הפנטזיות המבולבלות של בורג

"השנים האחרונות שלי אופיינו ביז'י קושינסקי של החיים: אם לא תגיד, תהיה. אם אשתוק, אגיע רחוק", היגג אברהם בורג ב-2007, לאחר פרסום ספרו "לנצח את היטלר". יש יותר מהסמלי בכך שהתנהלות גיבור ספרו של קושינסקי "להיות שם", שאנסי גרדינר, משמשת את בורג לתיאור דרכו בשנותיו האחרונות, לפני יציאתו מהארון האידיאולוגי.

גרדינר - גנן רפה שכל, שידיעותיו ודעותיו על המציאות שאובות מצפייה בטלוויזיה וש"ניתוחיו הפוליטיים" לקוחים מעולם הצמחים - יוצא בראשונה בחייו מבית אדונו שהלך לעולמו, נפגע בתאונת דרכים, ובעקבותיה עולה אט-אט בסולם התפקידים בוושינגטון עד למשרה הרמה ביותר. דרכו לצמרת מרופדת בשתיקות מביכות ובאמירות סתומות ותמוהות, כשהסובבים אותו נדרשים להעניק להן פשר ומשמעות.

לא שמעשי גרדינר הם סימן לבורג. אך מספרו, ומהראיונות שנלוו לו אז, ניטעה התחושה שרומנטיקה ספרותית ופנטזיות שלום ילדותיות ומבולבלות גדשו עד לעייפה את מוחו הפוליטי הקודח, עד שלפרקים נדמה היה שעולם הצמחים של האינפנטיל האמריקני פרי עטו של קושינסקי זימן לא מעט השראה לילד הפרחים המזדקן של הפוליטיקה הישראלית.

בורג, שהציע לכל ישראלי שבידיו הדבר להוציא דרכון זר, שמתחלחל מ"הגטו הציוני והאימפריאליסטי שלנו", ושסבור כי להגדיר את ישראל כמדינה יהודית זה המפתח לסופה - יכול היה, בדרך דמוקרטית כשרה, להגיע לתפקיד הפוליטי הרם במדינה. אך כפסע של כמה מאות קולות דרוזיים מזויפים היה בינו לבין ראשות העבודה ב-2001, וממנה בנסיבות מסוימות אף לשלטון.

ייתכן מאוד שניסיון ההשתלטות העוינת אז על המדינה, כדי לבטל את אופיה נראה פחות סהרורי ממסלול הקידום המטאורי של גרדינר, אך בוודאי היה צריך לנסוך חיל ורעדה בכל אחד מאתנו. הרי מדבריו עם צאת ספרו, ניתן היה להבין שתוכנית ההתנתקות מרעיונות הציונות ומצביונה היהודי של המדינה גמלה בלבו עוד כשמילא את מיטב תפקידיו הפוליטיים.

עתה, שש שנים לאחר פרישתו מהחיים הפוליטיים ושלוש שנים מקבלת האזרחות הצרפתית ומצאת ספרו המונומנטלי - שבו השווה את ישראל לגרמניה של 1933, קרא לבטל את חוק השבות (שכן הוא תמונת ראי להיטלר), דימה אותנו למוטציה והציע לנו להתפרק מהמפעל בדימונה ומתוצרתו - מקים הפוליטיקאי המתחדש מפלגה חדשה. שוויון ישראל, מציע בורג לקרוא לה, או בקיצור ש"י, ואפילו ללא גרשיים, היינו שי, אולי כדי להבהיר את גודל השי שנתיני המדינה היהודית (שעליה כמובן לעבור במהרה מן העולם והאזור, לטעמו) ייהנו ממנו אם רק יואיל בטובו להעתיר עלינו מכשרונו ומהשקפתו.

העפיל לגליל, עם ג'יפ ונהג צמוד

אך נדמה שבורג, שפיו לעתים קרובות מדי הקדים את מחשבותיו ולרוב גם מילא את מקומן, בכל זאת יימנע בקרוב מלשוב ולהזכיר לכולנו עד כמה "קשה לו להבחין בין הנאציונל-סוציאליזם הקדמוני לבין כמה תורות תרבותיות לאומיות של כאן ועכשיו" - שכן הפוליטיקאי בורג מודל 2010 מבין היטב שאנלוגיות אוטו-אנטישמיות של ההוגה בורג מודל 2007 אינן מטבע העובר על נקלה לסוחר, כלומר ציבור הבוחרים הישראלי.

ואף על פי כן, לבורג של ימינו אין כל בעיה עם חנין זועבי כראש ממשלה, ולא עם רוב ערבי בישראל - ובכלל, לטעמו, "אולי ראש ממשלה ערבי הוא הכי טוב שיש?". ומוסר, למותר לציין, זה הכי אחי, גם בעסקים ואפילו עם חברים... בשביל בורג כמובן. כך, ידידם בלב ובנפש של שניים מבכירי בניה המוסריים של ישראל - אהוד אולמרט וחיים רמון - לא היסס עם פרישתו מהכנסת להעפיל לגליל (כמובן בסיועם הנאמן של ג'יפ הסוכנות ונהגו הצמוד), ובלבד שחלילה לא תקופח פרנסתם של 600 עובדי ויטה פרי הגליל.

"אני מייצר תירס בחצור הגלילית", פרש בורג אז טפח מקורבנו הגדול. "תראה לי עוד אדם כמוני שבא מהפוליטיקה ועושה עבודה כזו: אוכל חצץ כדי לשלם בכל חודש ל-600 עובדים משכורת".

ואכן קצת קשה לחשוב על מעשים המקרבים את בעליהם לחזונם של ברל כצנלסון וא.ד. גורדון יותר מ"אכילת חצץ צפוני" ו"ייצור תירס גלילי", גם אם בעלי המפעל ופטרוניו של היו"ר דאז בורג היו איאן דייויס ואביב אלגור, שהיו מסובכים עד צוואר בחקירות פליליות ואף הורשעו בחלקן לאחר מכן.

כן, אלו הם אותם אדונים שגם מימנו לבורג את "קנייתה הטובה" של עשות אשקלון, כשכבר אז היה תלוי ועומד נגדם כתב אישום.

אותה קנייה, כזכור, הייתה כה טובה, שהיועץ המשפטי לממשלה אז ורשות החברות הממשלתיות ביטלו את המכרז למכירת החברה, לא לפני שמבקר המדינה מתח עליה ביקורת חריפה ואף הוחלט בגינה לפתוח בחקירה פלילית נגד בורג (שנסגרה מחוסר ראיות).

אך יותר מכל, בורג ודומיו הם בעיקר פועל יוצא כמעט מתבקש מקריסתם בקול גדול של "מיזמי השלום", הנסיגות וההתנתקויות, שבצר להם החלו לרעות בשדות פוסט ואנטי ציוניים. על תעודת הפטירה של רבים מרעיונות השמאל חתומה אמנם גם המציאות הסוררת, המכלה כל "חלקת שלום טובה", אך לא פחות בורג, שמבין אל נכון עד כמה רעיונות חבריו לשעבר לדרך הפכו לפחות ופחות רלוונטיים.

השמועה הזו כנראה טרם הגיעה לאוזניהם של שמואל הספרי, אלדד יניב ועמיתיהם ל"שמאל הלאומי". מכל מקום, עם מטענים אידיאולוגיים, מוסריים ועסקיים נעלים מן המין הזה, רק השמים הם כנראה הגבול מבחינת בורג ורעיו. משם, לפחות בהבל פה ומילה, קל יותר לנצח את היטלר - וגם את המדינה היהודית.

ד"ר שאול רוזנפלד, מרצה לפילוסופיה