מי צריך מקוריות?

אהבה לבלוז היא לא עניין טבעי עבור היושבים בציון. כן, כל אחד מאיתנו מצא עצמו ודאי יותר מפעם יושב על הבר עם חברים, ובין לגימה מהגולדסטאר לשאיפה מהסיגריה מאזין ללהקה המבצעת חידושים לקלאסיקות ברקע ומשמשת בעיקר טפט מוזיקלי לדיבורים. בלוז לא באמת מפריע לשיחה.

על אף שאנשים קשי יום לא חסרים פה וצרות בטח שיש, משהו בסגנון עצמו, שמקורו בדרום העמוק של ארצות הברית, נראה מנותק קונטקסטואלית מהלבנט המקומי התוסס. הישראלי תופס מהז'אנר אקט של כניעה, אולי אפילו השלמה עם מרות הגורל. לא משהו שקשור אליו חלילה, שיחליף את העצב והמרמור בכעס חי ותוסס בכל הזדמנות שיוכל.

דב המר ושגיא שורר. יחידה מנצחת כבר עשור (צילום: דובי רומן) 

אבל מישהו צריך להגיד לו שבמקרה של CG & The Hammer, בהנהגת דב המר ושגיא שורר, מדובר בחגיגה שהיא יותר ממוזיקת רקע אווירתית. הם אפילו מכריזים על כך בעצמם ב-"The New Funky Blues", יציאה שמחה ומרוממת נפש מתוך "Live in Tel-Aviv", אלבום ההופעה החדש והמוצלח שלהם.

ווילי דיקסון, לואיס ג'ורדן וג'יימס "סלים הארפו" מור מקבלים כאן מחוות של כבוד מצד הרכב שמצליח להישמע חי וראוי יותר מכל הרכב בלוז מאולתר שתכירו. קולותיהם המגורדים של המר ושורר משתלבים היטב זה בזה, כצפוי ממכונה משומנת היטב שמתפקדת כיחידה מנצחת כבר עשור, במהלכו הספיקה לחרוש את שדרות רוטשילד ולא מעט מועדונים מעושנים ואולמות קטנים, לצד פסטיבלי ג'אז מובילים בארצות הברית.

אבל דווקא היצירות המקוריות של השניים, כמו "Highway Blues", "Bad Luck" המייאש ("בכל פעם שנהיה לי טוב - משהו קורה") ו-"Blues Heaven" הם אלה שיותר מעניין לשמוע. חבל רק שלכל העסק לא מצורפת חוברת מילים, שכן עבור מי שאינו נמנה על הפנאטים לתחום, המילים יכולות לספק ערך מוסף מסקרן.

בקומוניקט הרשמי של CG &The Hammer, כמו גם בעמוד המייספייס שלהם, מודגשת שוב ושוב עובדה אחת: על אף שורשיה האותנטיים של להקת הבלוז הישראלית הזו (המר הוא יליד ארצות הברית) וההשפעה הברורה מאבות הז'אנר של שיקגו וטקסס, אין מדובר כאן בהעתקה, כי אם בחידוש המקור ו"הענקת טביעת אצבע מוזיקלית ייחודית".

ובכן, זה לא באמת מדויק, מהסיבה הפשוטה שלאורך 12 שירי "Live in Tel Aviv"

 אפשר לשמוע הרבה דברים: מוירטואוזיות המפוחית של דב המר ועד הבס המשכר של גולן זוסקוביץ'. אבל מקוריות וצליל חדשני הם לא באמת הדברים שבולטים ביצירה של CG והפטיש שלו. מצד שני, כשאתה עושה את מה שאתה עושה כל כך טוב ואמין, מי בכלל צריך מקוריות?