רבנים, אל תתמכו בשנאה
"רוצים להגן על כבוד התורה? אל תגנו על מאמרים שמשקפים תקופה ונסיבות מסוימות". הרב מנחם פרומן חושש שכנס התמיכה הערב ב"עצמאות התורה" יתפרש כתמיכה בשנאה
האם תבטא הדת היהודית היום שנאה ללא יהודים?
הערב עומדת להתכנס בירושלים קבוצה של רבנים נכבדים כדי לבטא דעה שאין לחקור רבנים על דברים שכתבו בנושא יחס התורה ללא יהודים. כמו שאומרים: הפוך על הפוך כינוס הרבנים מתכוון היום לשאת את הדגל הליברלי של חופש הביטוי האקדמאי. ומה נעשה עם דרך הרוח? חקירת הרבנים המחברים של הספר "תורת המלך" היא דווקא לרוחי. הרי תפקידה העיקרי של המדינה וזכות הקיום שלה הוא לשמור ולהרבות את החיים ואת השלום לכן לדעתי זאת דווקא חובתה של המדינה – לחקור.כי מה הכוונה בחקירה? על מה חקרו את הרב המחבר ואת הרב שנתן הסכמה מפורשת (ולשבחם יאמר שהם דווקא לא סירבו להיחקר)? אין להניח שחוקרי המשטרה נשאו ונתנו עימם בדברי תורה וחקרו כמה הדברים שנכתבו בספר מכוונים לאמיתה של תורה. השאלה החשובה הזאת דנים מול הרבנים המחברים רבנים אחרים שחולקים עליהם וטוענים שרוח הדברים בספר הוא בניגוד לרוחה של תורה, אבל לא זה התחום שבו עובדים חוקרי המשטרה. במשטרה בוודאי ישאלו את מחברי הספר: מהי המשמעות המעשית של הדברים שכתבו? האם הרבנים המחברים בקשר עם אותם רוצחים שפגעו בערבים בשנים האחרונות (לחרפתנו יש לא מעט מעשי רצח של ערבים שלא פוענחו עד כה)? בוודאי נשאלו הרבנים מה תגידו אם יבוא אליכם צעיר מתלהב או מתלהם וישאל למעשה: האם מותר לי לפגוע בנפשו בגופו או ברכושו של ערבי? או האם כבוד הרבנים קשורים לפעולות בסגנון "תג מחיר" שעליהם אמר דני דיין יו"ר מועצת יש"ע שהם גם עוול (מוסרי) וגם איוולת (פגיעה בחיים ובשלום)
לטעמי הרבנים צריכים לשמוח מאוד לעמוד בחקירה כזאת החקירה נותנת להם הזדמנות לנקות את עצמם ולהבהיר היטב שאין הם מעודדים חס וחלילה פעולות של עוול כלפי ערבים. ובכלל – החקירה היא הזדמנות לרבנים לטהר עצמם מן החשד שהם נותנים חס ושלום לגיטימיות לשנאה כלפי לא יהודים ולהוכיח שהם
עצרת הרבנים:
"התורה עצמאית"
קובי נחשוני
רבני הציונות הדתית יקיימו מפגן תמיכה רחב ברבנים שנמצאים תחת חקירה, והיום פרסמו עשרות מהם עצומת מחאה על זימונם למשטרה. הרב דרוקמן ל-ynet: "גם את הרב עובדיה ופרופסורים באקדמיה היו חוקרים?"
כי בעיני – אולי בתור רב, אולי בתור יהודי, אולי בתור אדם – העיקר הוא לא הדיון הליברלי הידוע איפה צריך למתוח את הגבול בין חופש הביטוי לבין תורת הציבור ושלומו. לגבי – דווקא במציאות הרגישה כל כך שלנו – העיקר הוא שעם ישראל יטהר את עצמו מן ההרס הממית של השנאה לעמים אחרים. במצבנו בין העמים – שיש בו מרכיב חזק של מאבק מורכב על חיינו – יש כמובן את הרתיעה הטבעית להידרדר לתוך מעגל קסמים (או מוטב לומר: מעגל כשפים) של שנאה ומוות שיפגע אנושות בסיכוי שלנו לחיים ולשלום ודווקא הרבנים צריכים לעודד את הבחירה החיובים שהתורה מצווה עליה: "העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ: החיים והמוות נתתי לפניך הברכה והקללה – ובחרת בחיים!" (דברים ל' י"ט)
בין אהבת העם - ושנאת האחר
הרבנים שאני מכיר שיתכנסו היום שייכים לבית המדרש שלי – בית מדרשו של המורה הגדול של הציונות הדתית הרב קוק. והנה הרב קוק הוא המדבר על תהליך ההיטהרות שצריכה הלאומיות הישראלית לעבור. בשבוע שעבר קראתי לפני תלמידי ישיבת ההסדר שאני מלמד בה פרק מספרו "אורות" ובו נאמר: "ועתה אף שנטהר הרוח הרבה... מכל מקום הוא עדיין צריך טהרה מרובה... כי לפעמים רוח לאומי יהיה כרוך ברוח של טומאה ושל רשעה עד שישפיע רשעות גם על הדבקים בו). הכותב איננו הוגה דעות אנטי-דתי שטוען שהדת היא מקור לשנאה לעמים אחרים. כאן מדבר הוא רב שמודה שהלאומיות עשויה להיות כרוכה בטומאה וברשעה ולהשפיע על הדבקים בה רשעות. דווקא אוהבי עמם מועדים במיוחד להיתפס לרשעות של שנאת עמים אחרים. כנגד סכנה זאת כותב רבם של הרבנים המתכנסים היום (בספרו "מידות הראיה" ערך "אהבה") "המעמד היותר עליון באהבת הבריות צריכה לקחת אהבת האדם והיא צריכה להתפשט על כל האדם כולו למרות כל שינויי דעות דתות ואמונות ולמרות כל החילוקים של הגזעים והאקלימים, נכון הדבר לרדת לסוף דעתם של העמים והקיבוצים השונים כמה שאפשר ללמוד את אופיים ואת תכונותיהם למען דעת איך לבסס את האהבה האנושית על יסודות המתקרבים למעשה. כי רק על נפש עשירה באהבת הבריות ואהבת אדם תוכל אהבת האומה להתנשא בגאון אצילותה וגדולתה הרוחנית והמעשית".הכינוס היום נועד להגן על כבוד התורה בתוך הציבור אבל מה היא הבעיה של כבוד התורה בתוך הציבור הכללי? אחת הבעיות העיקריות – ואולי הבעיה העיקרית – שאיתה צריכים להתמודד הרבנים הבאים להגן על כבוד התורה היא הטענה הידועה כל כך בציבור שהדת מעודדת שנאה. השאלה הגדולה שהרבנים צריכים לשאול את עצמם היום היא: האם ההתכנסות שלנו תעזור לנקות את תורת ישראל מין האשמה הזאת, או אולי ההיפך. יודע אני שמטרת הכינוס איננה לעודד שנאה ללא יהודים. יודע אני מקרוב על הרב הבכיר ביותר בקוראים להתכנסות שהוא התנגד – כמו אחד מגדולי התורה של הדור שדיברתי איתו – לפרסום הספר "תורת המלך". אבל – הפוך על הפוך – הרבנים טוענים את הטענה הליברלית הידועה: דבריך שליליים בעיני – אבל אלחם על זכותך להשמיעם באופן חופשי. מתפלל אני – יחד עם רבנים אחרים שדיברתי עימם – שעמדה מורכבת זאת (לטעמי מורכבת מדי!) תובהר ותואר היום ושהשתתפותם של רבנים אלה בכינוס לא תתפרש כתמיכה בשנאה.
הכינוס בא להרבות את כבוד התורה וחירותה. אבל משתתפיו ודאי יודעים שלדעת רבם של הרבנים (הרב קוק) כבוד התורה הוא דווקא בכך שהיא הולכת ומגלה את החירות שבה על ידי שהיא הולכת ומתקנת את עצמה, הולכת ונטהרת מין הסייגים שבה, הלוך ואור. כותב הרב קוק בספרו "אורות": "מתקופה לתקופה הולכת ומתבררת התערובת של אמונת הייחוד הטהורה עם מחשכי ההגשמה" לדעתו - הדת עצמה הולכת וחוזרת בתשובה מכל שפלות ומכל קלקול לכן אסור לה "להיתקע" במצב מסויים. מי שרוצה להגן על כבוד התורה לא בחכמה יעשה כשיגן על העתקה של מאמרים מסויימים שנאמרו בתקופה מסויימת ובנסיבות מסוימות. את המילה "הלכה" מפרש אחד מראשוני הראשונים (בעל "הערוך") כדבר שהולך מראש ועד סוף ההלכה היא זרימה אין סופית. הרבנים שישתתפו היום בכינוס ותלמידיהם מכירים את המדרש שבית מדרשו של הרב קוק עשאו עיקר: המעשה על החכמים שהלכו בבקעת ארבל ליד הכינרת וראו את הזריחה ההולכת ועולה עוד ועוד קמעא קמעא ולקחו אותה לעצמם כמופת לדרכם.
כבוד התורה ילך וירבה ככל שהרבנים ילכו וירבו שלום בעולם.
לפנייה לכתב/ת 
הרב מנחם פרומן
צילום: דודי ועקנין
מומלצים
