פיימוס גראוס: וויסקי של קיץ

אמצע הקיץ הוא לא הזמן הטוב ביותר לדון בוויסקי עתיר טעמים וכבד. מסיבה זאת, ולא רק בגללה, מוצא חן בעיניי השילוב בכתבה הזאת, על הפיימוס גראוס: בלנדד סקוטש לא מבוגר מדי, עדין ובהחלט "קיצי". מעודן, ולא תוקפני.

הפיימוס הוא אחד ממותגי הוויסקי הידועים בעולם, הנמכר ביותר בסקוטלנד, ובעשירייה הפותחת העולמית. זה לא פשוט, בעולם של תאגידי משקאות ענקיים, שמוציאים הון אדיר על פרסום ושיווק ודוחפים את המוצרים שלהם בכל העולם. זה לא פשוט, כי כאן מדובר בחברה "עצמאית", שאמנם יש לה לא מעט רכוש ומזקקות משלה, אבל בכל זאת, צריכה להצליח בעולם בלי תמיכה של מותגים מקומיים וכל מיני הסכמים, בנוסח "אם תקנה את זה, תקבל את זה". הסכמים שמחזיקים בחיים לא מעט חברות משקאות, בין השאר גם בישראל.

הדבר הזה מעיד משהו על חוזקו של המותג - פיימוס גראוס ("השכווי המפורסם", אם תרצו). הוא התחיל את דרכו אי שם באמצע המאה ה-19, בתקופה שבה בעלי חנויות מכולת וסוחרי תה ומשקאות שלטו בעולם הוויסקי. אנשים כמו ווקר, בל, בלנטיין והאחים שיבאס, היו אלה שהתחילו לערבב ויסקי, לעשות מוצרים עבור הלקוחות הקבועים שלהם; כאלה שהטעם שלהם יהיה מובחן מהשאר, ואולי קל יותר לשתייה.

מת'יו גלואג (Gloag) היה אחד מהאנשים האלה, סוחר יין ומשקאות. מה שעשה את הוויסקי שלו להצלחה, היה לא רק איכותו אלא גם מה שהיה על תווית הבקבוק: ציור יפה. ואשם בכל זה אחיינו – מת'יו גלואג. כן, בעל אותו שם ממש.

גלואג הראשון, ישב בפרת', סקוטלנד. מקום זה היה על דרכם של שועי הארץ לצפון ההיילנדס, לציד הציפורים החביבות עליהם, ה-Red Grouse. גלואג ערבב ויסקי שהתחבב על כל אותם בני מעמדות גבוהים ובינוניים עשירים שעברו בעיירה. לקראת ה-12 באוגוסט, Glorious 12th of August, היום בשנה בו מתחילה עונת ציד הגראוס באופן רשמי, היו עוברים דרכו כל הצמאים למיניהם, משרתיהם הבטלרים והקניינים שלהם, ומצטיידים בבקבוקי הוויסקי שלו. כי זאת יש לדעת, שצֵיד גראוסים אדומים אינו כציד כל ציפור, או סתם איזה פסיון: בזכות צבען, הציפורים (הארורות) מיטיבות להסתתר בין השיחים ואז, כשכבר מנערים ומזניקים אותן, הן מזנקות ומסוגלות להגיע למהירות של 70 מייל בשעה. לא משהו בטל בשישים, במיוחד כשכל מה שבו הג'נטלמן מצויד, הוא רובה ציד דו קני, מודל 1890. עסק מתיש למדי, ומצמיא.

בשנת 1896, מת'יו 2, האחיין, ראה את הפוטנציאל והחליט, שהיות ומה שהם באו לצוד היה אותו שכווי – משהו שנראה כמו חוגלה אדמדמה – יש לפנות אליהם ישירות. הוא ביקש מבִּתו לצייר לו שכווי, הכין תוויות מהציור, קרא לוויסקי "The Grouse Brand" וההצלחה היתה רבה. הגראוס נהיה פיימוס, והשאר, ממש כמו תמיד – היסטוריה.

פיימוס גראוס הוא בלנד. זה אומר שהוא מבוסס על ויסקי'ז שונים מכל מיני מזקקות, בחלקים שונים של סקוטלנד. בבסיס שלו נמצאים לפחות ארבעה ויסקי'ז, שכמעט כולם הם מהטובים שתמצאו בסקוטלנד: מאקאלן, היילנד פארק, בונהייבן וויסקי פחות מפורסם, אבל לא פחות טוב – גלנרות'ס.

אני לא יודע אם הפיימוס המקורי של גלואג היה מבוסס על כל אלה, אבל אחד השותפים בגלנרות'ס היה ג'יימס סטוארט, ממייסדי מאקאלן, שעזב את המזקקה כדי להתרכז בניהול מאקאלן. הוויסקי השלישי בבלנד הוא היילנד פארק, וכל השלושה האלה שייכים למי שהם כיום בעלי הבית של פיימוס גראוס – אותה קבוצת ארדינגטון העצמאית. ויסקי נוסף שמרכיב את הבלנד – בונהייבן (איילה; נמצא גם בבלאק בוטל המצוין) – היה שייך לאדרינגטון עד לא מזמן. העובדה שלבעלת הבית של פיימוס גראוס יש שליטה טובה כל כך בבסיסי הוויסקי שלה, שלא לדבר על האיכות שלהם עצמם, משחקת תפקיד, ללא ספק, באיכות שלו.

שכווי ענקי במבשלת Glenturret (צילום באדיבות קבוצת צרפת ישראל)

אז מה יש בארץ?

ישנו הפיימוס גראוס, כמובן: ויסקי נעים, שמי שיכניס בו קצת מים וירחרח, יוכל למצוא בו ארומות מתובלות מאוד, הדרים ולימון, קצת פירות יבשים ומתיקות ונילית. סיומת יבשה, טיפה מרירות. מאוד mellow, מתקתק ונעים. 130 ש"ח. מומלץ מאוד.

פיימוס 12 גולד ריזרב: הוויסקי הזה יוצר לראשונה בשנת 1996, כשהמותג חגג 100 שנה. מן הסתם, מרכיב הבלנד הצעיר ביותר הוא בן 12 שנה לפחות, כשכמו תמיד בפיימוס גראוס, הדגש הוא על החיתון של מרכיבי הבלנד: ארוך, של כולם יחד. זהו ויסקי בעל צבע ענברי יפהפה, עם מעט מאוד, אם בכלל, רשמים מעושנים. הפה בוגר, הרבה אלון, והרבה 'תיבוליות'. יחד עם זה, הוא מתקתק, כשהסיומת ארוכה מאוד ויבשה, אבל לא מדי. ויסקי טוב, שמחירו 320 ש"ח.

בלאק גראוס: פה יש לכם משקה מצוין במחיר מצוין של 165 ש"ח לבקבוק. הבלאק גראוס (נקרא על שם ציפור אחרת, ונעזוב את זה כרגע), הוא התשובה של אנשי השיווק לדרישה של צרכני הוויסקי למשהו כבולי-מעושן, עז טעמים. היות והפיימוס בכל גרסאותיו לא היה מספיק מעושן, הלכו ובשנת 2006 הוציאו לשוק את הבלאק. הפה מעט מתקתק במתקפה, עגול מאוד ושמנוני ממש. הוא מאוד-מאוד ארוך, חם ומעניין, ובעל סיומת מתובלת. החבר'ה בארדינגטון לא מספרים מהו הרכיב המעושן שמגיע מאיילה, אבל לאור ההיסטוריה, אני מוכן להניח (ולהישלח לתלייה בכיכרה של פרת') שמדובר בבונהייבן.

והכל בגלל איזו תרנגולת. לא יאומן.

• שגיא קופר עורך את אתר היין והאלכוהול בקבוק