מרי אזרחי נגד ההפרדה

לפני כשבועיים, ביום קיץ חם מאוד, הגענו, חבורת נשים, אל חוף ימה של שכונת עג'מי ביפו. פרקנו תרמילים ותיקים על החול, בצלה של אחת הסככות. אחדות קפצו אל הגלים, אחרות התרווחו מתחת לסככה. איש לא שם לב אלינו, הכל היה כל כך נורמלי. סתם נשים יהודיות וערביות על החוף, שרבים מהמבלים בו הם תושביה הערבים של יפו. ובדיוק על הנורמליות הזו שוחחנו בינינו, בעברית, בערבית ובאנגלית.

היא נעצרה, נשפטה והורשעה. בעקבות מעצרה, יזם מרטין לותר קינג את החרמת קווי האוטובוסים בעיר, וכך פתח במאבק שהוליד בסופו של דבר את ביטול המערכת החוקית של ההפרדה הגזעית בארה"ב. מאז הפכה פארקס, התופרת האלמונית, למיתוס שמסמל מאבק צודק של אדם יחיד מול רבים וחזקים ממנו.

כשעתיים לפני הגעתנו לחוף, העברנו, אנו הנשים הישראליות, את חברותינו הפלסטיניות דרך שני מחסומים בגדה המערבית. כמו שנדברנו מראש, הפלסטיניות ישבו מאחור, ואנחנו, שתי ישראליות בכל רכב, מלפנים. כל אחת מהנוהגות פתחה את חלון רכבה, חייכה אל החיילים שבמחסום, ועל השאלה "מה נשמע", ענתה בסיסמה המוכרת: "הכל בסדר".

וכולנו עברנו. כמה פשוט ונורמלי.

ברכב שבו נהגתי אני, שני הילדים הקטנים שהסעתי עם אמם מחאו כפיים אחרי שעברנו את המחסום - כאילו מדובר במעשה משובה, ולא חצינו כרגע את חומת ההפרדה וערערנו על מדיניות מפלה של המדינה.

בניגוד לעקרונות מגילת העצמאות

מדיניות ההפרדה הישראלית אוסרת על תנועת פלסטינים באזורים נרחבים ופוגעת בזכות לחופש התנועה של תלמיד לבית ספרו, של חולה לבית חולים, ושל מכרים ובני משפחה לבתיהם של ידידיהם וקרוביהם. אין זו הפרדה גיאוגרפית בלבד, כי אם מתן זכות טבעית לאדם אחד ושלילת הזכות הזאת מאדם אחר. זו גם הפרדה גזעית בין יהודים ללא יהודים, הפרדה חברתית ותרבותית והפרדה בין מי ששמו עצמם עליונים למי ששמו מתחתיהם. אפילו מערכת הכבישים ממחישה זאת: יהודים למעלה ופלסטינים למטה.

הישראלים, לעומתם, רשאים לנוע כרצונם ברחבי הגדה המערבית, ולא רק לנוע - אלא גם להתיישב בה.

השבוע הצהרנו, 12 נשים ישראליות, על אי ציות לחוק, ועל כך שהסענו נשים וילדים פלסטינים שאין ברשותם רשיון מעבר אל שטחי ישראל. הפרת החוק נועדה למחות נגד המדיניות הגזענית שממשלות ישראל מטפחות אותה, בניגוד לעקרונות השוויון שנחקקו במגילת העצמאות. הרעיון לצאת למין מרי אזרחי, לא תוקפני ולא אלים, נולד מתוך רצון לעורר דיון ציבורי ולחולל שינוי במדיניות.

לקחת את הזכות - ואולי גם את החובה - לבחור בין הציות לחוק לבין התנגדות להפרדה הגזענית.

האווירה השמחה של היום המשותף נעכרה מעט כשהנשים ביקשו ללכת להתפלל במסגד אל-אקצה, אליו לא יכלו להגיע בהעדר אישורי מעבר חוקיים. למראה האם הצעירה שסימנה באצבעה לשני ילדיה את מיקומו של המסגד, אי אפשר היה שלא להיזכר בימים אחרים, כאשר היינו אנו בני גילם של אותם ילדים.

תמונה למזכרת מלפני מלחמת 67: המורה בתיה רובין ניצבת על גגו של מנזר נוטרדאם המחורר מכדורים, מביטה בנו, הילדים, ומושיטה את אצבעה אל עבר מקומו של הכותל המערבי, בעיניה לחלוחית של הבטחה.