ביהמ"ש: פיצוי לנפגעי נתב"ג - זכאים לאיכות חיים
"הגיעה העת להכיר בזכות האדם לחיות בסביבה ראויה", כתבה השופטת וקבעה כי תושבי היישובים הסמוכים לנמל התעופה זכאים לפיצוי על ירידת ערך נכסיהם בגלל עליית הרעש עקב הרחבתו. בכך הפכה את החלטת ועדת הערר. רש"ת: נערער
סבלתם מרעש המטוסים מנמל התעופה בן-גוריון? ייתכן שתקבלו פיצוי על הפגיעה באיכות החיים והסביבה שלכם: בית משפט המחוזי בתל-אביב קבע הבוקר (יום ב') כי תושבי היישובים הסמוכים לנתב"ג יפוצו בגין הרחבת נמל התעופה, בתוכנית "נתב"ג 2000". הם יפוצו בשל פגיעה בשווי נכסיהם. מהנהלת בתי המשפט נמסר כי מדובר בתביעות שלפי הערכת ועדת הערר עומדות על כ-5 מיליארד שקלים. רשות שדות התעופה: נערער.
בית המשפט, שקיבל את ערעורם של התושבים שנדחו בידי ועדת הערר, הכיר למעשה בפגיעה באיכות חייהם של התושבים. בית המשפט קבע כי אם אין מנוס מהרחבת שדה התעופה לטובת כלל התושבים והתיירים הנכנסים, והנטל הסביבתי נופל על המתגוררים בישובי הסביבה, אין מקום להטיל על אותם תושבים גם את הנטל הסביבתי הכלכלי, ויש לפצותם בגין ירידת ערך הנכסים.
תביעות ירידת ערך נעשות לפי סעיף 197 לחוק התיכנון והבנייה, סעיף שהתפרסם בעיקר בעקבות הקמת נתב"ג 2000. היקף הקובע את זכותו של כל תושב לקבל פיצוי מירידת ערך נכס. כל בעל נכס שרואה עצמו נפגע מיישום תוכנית בנייה חדשה, רשאי להגיש תביעה, תוך שלוש שנים מיום פרסום התוכנית.
בין השנים 1999 ל-2000 הוגשו נגד הרשות כ-6,000 תביעות לפיצוי בהיקף של כ-5 מיליארד שקל. במאי 2005 מתח מבקר המדינה ביקורת על התנהלות רשות שדות התעופה, משרד האוצר ומשרד התחבורה בשיפוי הנפגעים מתוכנית הקמת נתב"ג 2000.
"מי שחי תחת מפגע זכאי לפיצוי"
בפסק הדין כתבה עוד השופטת כי לב לבה של ההחלטה בעניינם של המתגוררים סמוך לנמל התעופה, נוגעת לזכותם לחיות
בתנאים סביבתיים הולמים. כלומר, בסביבה נטולת מפגעים. לחלופין, כתבה השופטת, זכותם של מי שנכפה עליהם, בשל צרכי ציבור לחיות תחת מפגעים, לקבל פיצוי שיחלק לפחות את הנטל הסביבתי הכלכלי. "החיים המודרניים והפיתוח הטכנולוגי תורמים לאיכות חיים, אך יחד עם כך לפגיעה בסביבה. במקרה זה משלמים המעטים, היישובים הסמוכים לנמל התעופה, על נוחותם של רבים - כל העושים שימוש בשירותי השדה".
היא גם הביאה ציטוט ממסכת בבא בתרא בתלמוד הבבלי: "חנות שבחצר יכול למחות בידו ולומר לו, איני יכול לישון מקול הנכנסים ומקול היוצאים, אבל עושה כלים יוצא ומוכר בתוך השוק ואינו יכול למחות בידו".
השופטת, ד"ר מיכל אגמון-גונן, קבעה כי גם אם הטכנולוגיה אכן מביאה למטוסים שקטים יותר, טכנולוגיה זו היתה מביאה לשיפור במצב התושבים המתגוררים סמוך לנתב"ג, לולא הרחבת השדה. ולאור זאת, יש לפצותם גם אם רמת הרעש הכוללת עולה במעט. זאת, בעיקר לאור העובדה שלא הובאו די נתונים בנוגע למועדי החלפת צי המטוסים.
בתחילת פסק הדין ציטטה השופטת את הפסיכולוג הבריטי מהמאה ה-19, הנרי הבלוק אליס, שאמר: "מה שקרוי בפינו קידמה, אינו אלא החלפת מטרד אחד במטרד אחר". היא כתבה לגבי ועדת הערר כי היא תהיה רשאית לבחון מתן פטור מתשלום פיצויים מכוח סעיף 200, לאחר סיום הערכת השמאי, בשלב בו יהיו לפניה נתונים לגבי מספר התביעות הזכאיות לפיצוי, הרכבן
ואופן התפצלותן. בחינת תחולתו של סעיף 200 תעשה על-ידי הוועדה בהתאם לעקרונות שהותוו בפסיקת בית המשפט העליון. השופטת קבעה עוד כי ימונה שמאי להערכת ירידת הערך.
בהמשך פסק הדין כתבה השופטת כי היא סבורה שהגיעה העת להכיר בזכות אדם לחיות בסביבה ראויה. "רווחתו ואיכות חייו של הפרט תלויה במידה לא מבוטלת באיכות הסביבה בה הוא חי. ייתכן כי בחלק מהמקרים ניתן יהיה לראות בזכות לאיכות הסביבה זכות הנגזרת מהזכות לחיים, באחרים מהזכות לקיום מינימאלי בכבוד. במקרים שאינם עולים כדי פגיעות אלו, עדיין ניתן להכיר בכך כזכות ברמה חוקית שאינה על חוקית, בפרשנות של חקיקה, כגון חוק התכנון והבנייה. על כן כאשר ממשיכים בדיון, יש לזכור את זכותם של המערערים לחיים בסביבה ראויה ואת השאיפה לצדק סביבתי".
מרשות שדות התעופה נמסר בתגובה, כי הם לומדים את פסק הדין ושוקלים האם לערער עליו. "בשלב הזה פסק הדין אינו אופרטיבי לביצוע, אלא מהווה הנחייה לוועדת הערר של מחוז המרכז. רשות שדות התעופה משקיעה עשרות מיליוני דולרים במיגון
אקוסטי בדירות מגורים ובתי ספר בישובים הסובבים לנתב"ג. בנוסף, אימצה הרשות את תקני המיגונים המתקדמים ביותר בעולם, כנהוג בכל המדינות המערביות".
עוד נמסר מרשות שדות התעופה, כי יודגש כי ערך הדירות בישובים סובב נתב"ג עלה באופן מהותי ובעשרות אחוזים בישובים כמו: שוהם, יהוד, בית דגן משמר השבעה וכדומה. בנוסף נאמר כי נמל התעופה בן גוריון נבנה ב-1936 לפני קום המדינה בלב שטח שומם. "מאז, הלכו מעגלי היישוב העירוני והתקרבו אליו תוך מודעות למשמעות וההשלכות הנובעות מכך".
לפנייה לכתב/ת 
