יונייטד מחוץ ל-3 הגדולות? לא אם זה תלוי בפרגי
באנגליה חוזים כי לראשונה מאז עונת 1990/91 לא יסיימו האדומים ממנצ'סטר במקומות 3-1, המנג'ר הסקוטי ינסה למנוע זאת עם אחד הסגלים החלשים שהיו לו. האם זה יביא אותו להמר על הצעירים של הקבוצה בדרך לאליפות ה-19 של המועדון?
ובכן, רגע לפני תחילתה של עונת 2010/11 לא צריך הסקוטי בן ה-67 לחפש לעצמו מטרה קשה מדי - בתום העונה הוא יוכל לזכות באליפות ה-19 של השדים האדומים. אם ישיג את מטרתו הוא יעלה את יונייטד למקום הראשון בדירוג האליפויות, ועוד על חשבון היריבה השנואה ליברפול. מי צריך יותר?
אלכס פרגוסון. 'לעולם לא ניכנע' רשום על שמו (צילום: גטי אימג'ס)
לצד המוטיבציה הבלתי נגמרת עומדת לרשות פרגוסון היכולת לזהות כישרון של שחקנים ולרתום אותו למטרותיו, לבנות קבוצות השוות ליותר מסך חלקיהן ולדרבן את שחקניו בכדי שיגיעו לשיאם בחולצות האדומות של הקבוצה. יש לו לא מעט מניות בהשרשת מנטליות ה'לעולם לא ניכנע', שהיא מהות המועדון.
נבואות זעם
מטרה יש. גם מוטיבציה, אבל מה לגבי קבוצה? ובכן כאן מתחילות הבעיות של פרגי. יונייטד של 2010/11 רחוקה שנות אור מהקבוצה המלהיבה של הטריו רונאלדו-טבס-רוני, ממנו נשאר רק האחרון. כל כך רחוקה שבמספר עיתונים באנגליה חוזים כי לראשונה מאז 1990/91 תסיים יונייטד מחוץ לשלוש הגדולות.
המנג'ר בחר את צידה של משפחת גלייזר בסכסוך מול האוהדים, אבל ברור שהיה מעדיף לעבוד עם בעלים שהיו נותנים לו לבזבז כמו פעם. פרגוסון, הגלייזרים ויונייטד ניצבים בפני דילמה. החובות העצומים מכבידים על הקבוצה ומונעים ממנה להשקיע בשוק ההעברות, אך זה לא מוריד את הציפיות להצלחה. לאלה יש משקל אדיר משלהן ומי שסוחב אותו על גבו הוא הסקוטי הוותיק.
ההחתמה הגדולה האחרונה של יונייטד היתה דימיטר ברבאטוב (30.75 מיליון ליש"ט), ועבור האוהדים זה אומר הכל. הבולגרי הוא המקבילה של הגלייזרים על המגרש - כמו הבעלים, גם הגעתו לוותה בהרבה ציפיות; כמו הבעלים, גם הוא נחשב לפוטנציאל גדול להצלחה; כמו הבעלים, גם הגעתו עלתה למועדון הרבה כסף.
ללא היכולת להתחרות על השחקנים הטובים ביותר מול ריאל מדריד, ברצלונה והיריבה העירונית סיטי, נאלצים באולד טראפורד להתנחם בהחתמות כמו כריס סמולינג (בלם/מגן ימני צעיר ששיחק כמחליף בפולהאם) או בבה - חלוץ פורטוגלי אנונימי שייצג את מדינתו במונדיאל ההומלסים ועלה לקבוצה 7.4 מיליון ליש"ט. למזלם של הבעלים לקבוצה יש מערך סקואטינג מוצלח, כזה שהצליח לדוג את חאבייר הרננדס ('אל צ'יצ'אריטו' בשבילכם) עוד לפני הצלחתו במונדיאל 2010.
ברבאטוב לא הצליח לענות על הצורך בחלוץ מרכזי לצד רוני (34 שערים בעונה שעברה), צורך שגבר עם עזיבתו של רונאלדו בקיץ הקודם. צ'יצ'אריטו עשוי לענות על כך ואף להלהיב את הקהל עם הקצב המהיר שלו, אבל בינתיים התגלו בעונה האחרונה בעיות חדשות בסגל.
עם זה יוצאים למלחמה?
אדווין ואן דר סאר יחגוג באוקטובר 40, אבל בדיוק כמו פיטר שמייכל לא נראה באופק יורש ראוי. בן פוסטר נוסה, נכשל ונזרק. גם תומאש קושצ'אק לא הוכיח את עצמו ופרגי כבר מחפש מחליף בחוץ.
גם ההגנה, הסלע עליו נבנתה האליפות של 2008/09, כבר לא כל כך יציבה - ריו פרדיננד סובל מפציעה כרונית בגב וספק אם אי פעם יחזור לעצמו; נמניה וידיץ' אמנם חתם על חוזה חדש, אבל לא השכיח את רצונו העז לעזוב למקום מעניין יותר שמשלם יותר (מי אמר מילאן או מדריד?). ג'וני אוונס כנראה כבר לא יעמוד בציפיות ממנו להפוך לבלם גדול, מה שעשוי לעלות לו בקרב עם סמולינג על דקות המשחק.
ריו פרדיננד. ספק אם יצליח להתאושש מהפציעה (צילום: רויטרס)
בעמדת המגן הימני משוועת יונייטד לקצת יציבות, אבל פרגוסון נאלץ לבחור בין גארי נוויל הוותיק לרפאל דה סילבה הלא מנוסה (יש שרואים בהרחקה שלו מול באיירן מינכן כמה שהרס לקבוצה את העונה). העונה, כשהוא כבר למוד ניסיון, לא אמור הברזילאי הצעיר לחזור על טעויותיו ולסייע בהשכחתו של האנגלי המבוגר.
מחלקה גריאטרית
לדעתי חוליית הקישור היא הבעייתית ביותר. כמו ואן דר סאר, גם פה קשה לראות את יורשיהם של צמד הוותיקים הבלתי נגמרים, פול סקולס וראיין גיגס. לא ברור עוד כמה הופעות טובות מחזיקים השניים בקנה, אבל אין ספק שאי אפשר לבנות את השנה כולה על גבם כפי שקרה בעונה שעברה.
יונייטד חייבת קשר מרכזי או קשר תוקף בעל שיעור קומה, כזה שיספק את הגולים שסקולסי כבר לא כובש בשנים האחרונות או ישלוט במרכז המגרש כפי שרוי קין עשה. גם עושה משחק בדמותו של מסוט אוזיל יתקבל בברכה. מחירו של הגרמני (באזור ה-15 מיליון אירו) מתאים למצב הכלכלי של יונייטד, אבל יכול להיות שרצונו להתייבש על הספסל של מדריד או ברצלונה הוא שמונע את המעבר ולא החוב של האנגלים.
בכנפיים (נאני, אנטוניו ולנסיה וגבריאל אוברטן) נראית הקבוצה לא רע, גם בגזרת השחקנים המשלימים (מייקל קאריק, דארן פלטשר וג'י סונג פארק) אפשר לסמן 'וי'. לצידם נמצאים אוסף הימורים כושלים של המנג'ר, דוגמת אואן הארגריבס הפצוע תמידית ואנדרסון.
בחוד לא הכול ורוד, אבל לפחות הגעתו של צ'יצ'אריטו והופעותיו במשחקי ההכנה הכניסו תקווה לליבם של האוהדים. השילוב שלו ושל רוני עשוי להיות קטלני, ברבאטוב עומד בפני עונה שהיא כולה הזדמנות אחרונה עבורו ועל הספסל מחכים מייקל אואן, בבה ופדריקו מאקדה.
קבוצה צעירה מחפשת משקיע
גם עבור האחרון מדובר בסוג של עונת פריצה, שנתיים אחרי שסייע לקבוצה לזכות באליפות כשהוא בן 17 בלבד. אבל כאן צצה לה בעיה חדשה, כזאת שאינה
אופיינית לפרגוסון. מי שהימורו על שחקנים צעירים הזניק אותו ואת יונייטד לגדולה, נראה מפחד לתת לצעירים של היום את אותה הזדמנות. למרות שעל פי טענותיו הם הסיבה שבגינה המועדון לא היה פעיל בשוק ההעברות.
נכון, הוא נתן לרפאל לשחק ברגעי ההכרעה של העונה שעברה ושילם על כך, אבל ספק אם היה עושה זאת אם נוויל היה כשיר ב-100 אחוז. העונה יחכו להזדמנות כמה צעירים מוכשרים מאוד כמו טום קלברלי ודארון גיבסון (עשויים לפתור את הבעיה במרכז המגרש), ריצ'י דה לאט (בלם-מגן ימני), פאביו דה סילבה (מגן שמאלי), אוברטן, בבה ומאקדה.
מטרה יש. גם מוטיבציה. האם פרגוסון יצליח לצחוק על הביקורות בעזרת בנייתה של עוד קבוצה גדולה באולד טראפורד? האם יצליח לזכות באליפות ה-19 של המועדון? כרגע זה נראה רחוק מתמיד, אבל יצירת טריו התקפי חדש (נאני-רוני-הרננדס) ושילוב נכון של צעירים עשוי להפתיע את כולם.
