גם להם מגיע

מאז פורסם הספר "תורת מלך" גועשת מדינת ישראל, געש שאינו נגמר. כל 230 עמודי "המלך ותורתו הקטלנית" עברו בדיקה מקיפה ודקדקנית של חוקרי השב"כ, בעיקר הסעיפים שעסקו בתנאים הנדרשים לחיסול מטרות. ממש "רישיון להרוג"- בגרסת הכיפה. כבר דמיינתי אותם מתווכחים אם ההלכה בעמוד 112 תת סעיף י"ג נחשבת עילה למעצר הרב, או שרק זו בעמוד 52 סעיף ב' "עושה את העבודה".

מיותר לציין שאינני נמנית על חוגי הרב שפירא ושות' ודרכו מעולם לא הייתה וגם לא תהיה דרכי. והאמת, שלמעט אי אלו ציטוטים, מדובר בספר הלכות יבש. כזה שבטח לא היה זוכה להצלחה מסחרית אלמלא החליטו בשב"כ להקדיש את עצמם לקידום מכירותיו. אך מצד שני העליהום על הספר ועל הרבנים שנתנו את הסכמתם ליצירה הפרשנית, מיותר לחלוטין.

הרעיון לחיבור בנושאי מלחמה ושלטון כבר עלה במוחו של גדול ענקי הרוח היהודיים - הרמב"ם. והוא נקרא, איך לא? הלכות מלכים. גם שם קיימות אי אלו אמרות שאולי יקפיצו אי אלו אנשים בחוסר הסכמה או זעם. אבל אותו, כבר אי אפשר להביא לחקירה במתקני השב"כ מאחר והוא אינו בין החיים כבר 814 שנה.

אך עצם המחשבה לראות את אחד מעמודי התווך היהודים מובל אזוק לחקירה מריח שמשהו פה התפספס ובגדול. לא ניתן לעבור על ארון הספרים היהודי עם ארטליין ולמחוק את "המיותר". בעיקר כי יצירות עדכניות הרבה יותר ומקוממות לא פחות, נכתבות חדשות לבקרים. ולגביהן, לא נעשה דבר למעט ציוץ רפה של מחאה.

חופש הביטוי האקדמי

זה כבר כמה עשורים שהאקדמיה הישראלית הפכה לבית היוצר של השמאל קיצוני. רק לשם מדגם מייצג: "סוציולוגיה של הכיבוש" או "כיבוש הישראלי – ניתוח מבני". הם רק חלק מהקורסים (יש עוד כמה וכמה עם המילה כיבוש בפנים), שמציעה האקדמיה הישראלית בשם חופש הביטוי האקדמי. ורק לשם הסרת הספק גם יפו, חיפה ולוד הם "כיבוש". ומה זה אם לא עירעור על זכותה השלטונית והמוסרית של מדינת ישראל להתקיים?

אך מאחר שעל כל מאמר שכזה חתום ד"ר או פרופסור ולא רב - העט רושם והרשות נתונה. ומה שמותר על הקתדרה אסור מעל הסטנדר. ושם, אין שום עיתונאי שיבוא "להלשין" על מרצה המצדיק טרור, או קורא לחיסול ממוקד של מחבלים "רצח עם סמלי" ומאמרים שכאלה בעברית ובאנגלית מצפים את הרשת, נגישים לכל דורש. ומשמשים, "על הדרך", כלי אפקטיבי לניגוח ישראל במקרה הטוב ולזריקת עידוד לטרוריסטים במקרה הרע. אז איפה השב"כ כשצריכים אותו בקמפוס?

ואם על "השפעה מסוכנת" של הדברים עסקינן. ובשב"כ מודאגים מאפקט "תורת המלך", על

צעירי הצאן. כדאי שבמקביל יעיפו מבט מה קורה לאותם מוחות צעירים ונוחים להשפעה תחת חליל הקסם האקדמי. זה המייצר עוד ועוד ישראלים שרואים את עצמם "פלסטינים בני דת משה".

למקרה שתהיתם, זו אינה תחרות מי גרוע יותר. אך שני הצדדים הם דוגמאות קיצוניות לזכות לביטוי. זכות יסוד חשובה מאין כמוה במדינה דמוקרטית. ובעיקר כשמדובר בדמויות בולטות כרב או פרופסור. זכות שרק מתחדדת, נוכח דעותיהם השנויות במחלוקת. ושניהם,ירצו או לא ירצו, הם צדדיו של מטבע אחד.