פורשים מהלימודים? ניתן להציל את שכר הלימוד

לאחרונה הסתיימה תביעה שהוגשה לבית משפט לתביעות קטנות במרכז הארץ נגד מוסד חינוכי ותיק ומוערך בפשרה שהותירה את התובע ואת מי שסייעו בידו מתוסכלים מעט. המעניין הוא, כי עובדותיו של מקרה זה דומות להפליא לאלו שפורטו בפסק דין שפורסם כאן לפני ימים אחדים.

האותיות הקטנות

• התמ"ת שכח: למתווך אסור להחתים זיכרון דברים
• אל תשליכני לעת לידה: ביה"ד לעבודה לקח - ונתן
• על חשבוננו: עיריית ת"א מנפנפת אזרחים  
  

סטודנטית, שנרשמה לקורס עיצוב אופנה במכללת קונספט הנמשך 17 חודשים, שילמה מראש 21,600 שקל עבור הקורס כולו. כאשר נרשמה ללימודים היא חתמה על חוזה שבו קבעה המכללה - שניסחה את החוזה - כי החל מהשיעור הראשון אין השבת כספים עקב ביטול.

אולם, כבר בתום החודש הראשון ללימודים חשה הסטודנטית שהיא אינה מתאימה למקצוע שאליו נרשמה, ואמרה זאת למנהלת המכללה. המנהלת שכנעה אותה להמשיך בלימודים, אולם אחרי 17 שיעורים, במשך כארבעה חודשים, ביקשה הסטודנטית להפסיק את לימודיה. המכללה סירבה להשיב לה את כספה, והציעה לה לבחור קורס אחר על בסיס מקום פנוי.

הסטודנטית הגישה תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב. בכתב התביעה ציינה כי לא התקיימו מבחני התאמה לפני הרישום, וביקשה כי יוחזר לה סכום של 15 אלף שקל עבור יתרת חודשי הלימוד שלא למדה. המכללה הודתה שאינה עורכת מבחני התאמה, ציינה כי מתקיים רק ריאיון אישי עם המבקשים להירשם, וטענה שהעובדה שאין ביכולתו של סטודנט לעמוד ברמת הקורס ובמטלותיו אינה מצדיקה החזר כספים כלשהו.

"לא סביר לקבל סטודנט לקורס בלי מבחני התאמה"

השופטת נאווה ברוורמן, שדנה בתביעה כללה בפסק דינה כמה קביעות חשובות מאוד בתחום זה של הרשמה לקורסים במוסדות שונים. ראשית, היא קבעה כי התנאי בחוזה אשר קובע כי הסכום ששולם מראש לא יוחזר הוא תנאי מקפח בחוזה אחיד, וככזה – דינו להתבטל.

"סבורתני כי לא ניתן לסבול מצב בו לקוח יהיה קשור בקשר בל ינותק עם ספק, כאשר מדובר בחוזה אחיד", כתבה השופטת. "התנאי שמופיע בחוזה, לפיו הסכום ששולם מראש לא יוחזר, בעיני הוא תנאי מקפח ודינו להתבטל. דומתני כי בהסכם בין הצדדים בכל הנוגע למוסדות לימוד ונותני שירותים אין זה ראוי כי אדם שאינו מרוצה מהשירות שניתן לו עקב מצג שהוצג לו יהיה כבול בסכומי כסף לא מבוטלים ולתקופה שאינה קצרה. החוזה הינו חוזה חד-צדדי אשר בא להגן על אינטרס הנתבעת (מכללת קונספט - י"א) בלבד על מנת למנוע מצב שלא ייוותרו מקומות ריקים בכיתות הלימוד".

שנית, השופטת חזרה על הכלל המשפטי, כי כאשר צד אחד לחוזה הוא שניסח אותו, יש להטיל עליו רמה גבוהה יותר של תום לב. במקרה זה, כיוון שהמכללה ניסחה את החוזה, נבחנה התנהלותה כלפי הסטודנטית על פי אמות-מידה מחמירות יותר.

שלישית, השופטת נתנה משקל נכבד לעובדה שלא נערכו כל מבחני כניסה. "לא סביר בעינַי שסטודנט יירשם לקורס מבלי שבודקים את התאמתו לקורס, מחתימים אותו על חוזה אחיד ולא מאפשרים לו להשתחרר", כתבה. לאור כל זאת פסקה השופטת כי המכללה תחזיר לסטודנטית 15 אלף שקל, וכן תשלם לה הוצאות משפט בסך של 1,000 שקל.

לא הצליח בקורס טכני - נדחף לקורס הנדסאים

כאמור, סיפורה של הסטודנטית דומה מאוד לזה של הסטודנט, שכאן נכנה אותו ק', אשר נקלע למצב דומה עם מוסד חינוכי ותיק ומוערך. הוא נרשם ללימודים למקצוע טכני מסוים, שהלימודים בו נמשכים כשלוש שנים, ונדרש לשלם את שכר הלימוד – עבור כל שלוש השנים – מראש, ולא לכל שנה בנפרד, בסכום כולל של כ-18 אלף שקל.

בעת שנרשם ק' ללימודים לא נערכו לו מבחני התאמה לקורס הרלוונטי. הוא החל ללמוד בקורס שאליו נרשם, ועד מהרה התגלה כי אינו מתאים לו. הוא לא עמד במטלות, וחרף שיעורים פרטיים שקיבל כדי להתמודד עם הקשיים, העידו ציוניו בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים כי הוא אינו מתאים לדרישות הקורס. בשל כך הוא פנה לגורמים המתאימים במוסד החינוכי, בבקשה להפסיק את הלימודים ולקבל חזרה את יתרת כספו.

אולם במקום זאת הופעלו עליו לחצי שכנוע, וכך, לא זו בלבד שהוא המשיך בלימודים, הוא אף שוכנע להירשם למקצוע בתחום ההנדסאות, שהוא קשה עוד יותר מן הקורס הטכני שאליו נרשם מלכתחילה. הכישלון והתסכול לא איחרו להגיע. שוב ביקש ק' להפסיק את הלימודים ולקבל את יתרת כספו, ושוב נענה בשלילה.

הוא הפסיק ללכת לשיעורים, ובעזרת מתנדבי שי"ל (שירות ייעוץ לאזרח) פנה פעם אחר פעם למוסד החינוכי בבקשה לקבל את כספו, אך נדחה. בשל כך סייעו מתנדבי שי"ל בידו להגיש תביעה נגד המוסד החינוכי לבית משפט לתביעות קטנות. כתב התביעה דומה גם הוא למדי לכתב התביעה של הסטודנטית שלמדה במכללת קונספט, הן בפירוט העובדות והן בהנמקות המשפטיות מדוע יש לקבל את התביעה.

פשרה מתסכלת

ביום שהיה קבוע לדיון בתביעה התייצבו כל הצדדים בבית המשפט, כולל מתנדב שי"ל שקיבל היתר מהשופט ללוות את ק' בתביעתו בעת ניהול המשפט. התובע היה מבועת למדי מהמעמד ומהמחשבה שיצטרך לדבר מול השופט. בת זוגו, שלאורך כל הדרך הפגינה אסרטיביות ורוח לחימה, הייתה אף היא במצוקה.

גם מתנדב שי"ל חשש מן הצפוי בבית המשפט. הוא בעיקר חשש שהשופט אולי לא ייתן את מלוא המשקל לעובדה שמדובר בחוזה אחיד מקפח, ולא בהכרח יראה בעייתיות בכך שהמוסד החינוכי קיבל ללימודים אדם שכלל אינו מתאים, המשיך ללחוץ עליו להמשיך ללמוד וסירב להחזיר לו את כספו. דבר שאולי יגרום לדחיית התביעה ואף להטלת הוצאות על ק'.

לכן, כאשר הוצע לצדדים להתדיין במסגרת הליך גישור, הם קיבלו את ההצעה. הליך הגישור הניב כאמור הסכם פשרה, שבמסגרתו הסכים המוסד החינוכי לשלם לק' כמחצית מן הסכום שתבע כהחזר יתרת שכר הלימוד. לכאורה, העניין הסתיים בנזק חלקי. אך סביר שאילו כבר היה לנגד עיניו של מתנדב שי"ל פסק דינה של השופטת ברוורמן, הוא יכול היה אולי להסתייע בו בעת ייצוגו של ק' בבית המשפט.

שימו לב לסימני האזהרה

מעובדה זו נובע התסכול, אולם בשני פסקי הדין הללו יש למעשה תמצית התורה – ממה להיזהר בעת שנרשמים לקורסים למיניהם. שלושה מרכיבים חשובים בלטו בשתי פרשות אלו: האחד, שכר הלימוד נגבה מראש לכל תקופת הלימודים. השני, לא נבדקה כלל התאמתם של התלמידים לקורסים שאליהם נרשמו. השלישי, המוסדות שאליהם נרשמו קבעו בחוזים ששום סכום לא יוחזר גם אם יופסקו הלימודים, ולא משנה מה סיבת ההפסקה.

שלושת המרכיבים הללו – כל אחד מהם לחוד, ובוודאי כאשר הם קיימים יחדיו – צריכים לשמש כסימני אזהרה. הם מלמדים על גישה שנועדה להגן אך ורק על האינטרסים של המוסדות שבמסגרתם נלמדים קורסים, תוך רמיסה אפשרית של זכויות התלמידים. לכן, אם נתקלתם בהם במקום שאתם חושבים ללמוד בו, טוב תעשו אם תדירו רגליכם מהם.

כך תיחלצו מלפיתת ספקי הקורסים

אם כבר מצאתם את עצמכם בלפיתת החנק של חוזים כאלו, אל ייאוש, יש מוצא. כאמור, קביעותיה של השופטת ברוורמן יוכלו לסייע לכם אם תגישו תביעה נגד מוסד שכך נהג בכם. אבל, שימו לב, לכך ניתן לצרף שתי טענות חשובות נוספות.

האחת, על פי חוק הגנת הצרכן, ניתן להודיע על ביטול עסקה כזו, שהיא למעשה מה שמוגדר בלשון החוק כ"עסקה לתקופה קצובה". כל מה שצריך לעשות הוא להודיע, רצוי בכתב, למוסד החינוכי על הפסקת הלימודים. ייתכן שבמקומות מסוימים תידרשו לשלם קנסות או דמי ביטול, אך יותר לא יוכלו המוסדות האלו לכבול אתכם אליהם.

הטענה השנייה כרוכה בראשונה. חוק הגנת הצרכן קובע גם, שאם צרכן הודיע לסוחר כי הוא מפסיק עסקה לתקופה קצובה (או עסקה מתמשכת), והסוחר המשיך לגבות ממנו כסף עקב העסקה, יוכל הצרכן לתבוע מן הסוחר פיצוי לדוגמא, ללא הוכחת נזק, בסכום מרבי של 10,000 שקל. זה עלול להיות שוט מאוד לא נעים למי שינסה להתחכם כמו שני המוסדות שבעלילותיהם דנו כאן.