"לא נכנסנו להריון בגללי". אב מאושר חושף סודו

מאז ומתמיד דמיינתי את עצמי כאבא. עוד לפני שענדתי טבעת לאצבעה של מי שהיתה אשתי כבר חלמתי על הרגע בו אחבק את ילדיי, ארים אותם גבוה באוויר, אצחיק אותם ואנשק אותם על המצח בלי הפסקה. בכל החלומות הללו הדרך שלי לאבהות היתה פשוטה מאוד ואף פעם לא תיארתי לעצמי שאצטרך להילחם כדי שהחלומות הללו אכן יתגשמו.

אבל אני, כמו רבים אחרים לפני ואחרי, נאלצתי לעבור יחד עם רעייתי דרך ארוכה וקשה עד הרגע בו חבקנו ילד, דרך קשה של טיפולי פוריות הכוללים בדיקות חודרניות, הורמונים ודקירות לרוב.    

לא היה פשוט להפנים שאנחנו זקוקים לטיפולי פוריות

כאמור, החלום שלי להיות אבא הוא חלום ישן ולכן מיד לאחר החתונה התחלנו אשתי (שהיום היא לשעבר) ואני לנסות ולהרות. כמו כל זוג צעיר התחלנו בדרך הטבעית והיינו בטוחים שתוך זמן קצר הרגע הגדול יגיע ואשתי תיכנס להריון.

אך חודשים ארוכים חלפו וכל הניסיונות הקונבנציונליים כשלו. משהו, את זה הבנו, לא היה בסדר, אבל זה לא היה פשוט עבורנו להפנים שאנו זקוקים לטיפולי פוריות.

מצד שני, כבר שמענו בעבר על אנשים שעברו טיפולים שכאלה והבנו כי מדובר בדבר נפוץ ושנשים רבות עוברות אותם בקלות ובהצלחה מלאה. היינו משוכנעים שכך יהיה גם אצלנו. לכן, כשאשתי נשלחה לבצע טיפול בהפריית מבחנה (IVF) ציפינו לתוצאות חיוביות.

לא ניתן לתאר כמה גדולה היתה האכזבה שלנו כאשר הגיע הרגע הגדול ואנחנו, במקום לשמוע שהטיפול הצליח ואנחנו עומדים להיות הורים, התבשרנו כי הטיפול נכשל. אך גם לאחר הכישלון לא התייאשנו ופנינו לסיבוב נוסף של טיפולים. לצערי הרב גם הוא נכשל, וכמוהו וגם השניים שאחריו, ואנחנו הבנו שמשהו ממש לא בסדר. ההבנה הזו גרמה לנו לבקש עוד ועוד פרטים על מצבנו. רצינו לדעת מה בדיוק קורה ולמה אנחנו לא מצליחים לעשות את הדבר שנראה פשוט כל כך ולהרות.

לא הכרנו דרך אחרת

במהלך התקופה הזו החלטנו לפנות לחוות דעת שנייה וביקרנו אצל רופא נוסף. רצינו לדעת אם יש אפשרויות נוספות, רצינו לדעת מה מקור הבעיה, אך הוא, במקום להציע אפשרויות אחרות או לשלוח אותי לבדיקות רלוונטיות, החליט שהטיפול הנכון הוא לשוב ולשלוח את אשתי לטיפולי הפרייה חוץ גופית.

אבל משהו לא הסתדר לי. הרי אנחנו מנסים ולא מצליחים. "יכול להיות שהבעיה היא אצלי?", הקשיתי ושאלתי. אבל הוא פסק: "זה לא רלוונטי. אתם רוצים ילדים? אז אשתך צריכה להמשיך ולעבור הפריות מבחנה".

ואנחנו המשכנו. פשוט לא הכרנו דרך אחרת. עשינו מה שאמרו לנו המומחים, וחזרנו לטיפולים. הזמן, בינתיים, חלף. עברו ארבע שנים מתסכלות ומייאשות, שבמהלכן עברנו לא פחות משמונה טיפולי הפריית מבחנה, שכללו סבל פיזי ונפשי מתמשך לשנינו (אשתי דאז אפילו התעלפה באחת ההפריות), עד שהחלטנו שככה לא ניתן להמשיך. הבנו שמשהו בדרך שאנחנו הולכים בה הוא לא נכון.

בראשי שוב ושוב ניקרה המחשבה המפחידה שאולי זה בכלל אני שסובל מבעיית פוריות, מחשבה שהטרידה אותי מאוד וגרמה לי ללילות רבים ללא שינה.

תמונת הילדים מהחלומות החלה להתרחק

בשלב הזה החלטנו לבצע בדיקות נוספות והפעם ביקשתי שיבצעו גם לי בדיקות למצב הפוריות. לאחר הבדיקה בישרו לי את הדבר שאותו הכי חששתי לשמוע: הבעיה היא אצלי. ספירת הזרע שלי נמוכה, ויש בעיה במורפולוגיה (צורת הזרע) המעידה על איכות התאים. הרגשתי שעולמי חרב עליי. לי יש בעיות פוריות? איך זה יכול להיות? ומה זה אומר על הגבריות שלי?

לא היה מדובר רק בפגיעה קשה באגו, אלא גם בעצבות גדולה. התחלתי לחשוב שכנראה לא אהיה אב לעולם ותמונת הילדים המחובקים מהחלומות שלי החלה להתרחק ממני.

לאחר שעברו הימים הראשונים מקבלת הבשורה הקשה על מצב הפוריות שלי, התחלתי לחשוב שאולי אין ברירה אחרת, מלבד השלמה עם המצב. חשבתי שאולי אנחנו בכלל צריכים ללכת לכיוון של אימוץ. אבל רגע לפני שהתייאשתי לחלוטין נתקלנו במקרה בעלון באחד מבתי החולים. העלון בישר על טיפול חדש ומהפכני המתמקד דווקא בגבר ונקרא "שיטת גת גורן". אני מודה שכאשר דיברנו בינינו, אשתי ואני, על ביקור במרפאה כדי לבדוק האם הטיפול מתאים לנו הרגשתי קצת מבוכה. בדרך כלל, אשתי היא זו שהולכת לגינקולוג ופתאום אני הוא זה שצריך ללכת לייעוץ? אבל רציתי ילד, והרגשתי שזו יכולה להיות האופציה האחרונה עבורי, ולכן התגברתי על המבוכה וקבעתי תור.

פתאום הבנתי שאני לא לבד בעניין הזה

אני חושב שהחלטה ללכת למרפאה של ד"ר יגאל גת, מי שפיתח את הטיפול שעברתי, היתה המשמעותית בחיי. אחרי המפגש הראשון עימו ניצתה בי, לראשונה אחרי זמן רב, תקווה. הוא הסביר לי שאני סובל מתופעה נפוצה למדי, שנקראת בעגה המקצועית "וריקוצלה", שהיא תקלה בוורידי הבטן התחתונה, הוורידים שמזרימים את החמצן לאשכים. כאשר וורידים אלו נפגעים החמצן לא זורם בצורה טובה מספיק לאשך וייצור הזרע מדרדר. אם נהפוך את ההסבר למילים פשוטות אז בעצם הבעיה היא בצנרת, ממש כמו באינסטלציה. ואם הצינורות פגועים, אמרתי לעצמי, אז צריך לתקן אותם. 

שמה של התופעה אמנם נשמע לי מפחיד ומוזר, אבל התברר לי שרוב הגברים שסובלים מבעיות פוריות, ומדובר על עשרות אלפי גברים בישראל, סובלים מאותה תופעה בדיוק. פתאום הבנתי שאני לא לבד בעניין הזה. 

הטיפול, לשמחתי, היה פשוט למדי ואפילו לא נזקקתי לאשפוז. אחריו הייתי צריך להמתין כשלושה חודשים ולבצע בדיקת זרע. מדובר היה בחודשים לא פשוטים, שעברו עם הרבה ספקות וחששות. בכל זאת, עברנו כבר דרך ארוכה שהייתה מלאה בכשלונות.

אחרי הכל - הריון ספונטני

לשמחתי בדיקת הזרע אישרה שהמצב השתפר בצורה דרמתית וקיבלנו את האישור המיוחל לנסות שוב להיכנס להריון, ושוב בדרך הקונבנציונלית. אחרי מספר ניסיונות רצנו וקנינו בדיקת הריון ביתית, אותה בדיקה שאותה כבר הכרנו מקרוב לאורך השנים שעברו ושתוצאותיה אכזבו אותנו כל פעם מחדש.

אבל הפעם הכל היה שונה והבדיקה הראתה שהתשובה חיובית. לקח לנו כמה רגעים להאמין שמה שאנחנו רואים אכן נכון. פשוט לא יכולנו לעכל שאחרי כל מה שעברנו הצלחנו להיכנס להריון ספונטני בכזאת קלות ובדרך הטבעית כל כך. 

האמת, שכל כך לא האמנו שהתוצאות נכונות שלא הרשינו לעצמנו לשמוח ורצנו לעשות בדיקות דם, רק כדי להיות בטוחים. כהבדיקות אישרו שאנחנו בהריון ושאין בכך ספק - האושר התפרץ.

רוצה למנוע מאחרים את הסבל שאני עברתי

כשאני מביט לאחור על התקופה הקשה ועל התהליך שעברנו, אני מבין שאמנם אשתי דאז עברה תהליך קשה ביותר, פיזית ונפשית, אך היא זכתה לתמיכה רבה מחברותיה ומהקהילה בכלל. אני, לעומת זאת, הרגשתי בודד במערכה לאורך כל התקופה. אני זוכר את הרגע ההוא, בו נודע לי שספירת הזרע שלי נמוכה. אני זוכר שהרגשתי כאילו אני הגבר הראשון שזה קורה לו. אני זוכר שלא הייתי מסוגל לדבר על הנושא עם אף אחד. 

אני חושב שאני לא הגבר היחיד שהרגיש לבד בנושא. אני גם חושב שאני לא מקצין כשאני אומר כי כל הגברים שעוברים טיפולי פוריות חשים כמו שאני חשתי. למה? פשוט כי גברים מפחדים לדבר על הנושא. הם אפילו מפחדים לחשוב עליו בינם לבין עצמם. מבחינתם העובדה שהם לא מצליחים להרות מהווה סוג של פגיעה באגו הגברי. היום, למשל, אני כבר יודע שלא מעט חברים, בני משפחה ושכנים מסביבי סבלו גם הם מתופעה דומה. הם פשוט לא רצו לדבר על זה.