הכל בראש: 4 גורמים פסיכולוגיים לירידה במשקל

הרזיה והשמנה מקושרות אצל רובנו לאכילה ולשריפת קלוריות. לפי תפיסה רווחת זו ההרזיה היא פונקציה של דיאטה ושל אימוני כושר. אך מי שכבר התנסה בתוכניות הרזיה יודע שהמרכיב הפסיכולוגי חשוב באותה מידה לתהליך ההרזיה וכי דיאטה וכושר גופני אמנם יכולים להביא לתוצאות הרצויות, אך רבים חוזרים למשקלם הקודם לאחר שתהליך ההרזיה מסתיים.

הכרות עם גורמי הרגש, החשיבה והמוטיבציה הקשורים באכילה, הנלמדים במסגרת הפסיכולוגיה של ההרזיה, עשויה להיות בעלת חשיבות רבה עבור אלו שרוצים לשלוט במשקל הגוף שלהם. מצד שני, התעלמות מהגורמים הפסיכולוגים הללו עלולה להוביל למעגל של דיאטות והשמנה חוזרת, הגורם לתסכול רב.

הפסיכולוגיה של ההרזיה עשויה לסייע בשבירת הקשרים המאמללים בין אכילה לבין רגשות דיכאוניים ובין אכילה לבין דפוסי חשיבה מוטעים. בנוסף, היא מסייעת לאנשים להפסיק לשקר לעצמם ולקבל החלטה שתהיה עמידה לשנים ארוכות באשר לשינוי הרגלי האכילה.

הגורמים הפסיכולוגיים המשפיעים על תהליך ההרזיה הם:

1. רגשות: השמנה נקשרת לדיכאון  

ההשמנה כרוכה בדרך כלל ברגשות של כישלון, בושה ואשמה. בחברה בה רזה נחשב ליפה, כמעט בלתי אפשרי להימנע מרגשות קשים אלו. מנגד, ההרזיה מעוררת רגשות של הצלחה, שחרור, סיפוק ואושר.

אם נביט לרגע על הרובד העמוק יותר נוכל לראות כי הרגשות הנקשרים להשמנה קשורים לדיכאון. אצל אחדים ההשמנה מעוררת בושה ורחמים עצמיים, אצל אחרים היא מובילה לייאוש ואפילו למחשבות אובדניות.

הכרת הרגשות הללו והבנת המקור העמוק שלהם עשויה לתרום להחלשת עוצמתם. כאשר אנחנו מבינים ומחלישים רגשות מסוג זה האכילה המופרזת, המובילה להשמנה, עשויה להיחלש ואף להיפסק לחלוטין.

2. דפוסי חשיבה: להרגיש סיפוק לא רק מאוכל

השמנת יתר מלווה בדרך כלל בדפוסים אופייניים של חשיבה. דפוסים אלו קושרים באופן לא רציונלי בין אכילה לבין סיפוק. כך, למשל, רבים חושבים ש"אוכל מרגיע", ש"אכילה נותנת כוח", או ש"אכילה עושה טוב".

מקור דפוסי החשיבה הללו מצוי בתרבות ובחינוך, שאינם תואמים את מציאות החיים המודרנית. אכילה אמנם מרגיעה תינוקות, אך דפוס שכזה אינו מתאים לילדים, בני נוער ומבוגרים. בנוסף, אנחנו צריכים לאכול כדי לצבור כוח בגוף, אך לא צריך לעשות זאת בצורה מוגזמת במטרה לצבור עוד ועוד כוח.

כדאי לזכור שהאכילה אמנם עושה לנו טוב, אך כי יש דרכים נוספות ליהנות ולהרגיש סיפוק, וכי בטווח הארוך אכילה רבה היא מיותרת ואף מפריעה לנו.

3. הונאה עצמית: מפסיקים לשקר לעצמנו

המכשול הפסיכולוגי העיקרי בירידה במשקל הוא הונאה עצמית. הכוונה בכך היא שאנחנו פשוט משקרים לעצמנו. אנחנו מרמים את עצמנו בדיאטה ואנחנו מרמים את עצמנו בנוגע לאימוני הכושר הגופני שלנו.

שמירה על דיאטה ואימוני כושר דורשים מאמץ, והמאמץ כרוך לעיתים גם בסבל ובכאב. מצד שני, גם ההונאה העצמית כרוכה בסבל. הרי אנחנו לעולם לא יכולים לשקר לעצמנו באופן מושלם כי אנחנו יודעים את האמת. התוצאה היא שאנחנו חווים השפלה ובושה.

אם נשקלל את מחיר הסבל שכרוך במאמץ ההרזיה, לעומת המאמץ

הכרוך בהונאה העצמית, נמצא כי הסבל הכרוך בהתמדה ובמאמץ שבהרזיה "שוקלים" יותר מהסבל הכרוך בהונאה העצמית, ולכן רבים מאיתנו בוחרים באופציה האחרונה, מה שגורם לנו להיכשל בתהליך הירידה במשקל.

4. מוטיבציה: לא חוזרים להרגלי האכילה המופרזת

מוטיבציה היא גורם מכריע עבור כל מי שמנסה להרזות. סיפורי הצלחה של אנשים שהצליחו להוריד ממשקלם כוללים כמעט תמיד משפטים המלמדים על חשיבות גורם ההחלטה בהצלחתם. "החלטתי באופן סופי שהפעם הזו היא בהחלט הפעם האחרונה" או "הגעתי למצב שבו הייתי חייבת לסיים אחת ולתמיד עם ההשמנה", הם משפטים שלרוב חוזרים על עצמם בסיטואציות הקשורות להרזיה. ואכן, כדי להצליח לצאת ממעגל הדיאטה-השמנה-דיאטה צריך לקבל החלטה מחייבת שלא לחזור עוד לעולם להרגלי האכילה מופרזת.

ד"ר יועד אליעז הוא פסיכולוג המתמחה בהרזיה