אני בת 50, אז מה? כל אחת יכולה

אחרי סופשבוע בצפון "התקלקלו לי ההורמונים". הכנסתי את השפופרת לתיק כלי הרחצה ואותו לתא המטען. 50 מעלות ושעתיים וחצי נהיגה אחרי (היינו במעלות, זה רחוק) נלקחה ממני שנת הלילה, זו שמאז שאני מורחת אסטרוגן כל כך התרגלתי אליה, עד שחשבתי שהיא כבר שלי לעד.

בבוקר שאחרי – בארבע בבוקר ליתר דיוק – עוד לא הבנתי בדיוק מה קרה. קורה, חשבתי. אבל אחרי לילה נוסף שנגמר מהר מדי, החלטתי שהג'ל התקלקל. היות שהיה לי בבית מרשם נוסף, ניגשתי לבית המרקחת.

מדובר בבית מרקחת שכונתי. הרוקחים מכירים את כולם. ברוב המקרים הם יודעים לא רק מי סובל ממה, אלא גם ממי. הגשתי לצעיר מביניהם את המרשם אבל משום מה, למרות שמדובר בתרופה פשוטה וזולה (מרשם של "מכבי") היה לו קשה למצוא אותה. באיזשהו שלב העיף מי מבט ובשקט, אבל ממש בשקט, כמו בבדיחות על אלה שמתביישים לבקש קונדומים, לחש "זה לגיל המעבר"? כן, אמרתי, מחייכת מול מבוכתו.

ברור לי שלהגיע לגיל המעבר זה לא כבוד כל כך גדול – לא צריך להתאמץ, כל אחת יכולה – אבל בעיניי זו באמת לא בושה. ובכל זאת, הוא דיבר בשקט, ממש כמו אחת מחברותיי, שאחרי הפעם הראשונה שכתבתי פוסט בנושא, אמרה שאני אמיצה מאוד כי "עכשיו כולם יודעים". יודעים, מה? שאני בת 50? שאני לא ישנה טוב בלילה? שיידעו.

מול הדלפק בבית המרקחת התברר שגם הרוקח הטוב מנסה להציל אותי מהגורל האכזר שמצפה לי: "אולי את מעדיפה לנסות משהו טבעי?" שאל בקול מלא אמפתיה.

"מה יכול להיות טבעי יותר מזה?" שאלתי בקול שקיוויתי שאינו מסגיר את העובדה שבשלוש השנים האחרונות אני כותבת ספר על גיל המעבר והורמונים, ויודעת שמה שיש בג'ל שנרשם לי הוא חיקוי מדויק לחומר אותו מפיקות השחלות שלי (17 בטא אסטרדיול, אם אתם ממש מתעקשים).

הרוקח שלף מהמדף תכשיר שאני מכירה, תוסף תזונה שמשווק על ידי חברת תרופות מוכרת ונחשבת. "זה טבעי" אמר, ולי היה ברור שהוא מרגיש שבזאת אמר לי את מילת הקסם: טבעי.

בשלוש השנים האחרונות אני מנסה לפענח, יחד עם שותפיי לכתיבה, איך קרה שההורמונים הניתנים לנשים בגיל המעבר הפכו שם נרדף לרעל. וזה מעניין עוד יותר כשחושבים על כך שלנשים העוברות טיפולי פוריות ניתנים הורמונים בכמויות מופרעות ממש, ומפניהם אף אחד לא מזהיר.

האם זה קורה מפני שלהיות אמא זה בסדר, ובדרך לשם כל האמצעים כשרים, בעוד שלהיות אישה בשיאה – בת 50 שישנה טוב, נראית טוב, בעלת קריירה שנהנית מהחיים – נשמע כמו משהו שאף אחד לא צריך?

בבית המרקחת היתה לי תחושה שפגשתי סוכן חשאי שלא באשמתו. אני מעדיפה לחשוב שהוא לא מבין ששאלות מעין אלה – 'את לא מעדיפה טבעי?' – רק זורעות התנגדות ופחדים לא מבוססים. שהרי מה בעצם אומרת שאלה "תמימה ואיכפתית" שכזו: שמה שלא טבעי זה רע או מסוכן? שלא כדאי לך. האם בשלב הזה את נעצרת לחשוב שגם ציאניד וארס דבורים הם דבר טבעי? התשובה היא לא. וחבל.

טלי רוזין היא עורכת מדור הבריאות ומדור הספרים של "לאשה", מחברת ספרי עיון פופולריים ובעלת הבלוג של טלי רוזין.