חיידר משלי
"פתאום השכונה התמלאה בפקשווילים נגד 'מצעד התועבה'. מה, חשבתם שלא אבין במה מדובר? ביררתי - וגיליתי". יחיאל פליישמן כתב מכתב לעסקני הציבור החרדי מאת תלמיד בחיידר, שרק מבקש לא לחשוף אותו למהומות והמלחמות
לכבוד העסקנים ואנשי הציבור החרדי, ולכל אלו שמדביקים את המודעות עם האותיות השחורות הגדולות על הקירות בשכונה שלי.
קוראים לי נחמן ואני תלמיד בכיתה ח'2 בחיידר "קדושת השם" שבשכונת בית ישראל בירושלים. לפני כמה ימים, בראש חודש אלול, התחלתי את שנת הלימודים האחרונה שלי כתלמיד בחיידר, ובשנה הבאה אני עולה בעזרת השם ללימודים בישיבה הקטנה. אני רוצה לספר לכם את הסיפור האישי שלי, ואיך הרסתם לי את התמימות.
הכל התחיל לפני שלוש שנים, במה שאתם קראתם לו "מצעד התועבה". פתאום השכונה התמלאה בפקשווילים. מה, חשבתם שאני לא אבין במה מדובר? קצת ביררתי, קצת בדקתי וגיליתי שהעניין הוא הפסוק עם האיסור מחומש "ויקרא" בפרק י"ח. זה שהמלמד בחיידר דילג עליו ולא הסביר מדוע.
אחר כך בדקתי את שאר הפרקים בחומש וב"קיצור שולחן ערוך" שהמלמדים דילגו עליהם. כל מיני נושאים שקשורים באיש ובאישה שכנראה הייתי אמור לדעת עליהם רק בערב החתונה. באותו קיץ כבר לא הצלחתי להתרכז בלימודים. כל הזמן הראש שלי היה עסוק בתגליות המסקרנות, המרתקות והמבלבלות.
בקיץ הבא היה את כל הבלגן בשכונה בנוגע לחניונים שפתוחים בשבת. ואני בכלל לא ידעתי שיש כל-כך הרבה יהודים שמחללים שבת, ושטוב להם לחיות ככה. ועוד ממש בצמוד לכותל המערבי. מעניין, לא?
והשנה היו את המהומות על הקברים והעברת העצמות. זה הפחיד אותי מאוד. לא ישנתי חודשים בלילה כי דמיינתי את העצמות הופכות לשלד אחד גדול שקם אליי ועושה לי פרצופים ורעשים מפחידים. בגלל זה הייתי עייף בכיתה וקיבלתי ציון "בלתי מספיק" במשנה.
הבלגן הגדול באמת
וכמעט שכחתי את האם המרעיבה, שהחלטתם לעשות רעש במקום לטפל בה. מה, אצלנו לא יכולים להיות אנשים כאלה? גם לאמא של חבר שלי מהכיתה המקבילה הייתה את אותה בעיה. אבל במקום לשרוף רמזורים ופחי אשפה נתנו לה כמה כדורים והכל הסתדר.
אבל הבלגן הגדול באמת היה בכל הסיפור הזה עם הספרדים והאשכנזים בעמנואל. אני זוכר שהיה יום חם כזה ושסתם היה לי משעמם לי בטנדר הצהוב בדרך הביתה. אז בהשפעת כל הבלגן, עם ההפגנות וזה, התווכחתי עם דניאל, החבר הכי טוב שלי עוד מגן שולה, על מי יותר טובים - הספרדים או האשכנזים. מאז אנחנו לא מדברים. והשנה היא שנת הלימודים הראשונה שאנחנו לא יושבים אחד ליד השני בכיתה, ובטח בשנה הבאה כבר לא נלך לאותה ישיבה ולא נהיה "חברותא", כמו שנשבענו בלי נדר אחד לשני כבר בכתה ג'.
ושמעתי שעכשיו מתקרבת לה פרשייה חדשה. קראתי בתקשורת החרדית שמתחילה מלחמה גדולה נגד זה שגמר תוכנית "כוכב נולד" יהיה במוצאי שבת סליחות בירושלים, ויש חשש לחילול השבת. אז שוב ניסיתי לברר מה זה הכוכב נולד הזה וגיליתי שיש איזה מישהו שקוראים לו אבי בן אבו והוא הודח, ושמרגול יושבת על זה שבעה. ושיש את תהל שהם שחבל שעפה די בהתחלה, כי דווקא הייתה חמודה. ואפילו אני יודע כבר הכל על החיים של כבוד השופטת דנה, ואיך שהיא קשורה למה שאתם קוראים "מצעד התועבה".
די למלחמות
ומה בסך הכל ביקשתי. רק רציתי לגדול כמו שחינכו אותי ההורים בבית והמלמדים בחיידר. רוצה לגדול להיות כמו החפץ חיים,
החזון איש, רבי נחמן מברסלב, הרבי מליובאוויטש או הרמב"ם. ואם אני מאוד מגזים בשאיפות שלי, אז סתם להיות יהודי טוב שתורם לקהילה וקובע עיתים לתורה. שיהיה לי איזה גמ"ח שעוזר לאנשים, או לתרום לעם ישראל, להתנדב בזק"א, יד שרה, זכרון מנחם או עזר מציון.
אז עסקני הציבור, אל תחשפו אותי יותר למלחמותיכם המשונות. התוצאות שלהן ממילא היו רק שליליות. ואל תיקחו ממני את התמימות המאוד מעטה שנותרה בי. אני רוצה להקדיש את שנת הלימודים הקרובה ללימודים - איך להיות איש של דרך ארץ ויראת השם, תורה והלכה. ולגרום רק לקידוש השם והתורה. ולא חס וחלילה כמוכם, לחילולם.
לפנייה לכתב/ת 
