בקלות אוטובוס מפרקי. כל המשלוח הראשון נמכר זה מכבר, מרגיעים אנשי היבואנית כלמוביל (מרצדס, מיצובישי ויונדאי) את תור המתעניינים הווירטואלי.
מה שכן סיפרו, הוא שמחירה של המכונית הזעירה, שמתאימה לשני עירוניים מאותגרי חניה בתנאי שאינם נושאים מטען גדול מתיק למחשב נייד, יעמוד על 110 אלף שקלים. בעצם, יעמוד על מחיר התחלתי כזה, שכן יהיו מספר גרסאות, וניתן יהיה להוציא אפילו יותר כסף על הננסית. תהיה גם אפשרות רכישה בתשלומים חודשיים של 900 עד 1,600 שקלים, אבל כאן מדובר בחישוב מסובך מדי. "בהתאם ללקוח", מסבירים בכלמוביל.
עכשיו, לפני שנפרט על המכונית, חוויית הצפייה בה מהצד, הנהיגה בה מבפנים, יתרונותיה הדי ברורים וחסרונותיה ההיסטוריים, שאלה אחת ליבואני הסמארט: אתם רציניים?
רעיון גדול למכונית קטנה
לפני מעט יותר מ-12 שנים, עלתה על כבישי אירופה - רחובות אירופה, אבל למה להתקטנן - הסמארט. מכונית דו-מושבית זעירה, שנועדה לשמש את אלה שזקוקים לתחבורה עירונית מאוד פרטית אבל שום דבר מעבר. לא היה בה תא מטען רלוונטי למשל. מה שכן היה זה מעט מנוע, מעט מקום, מעט מידות, תיבת הילוכים מהגיהנום והרבה רעש. וכמובן, אפקט נחמדות ומקוריות שאף אחד לא יכול היה להימלט ממנו. הסמארט הצליחה לא רע באירופה, בעיקר בערים הגדולות, שמתמודדות כבר שלושה עשורים עם בעיית חניה גדלה והולכת.
מאז עברה הסמארט מספר התאמות ושינויים, ארסנל הדגמים התרחב - לא בהצלחה יתרה - אבל שם המותג נותר מזוהה עם הדו-מושבית הקטנה והזעירה. בדרך היא גם הגיעה לישראל, עם לא מעט ציפיות לקסום למקוריים בצעירי תל אביב. אלא שאלה לא היו רבים כל כך, בלשון המעטה. מה עוד שממש מעטים מאלה שכן הביעו עניין, הסכימו לשלם סכום שערורייתי עבור מכונית חד-ממדית כל כך. אחרי הכל, יש גבול לכמה אתה מוכן לשלם עבור נחמדות ויכולת חניה בניצב למדרכה, לא כך?
וזה לא היה הכל. הסמארט התגלתה כבת לוויה לא ממש חביבה בעת נסיעה. מעבר ליכולת הבלתי נתפסת לחנות במקומות השמורים בדרך כלל לקטנועים צנועי מידות, ויכולת השתחלות במעברים צרים להפליא, הציעה המכונית המקורית נוחות נסיעה שבמקרה הטוב ניתן לכנות בעייתית. בעיקר תודות לערך מתלים נוקשה שלא הצליח להתגבר על בסיס הגלגלים הזעיר, אך גם תודות לתיבת הילוכים רובוטית גסה ומעצבנת במיוחד, שהתמחתה בעיקר בנדנוד גופות שני נוסעים אומללים בתא צפוף. המנוע הרעיש, ההגה כיוון אמנם את הגלגלים לכיוון הנכון אבל לא הרבה מעבר, הבלמים האטו אבל בקושי עצרו.
ועכשיו יותר טוב?
טוב ששאלתם. כן, אבל לא מספיק. הסמארט פור-טו - כן, לשניים... - זכתה ללא מעט שדרוגים בגרסתה האחרונה, שבה נהגנו בגרמניה. רובם בתחום הוויזואלי אגב, כיאה למכונית שמעמידה בסדר עדיפות ממש גבוה את הנושא הטרנדי. כך למשל יש כמה עשרות אפשרויות שילוב גווני מרכב, גווני פנים, ריפודים ודיפונים וחישוקים, ואופציות מתחכמות דוגמת מסכי מגע, ומערכת נייוט, ובלוטות', ושליטה באמצעות אפליקציית אייפון, ורדיו לוויני והשד יודע מה עוד. בקיצור, מכונית של דור שיוצא מהבית רק כשהוא ממש מצליח להתנתק מרשת חברתית כלשהי.
לסמארט מספר גרסאות מנוע בנזין, כולן עם שלושה צילינדרים וליטר של נפח במספר אפשרויות הספק (61, 71, 84 ו-102 מוגדשים), ודיזל מוגדש בנפח 800 סמ"ק סופר-חסכוני עם 54 כ"ס. לכולם מחוברת תיבת חמישה הילוכים רובוטית מוכרת. השאר דומה למדי, על כל המשתמע מכך.
המנועים אמורים לפלוט פחות זיהום, ואפשר להאמין לנתונים הרשמיים, הנעזרים ללא ספק במערכת העצור-וסע המשודכת. אלא שמעבר לכך, חוויית הנהיגה - אם אפשר לכנותה כך - נתורה כשהייתה. נהיגה עניינית בדרך ממקום למקום, ונחמה בדמות מבטים אוהדים מהסביבה. שכן כל המנועים, מהחלש שבהם ועד החזק, אינם יכולים לשכנע כשהם מחוברים לתיבת הילוכים שמקומה אינו מוצדק בעידן הנוכחי. אז נכון, המנוע החלש מכולם אכן איטי, והמנוע הנמרץ מכולם בהחלט מסוגל להזיז את המרכב ששוקל כ-750 ק"ג בחיוניות מעודדת. אבל העברת הילוכים - למרות המנופים מאחורי ההגה - כה גסה, עד שאינה מאפשרת אפילו רגע אחד של מנוחה. מחוץ לעיר המצב טוב יותר, שכן לא נדרשות החלפות הילוכים. אבל מחוץ לעיר אתם לא ממש רוצים להיות מלכתחילה.
הסמארט אינה מסוגלת גם להציע נוחות נסיעה סבירה, בעיקר בגרסאותיה היותר-חזקות שמציעות עודף נוקשות, עם כיול מתלים שמצטרף לחתך צמיגים נמוך שלא לצורך. על כבישי הכרך הישראלי, האמינו לנו, היא תתקשה עוד יותר מאשר ברחובותיה של אסן הגרמנית. הבלמים לעומת זאת עשו רושם משכנע יותר מבעבר, וכך גם ההגה הכבד לעתים באופן מוגזם. ואם תהיתם, אז כן - אפשר גם עכשיו לחנות בניצב.
באמת, החל מ-110 אלף שקל?
הסמארט תשווק בישראל בשתי רמות גימור ("ספורטיבית" ו"אלגנטית", לדברי היבואנית), ועם מנועי 71 או 84 כ"ס. בנוסף ניתן יהיה להזמין באופן מיוחד גם רמת גימור ספורטיבית יותר, עם המנוע החזק בהיצע. איך היא? עם כמות כזו של מגרעות מוטוריות מובנות, היא רחוקה מלשכנע כמוצר איכותי. אבל תאמינו או לא, זו הנקודה הפחות חשובה.
כי מחירה של הסמארט יעמוד בארץ על 110 אלף שקלים לפחות. ואיך שלא תהפכו במספר הזה, אין לו שום הצדקה. נכון שיש בארץ לא מעט מכוניות קטנות שנושאות תג-מחיר שערורייתי, למשל המיני של ב.מ.וו בגרסאותיה החזקות. ויש כמובן מכוניות גדולות וספורטיביות יותר, שנמכרות במחיר אסטרונומי. אלה דורשים מחיר גבוה בגלל המקוריות או הלוגו, אחרים בגלל הביצועים והלוגו, אבל בכל המקרים, מי מהן פחות ומי יותר, המכוניות שמתומחרות באופן מגוחך, עדיין מעניקות חבילה הכוללת גם שימושיות בסיסית,
במקרה של הסמארט זה אחרת. מכונית עם אופק שימושי צר כל-כך, אמורה להעמיד את יחס העלות-תועלת גבוה יותר בסדרי העדיפויות. גבוה מספיק כדי להיות מסוגלת להתמודד מול תחרות אמיתית שמגיעה כיום ממכוניות מיני סופר-מודרניות כמו סוזוקי אלטו, סיטרואן C1, ופיז'ו 107. כולן עולות כ-50 אלף פחות, מציעות שימושיות גדולה לאין שיעור. בטיחות משופרת, אבזור נדיב בהרבה, נוחות גבוהה פי כמה וחלקן נושאות אפילו פאן-פקטור המתבקש.
מה שמחזיר אותנו לשאלה הראשונה: 110 אלף? אתם רציניים??
מנוע: | 999 סמ"ק, 3 צילנדרים |
הספק: | 71 כ"ס, 9 קג"מ |
תיבת הילוכים: | 5, רובוטית |
אורך: | 270 ס"מ |
רוחב: | 156 ס"מ |
גובה: | 156 ס"מ |
בסיס גלגלים: | 187 ס"מ |
משקל: | 750 ק"ג |
מהירות מרבית: | 145 קמ"ש |
0 - 100 קמ"ש: | 13.7 שניות |
מחיר: | 110,000 שקלים |
הכתב היה אורח סמארט