בלשנות כלכלית: על מילים "אסורות" בעברית

בשבוע שעבר כתבתי כאן על מקור המילה חשמל. גם בזמן כתיבת שורות אלה, החשמל עודנו נושא חם: תחנת כוח חדשה, בצורת חשמל, וכמובן - הפסקות חשמל לפרקים.

יראת הכבוד לעברית נעלמה

היום משתמשים בעברית ברחוב. קונים דגים בעברית, ועוטפים אותם בעיתון שכתוב בעברית. לשון הקודש עברה חילון, והיום אין שום יראת כבוד כלפי העברית, כפי שאולי הייתה בעבר.

ואולם, יש קהילות חרדיות שלמות – אפילו בארץ – שאינן מסכימות לדבר עברית, או שהעברית בהן היא שפה זרה כדי לתקשר עם השלטונות ואם יש צורך, עם חילונים ברחוב.

המילה חשמל היא אחת הדוגמות הקיצוניות לחילון לשון הקודש. אני מצטטת מהאתר החרדי נטרונא: "כאן גילו הציונים על כפירתם בנביאים, כאשר הוציאו מילה מקודש הקדשים, מילה שיהודים מדורות שעברו היו מלאים אימה ויראה ורתת וזיעה וחרדה ממנה, והשתמשו בו לחולין".

בעיה - מילה בעייתית 

בין המילים הנוספות שיש חרדים המתנגדים להן: אגדה – כי גם כאן יש חילון של מושג, שציין במקור את ספרות המוסר של חז"ל; עגבניה – בגלל הקשר לעגבים ולעגיבה; ארגון – כי זו מילה זרה שמתחזה לעברית, ומפני שכבר יש מילה עברית; גיל במשמעות של "מניין שנים" – כי לשיטתם של המתנגדים, זו אינה המשמעות המקורית של המילה. גיל הוא שמחה, ולפי הפרשנים, "בן גילו" הוא מי שנולד באותה שעה, כלומר באותו מזל. מבחינה אטימולוגית – כלומר מבחינת מקור המילה – זה לא מדויק: יש קשר בין גיל וגיל, אבל שני המובנים קיימים גם בשפות שמיות אחרות.

אולי נחזור ל"עלעקטריק" הישן והטוב?

גם המילה בעיה בעייתית – כי היא כוללת את "כל הצרות והקושי והשאלות והטרדות והחסרונות שבחיים במילה אחת, שעל ידי זה בא לידי עצבות וכאב לב, שרואה כל נסיון הבא עליו כאילו הוא דבר רע, ואדרבה אינו אלא לטובתו ולתקן מידותיו".