מדריך הקיץ לצופה הפרנואיד
ג'וקים שמדברים מהתחת? כרישי ענק? יצורים מחליאים מתחת לאדמה או פסיכופטים מזרח אירופאים? עד שמזג האוויר יצטנן מעט, הנה כמה אלמנטים קיציים שיפחידו אתכם במיוחד
קיץ, חם. ממש חם. בכל העולם משתוללים גשמים טרופיים מול שריפות ענק, ואצלנו מיליוני אחוזי לחות ומערכת חשמל בקריסה. כל מה שאנחנו רוצים זה קצת חופש, נחת, ואם אפשר - גם מזגן. אבל ימות החמסין נושאים בחובם זוועות לרוב, ולעיתים החום מתגלה כדבר האחרון שצריך להפחיד אותנו.
צ'יק צ'ק ג'וק
ראשונים ומגעילים הם הג'וקים. אותם פולשים קטנים, שישנם גם את אלה שעצם אזכורם דוחה אותם. כבר דובר בהם שיהיו הדבר היחיד שישרוד שואה גרעינית חוץ משֶר, ולא יעזרו השכנועים ההגיוניים - זה נראה כמו חייזר, זה חי בביוב וזה מתעקש לזחול עלינו כשאנחנו ישנים. לא מפחיד? מפחיד.
למיטיבי הלכת שסתם ג'וקים לא מפחידים אותם, יצר דיוויד קרוננברג בעיבוד הקולנועי ל"ארוחה עירומה" של וויליאם בורואוז מ-1991, מקקים שקמים לתחייה במקום מכונת הכתיבה של הגיבור, אחרי שהוא מתחיל לשאוף בעצמו קצת יותר מדי חומרי הדברה; מדברים אליו מפי הטבעת, איבר שבדרך כלל לא קיים ליצורים האלה; מבקשים שיאכיל אותם (כן, דרך אותו נקב בדיוק), ושולחים אותו למשימות ריגול משונות בטענה שהם שליחיו של משהו מהחלל החיצון.
ואם זה לא מוכיח שמדובר במפלצות חייזריות, בא לראייה "גברים בחלל" מ-1997 שמראה שלא משנה כמה כלי מלחמה נביא כדי להילחם בהם, בעתיד נגלה שמה שהחרקים המרושעים רוצים באמת זה לשתות לנו את המוח ולהשתלט לנו על הכדור.
מים קשים
אם בדיוק ריססנו, והמקקים לא רודפים אחרינו למקלחת, אפשר לנסות להירגע שם ולהתקרר תחת זרם המים. אבל גיבור מי שמצליח להירגע, כשבתודעה של כולם חקוקה הסצינה האלמותית ההיא של היצ'קוק.
מהשנייה שהמים מתחילים לזרום ועד לרגע בו אנו מושיטים זרוע חרדה מבעד לווילון כדי לקחת מגבת, תמיד יש איזה חשש קטן או גדול, שכמו ב"פסיכו" (המקורי מ-1960, או החידוש של גאס ון סנט מ-1998, לפי העדפתכם) נורמן בייטס שכונתי יתלוש אותו וידקור אותנו מיליון פעם, ויאשים את האמא המתה שלו.
האיומים מבית מוציאים את ההמונים להירגע בים. אבל אין מה לקוות שם לחוף מבטחים, כי במעמקים אורבים יצורים מסוכנים לא פחות. ממעמקי הים עלולים לתפוס את השוחים כרישי הענק של מלתעות, כמו שרק שפילברג יכול ליצור. לא די בכך שלהיאכל על ידי כריש זה לא נעים, הסרט הראשון מ-1975 הצליח כל כך, עד שלשובר הקופות הראשון בהיסטוריה היו שלושה המשכים, כדי שהזוועה תוכל לשחזר את עצמה בכל קיץ מחדש.
רק חוֹל וחוֹל
גם אם לא נכנסתם למים, החול לא מספק נחמה. מתחת לאדמה עלולים לחכות יצורי ענק דוחים, פרה היסטוריים, שישמחו לאכול אותנו, אם רק יחושו את פסיעות צעדינו על החול.
"פחד עד מוות" מ-1990 הביא את קווין בייקון כנחמה נגד זוחלים עם לסת עצומה, שכל מה שמעניין אותם זה להגיח מבטן האדמה כדי לבלוס אנשים. אבל בלי בייקון שישמור עלינו, הדרך היחידה להימלט מלסתותיהם היא לא לזוז ולקוות שהם לא ירגישו בנו. בהצלחה.
חו"ל? גם שם לא בטוח
שום מקום לא בטוח, את זה כבר הבנו, אז אולי עדיף פשוט לברוח לנופש בחו"ל, במזרח אירופה למשל, אזור הנחשב יעד מועדף לתיירות צעירים.
זה זול יותר והרפתקני יותר, אבל אם תבחרו לשהות בהוסטל זול ומגניב בסלובקיה הציורית,
אל תתפלאו אם ימצאו אתכם בסופו של דבר בבקתה מרוחקת, מפוזרים בכמה חדרים שונים, כסוג של אמנות מודרנית.
הסרט הבטיח לנו שכבר עדיף להתמודד עם האימה המוכרת, רק לא עם אימה תוצרת אירופה, במיוחד לא אם אתה "מתנהג כמו חתיכת ישראלי" כמו שאחד הגיבורים (הנידונים לקיצוץ) מגדיר את חברו, כשבתחילת הסרט הם נקלעים לקטטה בפאב. אין מה לעשות, נצטרך להחזיק חזק, ולחכות לחורף.
לפנייה לכתב/ת 
