הציווי של הרופא שאיבד בנותיו: לא תשנא

להתמודד עם השכול דרך הכתיבה: "הפצע והכאב לא נעלמו, אבל הסבל הוא חלק מתהליך של סליחה. לא סליחה כלפי הישראלים אלא קודם כל כלפי עצמי, כדי להשתחרר מהשנאה והזעם ולקוות לדרך חדשה" - כך אומר בראיון ל-ynet ד"ר אבו אל עייש, שאיבד את שלוש בנותיו פגז של צה"ל במהלך מבצע "עופרת יצוקה", והוציא לאחרונה את ספרו "לא תשנא".

בספר מגולל עייש את סיפור חייו ואת תפיסת עולמו של מי שנשאר, אחרי ולמרות הכל, שוחר שלום. "מה שדחף אותי

לכתוב הוא האמונה באלוהים ושכל. כל מה שקורה נכתב וכתוב על ידי אלוהים. אמונתי כמוסלמי ש"הכל מלמעלה" - עזרה לי להתגבר על המצוקות והצלקות הנפשיות.

רעיון הכתיבה עלה אצלו עוד לפני הטרגדיה, כעדות של רופא פלסטיני שעבד בישראל והציל חיים בתחומה. על פי אבו אל עייש, אמונה היא דבר טוב - ולא רק ברגעים הקשים ביותר: "אמונה דבר שמאוד מחזק. גם אם אדם מאמין באבן, בכל דבר, רק שאנשים יאמינו". לדברי הרופא העזתי, שעבד בתל השומר, גם מקצועו כרופא סייע לו במלאכת הכתיבה. "רופא הוא תפקיד שכולו תקווה. איך עוזרים לחולה, משפרים את מצבו, מצילים את חייו ואפילו איך מסיקים מסקנות מטיפול שלא הצליח כדי שפעם הבאה הטיפול לא יסתיים במוות - כל זה סייע לי גם במלאכת כתיבת הספר.

"היום אתה חזק כמו ישראל - מחר אתה חלש"

על פי אל-עייש, מטרתו היא לזעוק ולומר 'בחיים אל תסתמכו על משתנים - והכוח הוא משתנה'. היום אתה חזק כמו ישראל, מחר אתה חלש. תסמכו על הדבר הקבוע הבסיסי וזוהי האנושיות של כולנו, הסובלנות, היכולת לסלוח והרצון לחיים טובים יותר" - אומר ד"ר אבו אל עייש, שלאחר תקופה קצרה בעזה חזר לקנדה, שם פורסם לראשונה הספר.

מאז הפרסום, לפני כשלושה חודשים, נמצא הספר, ששמו באנגלית "I shall not hate" - בין עשרת רבי המכר במדינה, ובשבועות אחדים הוא היה בפסגה. "התגובות לספר לא מפסיקות והן מאוד חיוביות, טובות ומחזקות. תודה לאללה, הספר הולך טוב והוא סייע לחשוף בפני העולם את מצוקת הפלסטינים ובמיוחד את העובדה ששימוש בנשק ובכוח לא יכול להביא ביטחון ולפתור בעיות לאורך זמן. הכוח יכול לסייע לצד אחד בלבד ולפרק זמן קצוב, ולכן צריך לחשוב על דרכי התמודדות אחרות".

כשד"ר אבו אל עייש מדבר על מצוקת הפלסטינים, הוא מתכוון בעיקר לעזה ולמצוקת העזתים. גם לוחם שלום כמו אל-עייש מזהיר מפני המצב בעזה והשלכותיו: "מעולם לא ראיתי את עזה במצב הזה. מיליון וחצי איש במצב בלתי נסבל, בלי תקווה וכשאף אחד בעולם לא מסתכל לכיוונם. העזתים נדחפים לסיטואציות קשות ושאף אחד לא יבוא אליהם בטענות אחרי זה, למה הם עושים כך ולמה לא עשו אחרת. מי שיבוא בטענות, שיבוא קודם כל אל עצמו וישאל את עצמו מה הוא עשה כדי לשנות את המצב".

"המתח והאלימות הם מעשי אדם - זה לא צונאמי"

מאפיין בולט בספר הוא המוטיב של שינוי. "הרבה אנשים, כולל בסביבה הקרובה שלי, תהו איך אני יכול לכתוב את הדברים האלו אחרי מה שעברתי. שאלו לפשרה של הנימה הפייסנית - ואני אומר שהפצע

והכאב קיימים.

 התחושה שאתה כועס ומתפוצץ קיימת, אבל אני אומר שצריך לפעול לשינוי הדברים ולא להתבוסס בזעם ובייאוש.

"נכון", אומר עייש, "אנחנו באזור מתוח, אבל המתח והאלימות האלו הם מעשה בני אדם ולא מכת אלוהים – צונאמי או שיטפון שלא ניתנים לשינוי, אלא דברים שכן ניתן להתמודד עמם אם מאמינים שאין דבר בלתי אפשרי".

"המציאות מוכיחה שוב ושוב שאלימות לא מביאה לשינוי ושצריך להאמין שאסור לתת לגורמים המשתנים להכתיב את ההתנהלות ואת המדיניות. החשיבה צריכה לדחוף לכיוון הרצון לשנות ולחזק את האמונה שיש מקום לשלום בין בני האדם".