תחליף לסוחרי הפחד והדם

קראתי את דברי מבקריי בשבועות האחרונים, בעקבות החלטתי להקים מפלגה חדשה ולהתמודד בבחירות, ונוכחתי כי לרובם קל להרוג את השליח, ובלבד שלא ייאלצו להתעסק עם המשלוח, עם תוכן הדברים.

הכל כה צפוי: דרכון צרפתי, ג'יפ, מושחת, נהנתן, חומץ בן יין, אבא מתהפך בקבר. נניח. חצי מהטענות לא נכונות, וחציין האחר לא מדויק. אז מה?! זה לא חשוב. מסתבר שהטיעון לגבי כפירתי בציונות הפך גם הוא להיות רכילות אישית ותו לא. ומה יש למבקרים לומר לגופו של עניין? כמעט כלום. אבל לי יש.

במציאות, אנחנו נמצאים כבר בפרק הבא בספר הישראליות, המקבל כעובדה את היותה של ישראל מדינתו של העם היהודי, כמו גם של כל אזרחיה. הוא מחייב את כולנו לעשות כל מאמץ כדי להפוך לחברת מופת של צדק, אנושיות ומוסר. הוא תובע הבנה כי המדינה כבר קמה, ואי אפשר להתנהג כל הזמן כאילו הרגע יצאנו מאושוויץ. אנחנו גם לא בעיצומה של מלחמת שחרור אינסופית שהכל בה מותר, שמספקת לנו הכשר לחטוף ברעבתנות כל מה שאפשר.

נעבור אל התוכן הישראלי. כל הפוליטיקה שלנו היא ניהול האקטואליה הרעה. כולם מקטרים. אין למי להצביע, כי הכל - דמוקרטיה, מוסדות המדינה, מעמד בינלאומי, סולידריות חברתית וזכויות האדם - הכל חרב ונחרב. ולכן... אנחנו מצביעים שוב למחריבים עצמם ומנציחים את החורבן.

אף אחד לא מוכן להרים את הראש ולתהות: האם תיתכן חשיבה אחרת, שונה מכל מה שמוצע לנו על ידי סוחרי הפחד והדם? לעומתם, אנחנו תובעים פוליטיקה של חזון, של אקטואליה עם אופקים רחבים. כזו שתחבר אותנו מחדש לזרמים החשובים של המערב, המודרניות, הסובלנות והנאורות. אין לי עניין אישי לחזור לכנסת, אבל יש לי מחויבות ציבורית גדולה לחולל תהליך שבסופו יהיו לילדיי, לחבריי ולעוד רבבות ישראלים תנועה אידאולוגית מודרנית ובית פוליטי שייצג אותנו.

האדם הפרטי במרכז ההוויה

כנגד כל אלה, אנחנו מבקשים להציג חלופה תוכנית, תרבותית ופוליטית, ולהעמיד את המוקד הישראלי על האדם, על זכויותיו ועל חירויותיו הטבעיות. אם מוקד המדינה הוא האלוהים - לאיראן היינו; ואם הערכים העליונים הם אדמה, דם או מדינה - הפשיזם כבר כאן. רק האדם הפרטי במרכז ההוויה הוא ערובה לחיים של שוויון.

כשכל בני האדם שווים, שאלות כמו "אבל הוא ערבי?” לא קיימות, כי התשובה היא כן, הוא בן אדם בדיוק כמוך. אני מאמין בחברה שאין בה אפליה כלל. נשים שוות לגברים בכל, בכנסת כמו גם בבית הכנסת. אזרחים ערבים שווים ליהודים בכל, כי דמוקרטיה אתנית שאינה כוללת את כל אזרחיה אינה דמוקרטיה. אין דבר כזה דמוקרטיה יהודית, אם משמעותה דמוקרטיה רק ליהודים.

את הנחת הזו, להרים ידיים ולסגת מחלום ישראל ההומנית והערכית, אנחנו לא מתכוונים לתת לאף אחד. אנחנו כאן כדי להיאבק על הבית שלנו, כדי שהמשפחה הישראלית שגרה בו לא תהפוך למשפחה אלימה כלפי עצמה ומתעללת בשכניה, ככה סתם. זהו מאבק על מקומה של ישראל במשפחת האומות הנאורות, ולא בתאי ההסתכלות, הנידוי והמעצר של המטורפות שבהן. הנביאים כולם - יחזקאל, ישעיה, עמוס, הושע - לימדונו שבבית הזה אי אפשר לגור אם הוא לא בית של צדק. באה העת לצדק, עת השיוויון בין אדם לחברו.