זה לא אנושי

כל מי שלמד כלכלה באוניברסיטה או לקח קורס בשוק ההון מכיר את הרגע הזה. המרצה נכנס לכיתה, ובניסיון לפשט את הבורסה מסביר שמדובר בעצם בשוק לכל דבר: פשוט מקום שמתקיים בו מפגש בין קונים למוכרים. יש מרצים שמגדילים לעשות ומסבירים איך בצד אחד עומדת גברת כהן מחדרה שרוצה למכור מניה במחיר מסוים, ומהעבר השני ניצב מר לוי מגדרה שרוצה לקנות את המניה במחיר אחר. אם שני הצדדים יסכימו על המחיר, תהיה לנו עסקה. המניה תחליף ידיים, ושוויה המוסכם ייקבע כשער המניה החדש. ההסבר הזה חוצה יבשות ושפות כבר עשרות שנים, ומשמש כמבוא לכל ספר הדרכה להכרת שוק ההון. הבעיה היא שהמרחק בינו לבין המציאות הולך וגדל - ובעיקר בגלל שיטת מסחר שנקראת אלגו־טריידינג. אבל עזבו עניינים אקדמיים: אם אתם מפסידים בבורסה, סביר להניח שזה בגללה.

האלגו־טריידינג (או בקיצור "אלגו", או באריכות "סחר מבוסס אלגוריתמים") נולד בארצות הברית באמצע שנות ה־80, דישדש יותר מעשור, ובתקופת הבועה נכנס להילוך גבוה כתוצאה מהתחזקות מערכות המחשוב. הרעיון הבסיסי שמאחוריו הוא שכל דבר שיכול לבצע אדם תיטיב לבצע מכונה, ובכלל זה מסחר בבורסה. בפועל זה אומר שאת סוחר המניות המקצועי מחליף מחשב שאוסף בזמן אמת מידע על מניות, מדדים וכל פרמטר אחר שבו חפץ המתכנת, מנתח אותו בשברירי שנייה, ומבצע החלטות קנייה ומכירה באלפי פקודות בזק שמשוגרות לבורסה. הניתוח הממוחשב שבלב התהליך מבוצע על בסיס אלגוריתמים מתמטיים שמפתחות חברות האלגו, ואלה נחשבים לנכס היקר ביותר בענף.

החברות המדוברות עובדות תחת סודיות שגורמת לפנטגון להיראות כמו תנועת הצופים. בעיתונות הכלכלית לא תשמעו עליהן דבר וחצי דבר, כסף הן עושות בשקט יוצא דופן, וראשיהן מתרחקים מהתקשורת. וגם בתוכן מופעל מידור קפדני: כל עובד מכיר רק חלק קצר בנוסחה ולא את כולה, על העובדים נאסר לדבר ביניהם בענייני עבודה, וגם שנים אחרי שיעזבו את מקום עבודתם דבר לא ידלוף החוצה - זכר להסכם הסודיות הדרקוני שעליו חתמו עם כניסתם לארגון. רוב העובדים בתחום בארצות הברית הם בוגרים מבריקים של מחלקות המתמטיקה, הפיזיקה וההנדסה, עם נוכחות ברורה של MIT היוקרתי; ההתמקדות בישראל היא בעיקר במתמטיקאים מוכשרים במיוחד ובבוגרי הייטק מנוסים, עם עדיפות ליוצאי יחידת 8200. שם וגם פה, השכר השנתי הוא משהו שמצד אחד מאפשר מותרות מעל ומעבר, ומאותו צד מסביר גם למה כדאי מאוד לעובד לשמור על שתיקה.

"שימו לב ח'ברה, מדברים על ירידות בארם נהריים"

(צילום: אימג' בנק / GettyImages)

כיום יש בארץ יותר מ־60 חברות שפועלות במסגרות אלגו, ורובן הוקמו בשנתיים האחרונות. הסטטיסטיקה אמנם מצביעה על כך ש־90 אחוז מחברות האלגו לא שורדות את השנה הראשונה לקיומן, בדרך כלל בגלל כישלון הנוסחה, אבל הנה משהו לקחת בחשבון לפני שאתם מזדעזעים וחוזרים לפנטז על בר־מסעדה משלכם: אלה שכן שורדות ומצליחות זוכות למתח רווחים שלא קיים באף תחום אחר בעולם. הנה נתון לשם המחשה: חברת המחקר TABB בדקה ומצאה שב־2008, שבה איבדו המשקיעים בוול סטריט יותר משמונה טריליון דולר, קרנות האלגו רשמו רווח של 21 מיליארד דולר. זה, להזכירכם, בשנה הפיננסית הגרועה ביותר במאה האחרונה.

עכשיו אתם רוצים לדעת איך זה עובד באמת. ובכן, לפני הכל צריך להבין שיש שני סוגים של אלגו־טריידינג: אלגו מבוסס מהירות, ואלגו מבוסס נוסחה. הסוג הראשון הוא פשוט יחסית, וההיגיון שמאחוריו אומר שמחשבים עושה דברים מהר יותר מאנשים. ממש כמו שלעולם לא תנצחו מחשב - Tekken לא נחשב - כך המשקיע האנושי נידון להפסיד בכל תחרות שעניינה מהירות תגובה.

דוגמה מצוינת לעניין הזה היא מה שמכונה בפי משקיעים "הודעות בורסה": חברה נסחרת מחויבת להוציא הודעה לציבור על כל עניין מהותי - הצלחות, כישלונות, חוזים, תביעות - ומשקיעים שמחפשים הזדמנויות מסתמכים על ההודעות האלה כדי לקבל החלטות. נניח למשל שחברת טבע מקבלת אישור ממינהל המזון והתרופות האמריקאי, ה־FDA, לשיווק תרופה חדשה בארצות הברית. המשמעות היא שכל השוק האמריקאי נפתח בפניה, מה שיוביל לעלייה חדה בהיקף המכירות והרווחיות של החברה. המשקיע ממתין בעצבנות להודעה, וכשהיא סופסוף מגיעה, ממהר לרכוש את המניה. כשעוד המון משקיעים עושים כמוהו, ערך המניה עולה. עד כאן החלק האנושי והמסורתי של המסחר בבורסה - ועכשיו בואו נראה מה קורה בצד הנסתר מהעין של המסחר האלגוריתמי.

נניח שיש ברשותי אלגוריתם שדוגם את הודעות הבורסה מדי חלקיק שנייה, ותר אחרי מילות מפתח שהגדרתי לו מראש. כשהוא נתקל בהודעה אחת במילים טבע, אישור ו־FDA, האלגוריתם שלי יודע שמדובר בבשורה חיובית שתוביל לעלייה בערך המניה. בזמן שהמשקיע האנושי עוד עסוק בקריאת המילה הראשונה בהודעה, האלגוריתם כבר סיים לקרוא ולנתח אותה, להכריע בשאלה אם כדאי לרכוש את המניה, וכמובן לשלוח פקודת בזק של רכישה. אחרי כמה שניות - נצח

 במונחי מחשב - המשקיע מסיים סופסוף לקרוא את ההודעה ושולח הוראת קנייה, אבל בזמן הזה כבר סיים האלגוריתם את כל התהליך. במקרים רבים הוא יהיה זה שימכור למשקיע. זאת הסיבה לכך שלעיתים קרובות, אחרי הזינוק במניה מגיעה "ירידה לא מוסברת" במחיר, והמשקיע שרכש לאחר כמה עשרות שניות בעלייה של 3% מוצא את עצמו בעלייה של 2% בלבד.

אם נדמה לכם שמדובר בשברירי אחוזים, אז קודם כל תכפילו בכמה מיליונים לכל רכישה, ואחר כך תזכרו שיש מניות שבהן פירושה של הצלחה הוא זינוק בעשרות אחוזים אם לא במאות. הנה דוגמה מכאן ועכשיו: בחודשים האחרונים פשטה בישראל מגפת חיפושי נפט וגז, שהובילה לזינוק של מאות אחוזים במניות שונות בחודש אחד. עכשיו תדמיינו שהאלגוריתם יודע לקרוא את המילים "נמצא" "נפט", ותחשבו לבד מהו פוטנציאל הרווח בזיהוי מניה שבעוד שנייה תכפיל ואולי אפילו תשלש את ערכה.

כדי להמחיש את חשיבות המהירות, די לציין שחברות אלגו רבות מתמקמות פיזית בקרבה מקסימלית לשרתי הבורסה. קיצור משך הפעולה, ולו באלפית השנייה, יכול לעשות הבדל שדי בו להקדים אלגו שני, שלישי ורביעי הפועלים בשיטה דומה. בסופו של דבר מתחרות המכונות ביניהן, והמשקיע האנושי מגיע זמן רב אחרי שהסתיימה המלחמה. במקרה הטוב נותרים לו פירורים. ואם זה נשמע לכם מייאש, חכו עד שתשמעו על האלגו מבוסס הנוסחה.

האלגו מהסוג השני מבוסס על נוסחאות מתמטיות שעמלים עליהן שנים רבות, תוך הצלבת נתונים למקרי עבר. הנוסחה מחשבת את הסבירות שהבורסה תרד או תעלה בשניות הקרובות, מצליבה את התוצאה עם מצבים דומים מעשר השנים האחרונות (מדובר בכמה עשרות מיליוני מצבים), ומחליטה אם לבצע פעולה או לא. אלגוריתמים מתוחכמים יותר לא מסתפקים בחיזוי אלא מתערבים בעצמם במסחר, ומטים את השוק לעבר הנקודה הנוחה ביותר. אז נכון שלתכנת אלגוריתמים כאלה זה משהו שדורש מוחות מבריקים - תחשבו על חשיבות ההבחנה בין המילים "הצלחה" ל"אי־הצלחה" - אבל הטכנולוגיה מתקדמת ומשאירה את המשקיע האנושי הרחק מאחור, והפערים רק הולכים ומעמיקים.

זה נשמע בעייתי מוסרית וחוקית כי זה בעייתי מוסרית וחוקית. הבורסות בעולם עוד לומדות את התחום ומנסות לעכל אותו, אבל יכול להיות שבעתיד הלא רחוק הן יחליטו להגביל אותו כדי להגן על השוק. מי שמובילים בשלב הזה את המהלך להגבלת האלגו־טריידינג הם אנשי הרשות האמריקאית לניירות ערך, הטוענים שמסחר כזה לא מייצר בעצם שום ערך כלכלי - הרי הרוכש ממילא מתכוון למכור עוד שנייה.

הרשות התחילה לחקור את הנושא ביולי 2009, וכעבור חודשיים כבר יצאה הוראה ראשונה מטעמה על איסור הצבת מחשבי אלגו־טריידינג בתוך בנייני הבורסות. הנימוק להחלטה היה שעצם הקרבה הפיזית של מחשבי האלגו לשרתי הבורסה מקצר בשבריר שנייה את פרק הזמן שלוקח למידע מהבורסה להגיע אליהם, מה שעשוי להיחשב לקבלת מידע מוקדם. גם בישראל נדרשה הבורסה לעניין, והפיתרון שמצאה הוא חוק ה"אחת לחמש": על כל חמש פקודות שהמחשב משדר, עליו לבצע אחת מהן. הטריק הזה מקטין משמעותית את היכולת להפגיז בפקודות וליצור צוואר בקבוק, או להזרים פקודות דמה.

האינסטינקט הראשוני נוכח חוסר האיזון המובנה במצב הזה הוא פשוט לאסור על מסחר אלגוריתמי. אבל מה שנראה על פניו פשוט וצודק הוא בעצם מסובך ובעייתי, ומשני טעמים עיקריים. ראשית, יש גם יתרונות לא פעוטים במערכות אלגו, כמו הגדלת נזילות השוק ומניעת עיוותי מחיר (הרי מחשבים לא טועים). שנית, בגלל שבעצם לפנינו סוגיה פילוסופית מורכבת: מי בדיוק קובע איפה עובר הגבול? הרי גם לפני עידן האלגו היו סוחרים עם מערכות חישוב מתקדמות שנהנו מיתרון אדיר על פני המשקיעים הקטנים יותר. אם מבטלים את האלגו, אולי צריך גם לאסור על מערכות מתוחכמות כאלה? ואולי בכלל צריך להחליט על מערכת מסחר אחת אוניברסלית? והאם גם מערכת כזאת לא תעניק יתרון לא הוגן לתל אביבים, שקרובים פיזית לבורסה, על פני סוחרים חיפאים?

אין גבול לכמה ניתן להרחיק עם הגישה הזאת, אבל הקושי ברור. על הבורסה למצוא פיתרון שמצד אחד לא יפגע במשקיעים, ומצד שני יעמוד בחזית הטכנולוגיה, כתף אל כתף עם שאר בורסות העולם. טכנולוגיה היא חלק מכל ענף, ושוק ההון לא שונה. בסופו של דבר זאת אבולוציה, ולנסות להילחם בה זה בערך כמו שרשות הדואר תטען שהאי־מייל פוגע בה ומזיק לה; זה אולי נכון, אבל אף אחד לא מעלה בדעתו לחזור לאחור וללקק בולים. מה שדרוש כאן זה פיתרון יצירתי שיקבע את ההתנהלות העתידית במקרים שהאדם פשוט לא יכול למכונה. עד שזה יקרה ימשיכו המכונות לייצר כסף, והמשקיעים לקלל.

• הכותב הוא בעלים ומנכ"ל של חברת קרנות הגידור CBGN Finance, ומבעלי האתר שחקן מעו"ף (s-maof.com). אין לראות באמור לעיל משום המלצה או ייעוץ מכל סוג. הפועל על פי הכתוב עושה כן על דעת עצמו בלבד