רא"ה למרחוק
"'זה קטע של הרב קוק', הכריז המדריך וחיכה שהדברים יותירו בנו רושם. 'לא מכירים', משכנו בכתפנו", מביטים זה בזה". אביחי בוארון חוזר למפגש הראשון שלו עם הרב קוק
הרב קוק. איך אפשר להתייחס לאדם כזה, לנושא כזה, בארבע מאות מילה?
היינו בכיתה ח', אי שם בשנות השמונים, כשפגשנו בו לראשונה בפעולה בתנועה. נתנו לנו חתיכת דף מהוה ובו מספר שורות בכתב מיושן, מרוסק, כזה שרק מכונת כתיבה ישנה יודעת לעשות. "זה קטע של הרב קוק", הכריז המדריך שלנו, מכחכח בגרונו, מחכה שהדברים יותירו בנו רושם. "לא מכירים", משכנו בכתפינו מביטים זה בזה - החסרים רבנים אנחנו?! "איזה עדה הוא?", שאל אחד הבדרנים וסחט פרצי צחוק רמים.
המדריך, בתבונתו חייך ופתח שוב: "זה קטע של הרב קוק - אברהם יצחק הכהן קוק, שהשבוע יחול יום פטירתו. הוא חי לפני כחמישים שנה ועל שמו נקרא השבט שלכם - שבט הרוא"ה".
"מה כל כך מיוחד בו? שהוא היחיד שיש על שמו שבט", שאל אחד החניכים. או אז פתח המדריך את הספר שהחזיק בידו תוך שהוא משיב: "בואו נקרא ביחד את הקטע הבא וכבר תבינו לבד במה מדובר".
שנים ניסיתי להיזכר מה הייתה הפסקה אותה למדנו, באותן שעות קסומות בהן נפגשנו לראשונה בשפתו הקסומה, העשירה, הפיוטית של הרב קוק. שנים חיפשתי ולא עלה בידי. אמנם אני זוכר שהיה זה ספר "אורות", ממנו קרא המדריך אבל את הפיסקה עצמה לא מצאתי. ואולי לא את הטקסט חיפשתי אלא את אותו מפגש ראשוני עם הדבר שממלא אותך, ולוקח אותך למקום אחר לגמרי מזה שהיית בו קודם. או שמא חיפשתי את אותה חוויה רוחנית שפתחה לנו מרחבים חדשים שלא היינו מודעים כלל לקיומם.
כבר שם, בכיתה ח' - שבט הרוא"ה, יכולנו להרגיש אינטואיטיבית, שיש כאן משהו אחר.
עד אז, המקום שהקדשנו בחיינו ובליבנו לדת, לאמונה ולרבנות היה מקום מאוד מסוים, מקום של כבוד למורשת אבות, מקום של דרך חיים.
מאותו מפגש עם הרב קוק, שם בסניף על ספסלי המתכת הכחולים, ובאין ספור מפגשים אינטימיים נוספים עם כתביו לאחר מכן, כאילו נוצקה בנו תודעה אחרת לגמרי של חיים, של רעננות, של שפה חדשה. כאילו עד אז חיית בצל, התבוננת בצללים וחשבת שהם הם החיים. ולפתע הוציא אותך הרב הזה לאור. לפתע אתה מתבונן בתמונה המוארת ובצבעים החיים ולא מאמין למראה עיניך - אשרי עין ראתה כל אלה.
בשנים שלאחר מכן זה כבר לא היה אותו דבר. בשנים שלאחר מכן קצת הצטמקה לנו דמותו, או שמא צומקה? שמא הורחקה מאיתנו דמותו וממילא קצת קטנה או שמא עובּדה תורתו וניתנו בה סימנים? כך או כך, אישית, פרטית, קשה היה לנו להתכלל בצמצום דמותו. בעינינו היה ענק, מורה דרך ואבא טוב, ואנו שביקשנו קירבה - תרופה לא מצאנו.
עם זאת לאחרונה עם צאת כתביו המחודשים והחדשים, בא סומק בלחייו ובלחיינו.
לאחרונה, שבנו אליך, מרן הרב, משחרים לכתביך, מתגעגעים למילותיך, מתרפקים על נועם שפתך, מתכללים בך - יחד ולחוד.
לאחרונה, שבנו אליך רבנו, שותים בצמא דבריך, חפצים להפיץ אורותיך.
אביחי בוארון הוא מנכ"ל "מעייני הישועה". מאמרו פורסם בשבועון התנועה.
לפנייה לכתב/ת 
הרב אברהם יצחק הכהן קוק
באדיבות ארכיון "בית הרב"
מומלצים
