עגבניות לוהטות
אדומה, תפוחת לחיים, מתוקה ועסיסית - העגבנייה בשיאה, וזה הזמן לתת לה את הכבוד הראוי, להכניס אותה לכל מנה ולקנות את האביזרים המיוחדים עבורה. מירי צל דונטי עושה את העבודה האדומה בשבילכם
זו היתה חוויה הזויה. הגענו למרכז העיר בוניול שבחבל ולנסיה בספרד. ריח עגבניות נדף מכל פינה. המקום המה אדם, עשרות אלפי תיירים ומקומיים, כולם צפו או נצפו במלחמת העגבניות המסורתית. הלוחמים, שטופי מיץ עגבניות מכף רגל ועד ראש, השליכו עגבניות האחד על השני. ההמולה היתה גדולה וקולות צהלה ושמחה נשמעו מכל עבר, עשרות טונות של עגבניות הובאו במיוחד לעיר כדי לשמש כנשק ל"לוחמי" האזור. כל זה מתרחש מדי שנה בשלהי חודש אוגוסט. איש לא זוכר או יודע איך החלה המסורת הזו. מה שברור, הרבה מאוד רוטב לפסטה אפשר היה להכין מכמות העגבניות שנחתה שם על המדרכות.
ואצלנו בארץ - שיא עונת העגבנייה, והיא אדומה, תפוחת לחיים, מתוקה ועסיסית. כשהעגבנייה במיטבה, איך אפשר שלא לחשוק בה? לא פלא ששמה נובע מהמילה לעגוב, כלומר לחזר.
יחיאל מיכאל פינס (1913-1843) היה זה שקבע את שמה העברי, בהשראת כינוי החיבה שלה בפי הצרפתים, "תפוח אהבה". הרב קוק ממש לא התלהב משם בעל משמעות מינית והציע את השם "אדמונייה", ואילו אליעזר בן יהודה חשב דווקא על "בדורה", כנגזרת משמה הערבי, "בנדורה". כמה מזל שבסופו של דבר הוחלט על עגבנייה! נשמע לי מוזר לבקש מהמוכר בשוק "שלושה קילו אדמוניות".
מקורה של העגבנייה בדרום אמריקה. לראשונה היא שימשה למאכל את בני שבטי האצטק והמאיה בפרו. הפרי היה קטן, ירוק ולא טעים. באירופה לא קיבלו אותה מחשש שמא קיימים בה רעלים. ואכן, בעלים יש חומרים מסוכנים לבריאות. באמצע המאה ה-14 הפכה העגבנייה לגידול מתורבת ונפוץ, אך עד המאה ה-19 אכלו אותה רק אחרי בישול. מאז היא עברה תהפוכות והכלאות רבות, וכיום קיימים בעולם כ-5,000 זנים שונים ומשונים בצורתם, בגדלם ובצבעם. העגבנייה האדומה עדיין הכי פופולרית. אך יש זני עגבניות צהובות, כתומות, ירוקות (כשהן בשלות), לבנות, שחורות, חומות ואפילו מנומרות.
היתה זו הפתעה ענקית לגלות שגם בארצנו הקטנטונת מגדלים סוגי עגבניות רבים. חלקם שילוב בין זנים, ואילו אחרים עוברים הנדסה גנטית כדי להאריך את חיי המדף של העגבניות ולשפר את טעמן. לצערי, רק חלק קטן מגיע אל מדפי המרכולים. המגדלים טוענים שבארץ מעדיפים את עגבנייה האדומה הקלאסית. זנים מובחרים ניתן למצוא רק בחנויות בוטיק והמחירים בהתאם. כל השאר נשלחים לחו"ל, וחבל.
במשק של רמי טרבלסי ממושב תקומה שבנגב המערבי מגדלים זן מאוד מיוחד בשם "אינטנס טומטו". מקורו של זן זה בהולנד, והוא תוצאה של שילוב של כמה זנים, ללא הנדסה גנטית. היתרון הגדול שלו הוא שהנוזלים מרוכזים מתוך התאים, כך כשמניחים פרוסת עגבנייה מעל לחם, למשל, הפרוסה אינה סופגת את הנוזלים ונשארת יבשה גם כעבור שעות. עד היום היה הגידול מיועד לייצוא, אך בקרוב יתחילו לשווק גם בארץ.
