מתוקה בדיוק במידה

אחרי שנות התפתחות והתמחות בלהקות האיכותיות "בוסה", "נערות הליווי" ו"פאניק אנסמבל", ואחרי תרומה קוֹלית ליוני בלוך - יעל קראוס שרה סולו באלבום הבכורה שלה, "בוטיק". על העטיפה היא מצולמת בעירום, עוברי וילדותי ופחות סקסי, אם כי לא נטול אירוטיות מעודנת לגמרי. האם היא מתערטלת גם בשירים?

קולה ילדותי ופגיע, ושכבות מלבבות של כלי נגינה אינן יכולות להסתיר אותו, כך שקראוס בהחלט נחשפת. יהיו שיחבבו את קולה, אבל לא יחסרו כאלה שימצאו בו מנייריזם והתיילדות יתר המועצמת בנטייתה התיאטרלית.

קראוס נשמעת באלבום כמו כוכבת בסרט ישן בשחור-לבן, עם ההדר ועם האלגנטיות, התחכום (התמים במימדים של ימינו) והגנדור הצנוע. נזהרת לשמור על חוש מידה שמונע ממנה להפוך את מתיקותה לסכרינית ומשלבת בתבונה בין מתינות לסערה.

קראוס. בוטיק צבעוני ומלא מלבושי שירה ולחן (צילום: ניר גייגר)

התוצאה היא אלבום שלא משעמם לרגע, כמו בוטיק צבעוני ומלא מלבושים. קראוס מעשירה אותם ב"אביזרים" טבעיים כמו: כחכוך הגרון החינני שלה בשיר החמוד והעליז "Boo", ה-"ויי-ויי" המתבכיין בשיר המרתק ביותר באלבום, "Floor", עם התבלון הערבי שמפלפל את האנגלית ומוזיקת החתונות היהודית שמצטרפת בסוף - עליזה, אבל גם מכאיבה, ויש גם את האופן השובבי-פתייני שבו קראוס הוגה את המילה "דלישס" בשיר "Gourmet", שאף בו המוזיקה פונה מזרחה, והתנשפויות של טרום בכי, לקראת סופו של השיר "Mistake", בהלמות תופים המדגישות את הכאב שבקולה, המקבל גם גוונים של זעם, חמלה ונואשות.

זהו כשרונה הגדול של קראוס - לבנות עלילה רגשית באמצעות הבעת דקויות מגוונות בשירתה, שמתחדדות בזכות העיבודים. הממונה על העיבוד, על התזמור ועל ההפקה האלגנטית הוא דניאל קורן, שתזמר את האלבום בסגנונות מוזיקליים נעימים וחמים כמו בוסה נובה, שנסון וטנגו וריבוי כלי נשיפה וכלי מיתר יפהפיים - בטעמים מזרחיים ואירופאיים.

המשך יבוא

הלחנים ב"בוטיק" יפים. את רובם קראוס הלחינה עם בן הנדלר, וחלקם בעצמה. המילים, לעומת זאת, פשוטות הרבה יותר, והן מתארות וריאציות של אהבה עזה ובעצם משמשות כבמה לשירה ולנגינה - הגיבורות האמיתיות של האלבום. בסך הכל, אין בו ממש מקוריות, אבל הוא שופע יצירתיות והתלהבות.

קראוס לא מביאה משהו חדש, אבל היא מביאה את עצמה באופן מגובש ומלוטש, שיודע לעצור בדיוק בזמן (משך האלבום הוא כ-38 דקות), רגע לפני שהצטברות הצבעוניות עלולה להלאות (כפי שמסתמן כבר בשיר הלפני האחרון "Sin City").