טיש שירטס
באיחור אופנתי, כמו תמיד, הדתיים מאמצים את הטי-שירטס כדי להפיץ מסרים. "קצת צניעות" הולך על מדור קז'ואל
הטי שירטס התחילו כמו חולצה רגילה. מישהו היה צריך כסות לפלג גופו העליון, הטוגה יצאה מהאופנה וחולצת כפתורים הייתה עסק מייגע כבר אז. בהברקה רגעית נוצר חיבור בין גזרה פשוטה של חולצה לבין כותנה.
כמו הדולר, גם חולצת הטריקו ידעה עליות מורדות, אולם בניגוד למזומן האמריקני - השנים האחרונות עושות לחולצה הזו רק טוב. מפריט לבוש בסיסי, היא הפכה לבסיס להפצת דעות ואמרות שפר. בשביל מה לקנות שטח פרסום אם אפשר לקנות חולצת טריקו, להדפיס עליה את דעתך על הגושים בקוטג' ולצאת לרחוב? היהדות ,שמרגע שיזמה את התורה שבכתב יש לה חיבה יתרה לטקסט, אימצה גם היא (באיחור אופנתי) את החולצה ככלי להפצת האור.
בשנים האחרונות, לצד חולצות עם כיתובים אופנתיים של חברות מסחריות, ולצד הדפסות חתרניות, אפשר למצוא "חולצות יהודיות" עם כיתובים מספרות הקודש ומההווי היהודי.
גמרא על החולצה
"החולצות שאני עושה זה ביטוי קליל של החיבור בין התרבות היהודית עם משהו עכשווי", מסביר דוב אברמסון, מעצב גרפי ואמן, שמוכר מגוון רחב של "חולצות תלמודיות" - חולצות שעליהן מודפסים מושגים מהתלמוד כמו "נשים דעתן קלה" (על רקע נעל עקב אופנתית), "דופן עקומה" (על רקע מגדל פיזה הנטוי), "רגל מן השוק" (עם ציור של פולקע) ועוד רבים אחרים.
"זה התחיל עם עבודה קצת פחות קלילה", אומר אברמסון, "יצרתי חולצה שבחזית שלה היה כתוב 'חפצא' ובגבה 'גברא'. החולצה הזו הייתה התחכמות תלמודית על האיסור שהיה קיים בישיבה שלי ללכת עם חולצות מודפסות. החולצה כאילו העלתה שאלה - האם האיסור של לבישת חולצה מודפסת היא על הגברא, כלומר על האדם, או איסור של החפצא, של החולצה עצמה. אחרי שעשיתי את החולצה הזו קלטתי שהחיבור יכול להיות נכון. כמעט כל ביטוי תלמודי שמוּצא מהקשרו ומודפס על חולצה יכול להיות מגניב".
וביטויים תלמודיים שמוצאים מהקשרם, כך מתברר, לא קשורים דווקא למי שמגיע מעולם הישיבות. "זה מיועד לכל מי שזה מדליק אותו", מסביר אברמסון, "להפתעתי הגדולה גם אנשים שלא מבינים את הביטויים קונים את החולצות, ורק אחר כך שואלים מה המשמעות. החולצות האלה הן לא חתרניות, אבל הן בעיקר מתאימות למי שהוא גם קצת יודע להיות על הקצה.
"החולצה היא רק פלטפורמה עבורי. אני בא מהעולם הדתי, ולמרות שאני לא חובש כיפה, אני גם לא דתל"ש. בהווי היומיומי יש לי דיאלוג מתמיד עם העולם הזה. קו התפר בין הזהות היהודית לישראלית זה התפר שעליו אני הולך כל הזמן. אני עושה את זה בשביל הכיף, ודווקא במקום הקליל הזה אני מצליח להפוך את היהדות למשהו ויזואלי".
אידאולוגיה על החולצה
בניגוד לאברמסון, שמכייף עם החולצות שלו, זוג המעצבים צופיה ויוסף שקורי מחפשים אידיאולוגיה. "ראינו שיש קושי לשווק את היהדות", מסביר יוסף, "ליהדות חסר צבע, במיוחד כשיש לנו מתחרים קשים כמו הטלוויזיה. במציאות הזו חיפשנו לעשות משהו שיוכל להשפיע, שייגע בחיי היומיום של האנשים. חולצה היא אחד המוצרים הכי נמכרים, וזיהינו צורך בציבור למשהו אחר. כך התחלנו לייצר חולצות שהכיתוב שלהם הוא לאו דווקא מחובר רק לציבור הדתי, אלא לכל ישראלי יש אפשרות להתחבר אליהם".
יוסף, בוגר "בצלאל", הקים יחד עם אשתו, צופיה, את "ישראלי מקורי" - חנות וירטואלית שמוכרת לוגו יהודי על חולצות. בין העיצובים שלהם אפשר למצוא חולצות ספורט עם מספרים, כשמתחת לכל מספר יש את מקבילו היהודית - כמו שנים-עשר שבטיא, שני לוחות הברית וכמובן - אחד אלוקינו. חיילים יכולים למצוא חולצות עם כיתובים הולמים כמו "המלמד ידיי לקרב" או "עז כנמר", ובנות ימצאו הצהרות בנוסח "שומרת נגיעה" או "ברוך שעשני".
"אנחנו מכוונים לאוכלוסייה הערכית-ישראלית", אומר שקורי, "אנחנו מנסים למתג את הישראליות ולשים אותה במרכז. אנשים היום כבר לא רוצים להזדקק לתרבות המערבית והם מחפשים תכנים מקורים שלנו. הכיתובים שלנו עוסקים בציוני-חיובי. אני מאמין שאם תהיה מאסה של אנשים שתלבש חולצות שמזוהות עם הערכים והארץ, זה ייצור תודעה של גאווה לאומית בציבור הישראלי - וזו אחת המטרות שלנו".
ילדוּת על החולצה
רחל גינסבורג התחילה לכתוב על חולצות בגלל שלבת שלה לא היה מה ללבוש לבית הספר."כשהבת שלי היתה בת 14 היא למדה בבית ספר מאוד דתי שביקש מהתלמידות להגיע עם חולצות צנועות", היא מספרת. "כשהלכנו לקנות בגדים, ראינו שכל ההדפסים על החולצות היו לא לרוח בית הספר. אז עשיתי לה בעצמי חולצה שכתוב עליה 'בת מלך'. האמת היא שהיא לבשה אותה לבית הספר כדאי לעשות להם 'דווקא', זה היה עבורה בידור ובכלל לא בשביל עסק. אבל אז יותר ויותר אנשים התחילו לשאול אותה איפה היא קנתה את החולצה והבנתי שיש כאן פוטנציאל".
גינסבורג, שמגיעה גם היא מעולם האמנות, הפכה את חולצות שלה לעניין משפחתי. "כל שולחן שבת, בעלי אני ושבעת ילדינו יושבים וחושבים בכיף אילו דברים אפשר לרשום על החולצות. אני מעיינת הרבה בפרקי אבות, וכל פעם אני מנסה משהו חדש. לפני ראש השנה הדפסנו חולצות של 'אני לדודי ודודי לי' אבל זה היה כבד מדי לאנשים. חולצות עם כיתוב 'שמע ישראל' היו רציניות מידי לישראלים, אבל הלכו מאוד טוב אצל אמריקנים.
"כל אחד מתחבר לחולצות ממקום אחר. יכול לבוא אליי חילוני מובהק ולקנות לבן שלו חולצה שכתוב עליה 'צדיק'. וכל השנה אני מוכרת
חולצות לתינוקות שכתוב עליהם 'נס גדול היה פה', כי יש המון תינוקות שסיפור לידתם הוא נסי - תינוקות שנולדו לפני הזמן, תינוקות שעברו ניתוחים מיד עם לידתם. בכלל, מאחר שהתחום של חולצות עם כיתובים לתינוקות עוד לא מלא, זה התחום שאני חושבת עכשיו להתפתח בו".
ארבע שנים אחרי שהבת שלה עשתה "דווקא" למנהלת בית ספר, גינסבורג חשה שהחולצות שלה עושות טוב לציבור: "החולצות האלה מדברות למגוון רחב של אנשים. כשאני רואה מי הולך עם החולצות שלי אני מרגישה את האחדות והאהבה בעם. מגיעים לכאן אנשים שלא רק מחפשים חולצה ללבוש, אלא מחפשים משהו שקשור לגאווה יהודית".
לפנייה לכתב/ת 
