מי הזונות האמיתיות

הפרק האחרון של "מונית הכסף", שכבר זכה לשם הרשמי "נערות הליווי" (כיתוב שבינתיים הוסר מאתר אורנג'), הוא נקודת ציון חדשה של שפל ערכי. ולא, הכוונה אינה למוסר הבעייתי - או לא - של שלוש הבחורות המשתתפות, יהיה מקצוען אשר יהיה, אלא של האנשים שהביאו אותן למסך בצורה הזו. ולא רק שלהם - אלא גם של האנשים מצדו האחר של אותו מסך.

אולי אני תמים וחסוד, אבל אם הייתי צופה בתוכנית בלי כל ההמולה, לא הייתי חושב לרגע שמדובר בנערות ליווי. המוח הקרימנלי שלי היה נודד דווקא לכיוון של סוכנות מוסד (כפי שגילינו בשנה האחרונה, לא נדרשים הרבה כישורים להתקבל לעבודה הזו). אפילו הפסקול - "רוקסן" של פוליס - החטיא את המטרה אצלי.

אבל זו רק התמימות שלי. אין ספק שיוצרי התוכנית והמנחה שלה שיחקו חזק על קלף המסתורין בכיוון המיני. האם ליוצרי הטלוויזיה יש אחריות על הסקת מסקנות קולקלת של הצופים? ברור שיש. גם ברשות השנייה חושבים כך, מסתבר. העריכה, ההערות והתגובות של המנחה ברגעים הנכונים יצרו את האפקט הרצוי, והכותרת השגויה (?) באתרי האינטרנט רק נתנה את החותמת הסופית. אם כבר, אני מופתע שהפרק כונה "נערות ליווי" ולא "הזונות". כנראה שזה השלב הבא.

האם הם חשבו, שם בקשת, שהתוצאה תהיה כה מרחיקה לכת? אם הם מתעקשים לטעון לתום לב, אז או שהם לא מודעים לכוחו של המדיום (נו באמת), או שהציניות חצתה גבולות שטרם נחצו. כנראה שהזונות האמיתיות בסיפור הזה, הם אלו שיעשו הכל עבור הרייטינג, גם אם זה כרוך בהשפלה של שלוש בחורות תמימות.

אבל  הם לא היחידים שצריכים להתבייש. הרי עד שהבנות התלוננו, אף אחד - לא במדיה ולא בין נבחרי הציבור שלנו - לא הרים קול זעקה, גם אחרי שבוע של פרומואים ושלושה ימים אחרי שידור התוכנית עצמה. ומה איתכם? אתם זזתם באי נוחות בכורסה כשצפיתם בפרק, או צחקתם בקול גדול?

גם אנחנו, כקהל, איבדנו את המצפון המוסרי. התרגלנו להשפלה ופגיעה בכבוד האדם כערך יסוד בטלוויזיה שלנו. זה מחלחל לדיווחי החדשות שלא חוסכים בפרטים גרפיים של טרגדיות, ולא מהססים לחדור לפרטיות של משפחות אחרי אסונות. אבל נושא הדגל של המגמה הזו הוא כמובן ז'אנר הריאליטי, שמבוסס על נכונות המשתתפים להשפיל את עצמם עבור כמה רגעי תהילה ואולי גם סיכוי לכמה שקלים.

ומה עם הבחורות עצמן? אולי הייתה להן בעיה להגיד מה מקום העבודה שלהן, כי אחת מהן, למשל, הבריזה באותו יום? ובכל זאת, הן התקשו לוותר על הופעה בתוכנית עם מאות אלפי צופים. האם חשבו שתהילת העולם בה יזכו שווה את זה? הרי גם הן, בעצם, חלק מאותו קהל שאיבד את הצפון. אבל התהילה הגיעה, לצערן, מכיוון לא צפוי (ולא בלי עזרתם האדיבה של יוצרי התוכנית).

אולי חלפה בראשן המחשבה, לפני שנכנסו למונית, שהן בעצם נכנסות לשדה מוקשים בו הן רק פיון קטן על הלוח - אבל הן בוודאי לא ציפו שייקחו את כל כך נמוך.

ויש פה עוד משהו. אני תוהה איך זה שעד שכבר נשמעה ביקורת ציבורית, היא התייחסה דווקא לצד הגזעני של הסיפור. אני לא משתייך למין היפה, ובכל זאת, אני חש צורך להביא גם את הצד הפמיניסטי, שהוא לדעתי משמעותי הרבה יותר.

אני חושב שגם אם הייתה נקרית בדרכם של יוצרי התוכנית שלוש בלונדיניות צפוניות - ולא אתיופיות - שמציגות את אותה ארשת מסתורין, הם עדיין היו מרמזים לאותו כיוון. יוצרי התוכנית עשו את המהלך הכי עתיק בספר: קישור בין נשים למיניות. אשה מסתירה משהו? זה חייב להיות מיני (ואז האחריות עליה כמובן, הגבר הוא רק קורבן לכוח הפיתוי שלה). לא כל חוסר טעם הוא גזענות. לפעמים הוא סתם שוביניזם.

רותם יפעת, סטודנט ומתרגל בחוג לקולנוע באוניברסיטת ת"א