בכורה: השירים האבודים של רבי נחמן מברסלב

החוקר נחום קרלינסקי פתח את הארגז שמצא בארכיון הספרייה בקייב. בסרטים, רגע כזה מלווה במוזיקה מותחת והתרגשות הולכת וגואה, כשברגע הסרת המכסה - פניו של החוקר מוארות באור יקרות, הקורן מתוכן הארגז. אבל במציאות, הרגע הזה לא היה שונה מקודמו: הארגז אינו שונה מרעיו שעמדו לצדו, המעטפות שבפנים היו ממוספרות ככל השאר, וברגע הראשון שום דבר לא העיד על כך שיש משהו מיוחד במסמכים.

אבל לאחר עיון מעמיק, התברר לקרלינסקי גודל התגלית. בארגז נמצאו תווים לניגון עתיק של חסידות ברסלב - ניגון "אבוד" שכעת חוזר לחיים. הניגון הוקלט ב-1913, והתווים שנשמרו בספריית האוניברסיטה הם העדות היחידה לקיומו. על-פי הנכתב, הניגון הועבר מדור לדור - ומקורו רבי נחמן מברסלב, שהעיד עליו כי זהו "הניגון שמוביל את הצדיקים לגן עדן".  

בחג סוכות הקרוב ימלאו 200 שנה לפטירתו של רבי נחמן. לרגל המאורע, ב"הינדיק הפקות" השיקו אלבום כפול של 16 שירי וניגוני ברסלב - חלקם עתיקים ונדירים. יש מהניגונים שלא היו מוכרים כלל לחסידי ברסלב, ואף יש מהם שהלחנתם מיוחסת לרבי נחמן עצמו. הניגונים הוקלטו מחדש, תוך הקפדה על כך שהשירה תהיה מדויקת - בהתאם לשירה המקורית של זקני ברסלב, כפי שנשמעה בהקלטות שנמצאו בספרייה.

מהיכן הגיעו הקלטות אודיו לארכיון? ובכן, בתחילת המאה הקודמת יצאה לאירופה משלחת בראשותו שלמה רפפורט, הלא הוא הסופר, המשורר והמחזאי ש. אנסקי - מחבר המחזה "הדיבוק". מטרתה של המשלחת הייתה לאסוף סיפורים, שירים וניגונים של הקהילות היהודיות במזרח אירופה. המשלחת עברה מעיר לעיר, הקליטה ותיעדה מסורות יהודיות עתיקות, וגם אמנות וכתבים של אותה תקופה. למרבה הצער, כ-30 שנה לאחר מכן התברר שבמקרים מסוימים התיעוד הוא כל מה שנשאר מהקהילות שפשוט נמחקו בשואה.   

התווים של הניגון שמוביל את הצדיקים לגן עדן (צילום: נחום קרלינסקי)

במהלך המסע פגשה המשלחת קבוצת חסידי ברסלב בעיר ברדיטשוב שבאוקראינה והקליטה אותם מבצעים עשרות ניגונים ושירים מסורתיים. גם נכדו של רבי נחמן - ר' אייזקיל - ניגן עבור המשלחת בכינור, כשהכל מוקלט באמצעות מכשיר פונוגרף עתיק. ההקלטות והתווים שתועדו, הגיעו לספרייה בקייב - ושם קרלינסקי חקר אחריהם, וניסה לברר בדיוק מה בנמצא.

מאחר שלא היה קטלוג מסודר שמאגד את כל 7,000 דפי התווים שנשמרו בספרייה, הייתה זו משימה לא פשוטה עבור קרלינסקי לזהות את הניגונים, והאם מדובר בלחן מוכר או כזה שאבד עם השנים. הוא עמל וישב בספרייה במשך ימים ארוכים, שהתארכו לשנים, ועבר ארגז-ארגז, מעטפה-מעטפה ודף-דף, עד שעבר על הכל. בזכות סיועם של אנשי המחלקה היהודית בספרייה, הוא הצליח לזהות ניגונים רבים וגם לחבר בין תיעוד בכתב לניגונים מוקלטים, אם היו.

מציאת "הניגון שמוביל את הצדיקים לגן עדן" הייתה הפתעה: הניגון לא היה שמור באוסף ההקלטות והתווים מברדיטשוב. הניגון הייחודי, כך התברר, הוקלט דווקא בדובנא, מפיו של שען בשם שמואל גסטר. הוא סיפר כי שמע את השיר לראשונה ב-1880, בעת הופעה של החזן ירוחם לינדמן, שנקרא גם בשם "ירוחם הקטן". לדבריו, החזן סיפר אז כי מקור הניגון הוא רבי נחמן. 

ההקלטה של הניגון הייתה במצב גרוע מאוד, אבל גם במחלקה היהודית של האוניברסיטה מצאו בו חשיבות, ואף הכינו העתק של תוויו בשנות ה-50 של המאה הקודמת. 

בתחילה, קרלינסקי לא יצא מעורו נוכח הגילוי. הוא סבר שמדובר בניגון מוכר המיוחס לרבי נחמן מברסלב ונועד ללוות את הנשמות המגיעות מגן עדן להשתתף בחופת קרובי משפחה. קרלינסקי שלח את התווים לעיבוד ולנגינה - ורק אז התברר שמדובר בניגון לא מוכר כלל. ניגון שכמעט נעלם. 

יש עוד מה לחפש

כשחיים חזין מ"הינדיק הפקות" שמע על גילוי עשרות ניגוני ברסלב מוקלטים, ועל הניגונים האבודים, הוא החליט לקחת על כתפיו את ההפקה - והתוצאה היא האלבום הכפול "דעם רעבענ'ס טיש". לדיסק מצורפת חוברת מושקעת, ובה סיפורו המדויק של כל ניגון, מקורו בחסידות ברסלב וכיצד התגלגל לידי ההפקה. מקהלה חסידית מורחבת, ילד הפלא מוטי לזר, הסולן אברימי מושקוביץ ועשרות כלי נגינה מחיים את הניגונים העתיקים-חדשים, בעיבודו של דודי קאליש.

אז אמנם הניגון האבוד מרגש את כל חסידי ברסלב, אבל קרלינסקי - בעצמו חסיד של ר' נחמן - מספר כי בכה מהתרגשות דווקא

ככשמע את ההקלטות של זקני החסידות שרים בברדיטשוב. "כששומעים הקלטות מקוריות מלפני כמעט 100 שנה ובהן שיר שאתה שר גם היום, זה מרגש במיוחד", הוא אומר, "אפילו יותר משיר לא מוכר".

אני יכול להניח שאתה שבע רצון מכך שהשירים יוצאים כעת באלבום חדש 

"הרבה יותר משבע רצון. אחרי שהיו לי את כל החומרים, כמעט איבדתי את הריגוש. כל-כך הרבה עבודה השקעתי בזה, גיליתי כל-כך הרבה דברים, אבל את כל זה קשה מאוד להעביר הלאה. צריך להשקיע כסף, להקליט, להפיץ. הדבר הסביר ביותר שהיה קורה זה שההקלטות היו נשארות אצלי בבית - ואז באותה מידה הן היו יכולות להישאר באוניברסיטה. ועכשיו, כולם יכולים ליהנות מזה. זה סיפוק עצום וזה נותן דחף למצוא דברים נוספים".