תפסיקו לאיים עם הדמוגרפיה

יש סיבה לאופטימיות. בשנת 2010, מהווה הגידול המרשים בשיעור הפריון היהודי בישראל מגמה ארוכת-טווח וחריגה בעולם, לצד קיצוץ חד ומתמשך בשיעורי הפריון בעולם השלישי בכלל ובעולם המוסלמי בפרט. יש היום רוב יהודי של 66% ב-98.5% מהשטח שבין הירדן לבין הים התיכון (ללא רצועת עזה) - או רוב של 58% עם הרצועה - והוא נהנה מרוח גבית דמוגרפית, ומפוטנציאל גבוה של עלייה ושל חזרת יורדים.

הנה כמה מספרים. ב-2010 מנופח מספר ערביי יו"ש בכ-900 אלף (1.6 מיליון ולא 2.5 מיליון) באמצעות ספירת כ-400 אלף תושבי חו"ל, ספירה כפולה של כ-200 אלף ערביי ירושלים (הנכללים גם בין ערביי ישראל וגם בין תושבי הגדה), התעלמות ממאזן הגירה שלילי שנתי מאז 1950 ועוד. סקר "הבנק העולמי" מתעד "ניפוח" של 32% בנתוני הלידות בגדה וברצועה.

מאז הקמת התנועה הציונית טוען הממסד הדמוגרפי שהיהודים נידונו להיות מיעוט בין הירדן לבין הים התיכון, ולכן יש לוותר על גיאוגרפיה (קרי - שטחים) כדי להציל את הדמוגרפיה. אך מה אם הפטליזם הדמוגרפי נשען על נתונים משוללי-יסוד? מה אם הממסד הדמוגרפי אימץ את נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה ללא בדיקה, למרות שהם מופרכים מדי שנה על ידי בדיקת תיעוד לידות, פטירות, הגירה והרשמה לכיתות א'?

כדי לאמץ את הנתונים הפלסטיניים, צריך להאמין ששיעור גידול האוכלוסין הפלסטיני כמעט כפול מארבע המדינות המובילות בעולם - אלא שעזה מדורגת חמישית בעולם והגדה המערבית במקום ה-38 בשיעור גידול האוכלוסין. זה פשוט לא הגיוני.

ומי יולד יותר? היהודים החילונים!

בפועל, בניגוד לתחזיות, המחצית הראשונה של 2010 המשיכה את מגמת גידול שיעור הפריון היהודי וצניחת מהירה בשיעור הפריון הערבי - בעולם המוסלמי בכלל ובין הירדן לים בפרט - כתוצאה מהאצת תהליכי מודרניזציה ועיור כגון חינוך, בריאות, תעסוקה, תכנון משפחה, צמצום הריון גיל הנעורים, השרשת תודעת קריירה נשית ושיקולי בטחון-פנים.

"המרכז הוושינגטוני לחקר אוכלוסין" מדווח על ירידה חדה בשיעור הפריון המוסלמי הגלובלי לכיוון של שתי לידות לאשה. לדוגמה, שיעור הפריון באיראן התכווץ משמונה לידות לאשה לפני 30 שנים ל-1.7 לידות ב-2010. נתונים דומים מתקבלים גם ממדינות צפון אפריקה ומירדן, ובגדה המערביתירד מספר הלידות ל-3.2 לאשה. הסיכוי שמגמה זו תתהפך קלוש.

אשר ללידות היהודיות, חלקן מסך הלידות השנתיות בתחומי הקו הירוק ממשיך לעלות ב-2010 - בעיקר עקב המגזר החילוני! הוא עומד כיום על 76% לעומת 75% בשנה שעברה ו-69% ב-1995. הפער בין הפריון הערבי (3.5 לידות, במגמת ירידה) להיהודי (2.9 לידות, במגמת עלייה) הוא 0.6 לידות בלבד, לעומת שש ב-1969. שיעור הכרסום בפריון הערבי מהיר ב-20 שנים מתחזית הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

ומה עם עלייה? ב-2010 טוען הממסד הדמוגרפי שהתייבשו מקורותיה. אבל גם בסרט הזה כבר היינו. בשנות השמונים הוא טען שלא תהיה עלייה מסיבית גם אם ייפתחו השערים - בגלל סיבות תרבותיות, כלכליות ובטחוניות. והנה, למעלה ממיליון עלו כתוצאה מיוזמת ראש הממשלה יצחק שמיר לחייב טיסות ישירות ממוסקבה לישראל ולהפסיק הנפקת תעודות פליט אמריקניות ליהודי בריה"מ. אותו הדבר - ולמרות תחזיות קודמות קודרות - קרה בשנות השבעים (300 אלף עולים בעקבות יוזמת גולדה מאיר) כמו גם בשנות החמישים (מיליון עולים ביוזמת בן גוריון).

הקריסה הכלכלית והחרפת האנטישמיות בחבר המדינות, בצרפת, בבריטניה ובארגנטינה והמשבר הכלכלי המתמשך בארה"ב - יחד עם הסדר מחלוקת הגיור - מהווים פוטנציאל אדיר של עלייה וחזרת יורדים.

האם ממשלת ישראל תתעשת ותבין שעלייה היא הליבה המוסרית של המדינה היהודית, כלכלתה ובטחונה, תזניק את העלייה לראש סדר העדיפויות הלאומי ותשדרג באופן דרמטי את הרוב היהודי? הגיע הזמן לעקור את הפטליזם הדמוגרפי מהדיון הציבורי על עתיד גבולות המדינה, ולהתחיל לעשות משהו בנדון.

יורם אטינגר, מנכ"ל "במחשבה שנייה" וחבר בצוות אמריקני-ישראלי למחקרים דמוגרפיים (שעל מחקריו מבוססים הנתונים שבמאמר)