הומואים באיראן: נפגשים בסתר, חיים בפחד
חברי הקהילה הגאה סיפרו ל-ynet על המאמצים להיפגש ולחגוג, כשמפעם לפעם המציאות המכוערת מראה את פניה - והם נעצרים, מוכים ונאנסים. השלטונות גם קובעים "דייטים" וטומנים מלכודת. מאות מבקשים מקלט במערב, אבל יש מי שמצביע על פתח לתקווה: "יותר אנשים מראים פחות פחד מהמשטר"
בחודש שעבר, בשקט בשקט מתחת לאפו של משטר האייתוללות, החליטה קבוצת הומואים איראנים לציין את היום הלאומי למען קהילת הלהט"ב (לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים). אלא שמטבע הדברים הם ממש לא יכלו לצעוד בראש חוצות טהרן ולנופף בדגלי הגאווה מול לשכתו של הנשיא מחמוד אחמדינג'אד.
"זה היה משהו קטן, פחות מ-12 אנשים", סיפר ל-ynet פארוח, הומו איראני החבר בארגון סיוע להומואים שברחו מהרפובליקה האיסלאמית. "הם עשו טקס בבית ואחר כך יצאו לסיבוב במכונית". לדבריו, אחת הסיבות ששהאירוע עבר בשלום וללא מעצרים היא שהמשתתפים לא עבדו עליו הרבה ולא הזכירו אותו באף מקום. "הם אומרים שהניפו את דגל הגאווה, אבל זה בטח לא היה להרבה זמן, זה בטח היה בתוך המכונית כשאף אחד לא רואה".
"מצעד הגאווה" נוסח טהרן (צילום: באדיבות "Neda Magazine")
באיראן של אחמדינג'אד לא אוהבים צעירים עם נטיות מיניות שונות, ורק בחודש שעבר פשטה המשטרה בשיראז על מסיבה פרטית. 17 הומואים נעצרו לאחר שנתפסו, לטענת המשטרה, צורכים סמים ואלכוהול. ארגוני זכויות אדם טוענים כי 11 הומואים עומדים כיום בפני גזר דין מוות ברפובליקה האיסלאמית, רק בשל נטייתם.
"בכל עיר גדולה יש מקומות מפגש"
למרות שהשלטונות לא מכירים בהומואים, אלה עדיין מצליחים למצוא להם מקומות מפגש. פעיל
ההומואים האיראנים כמובן גם מוצאים זה את זה באינטרנט, באמצעות אתרי היכרויות כמו "מאנג'אם". אלפי איראנים חברים בו. "זה קורה באינטרנט, וזה די מסוכן", אמר ל-ynet ארשם פרסי, ראש ארגון הסיוע להומואים שברחו מאיראן.
ב-2005 ברח פרסי מהמדינה והקים בקנדה את הארגון שמסייע לפליטים כמוהו, על רקע מיני, לקבל מקלט במערב. "אנחנו עובדים כרגע עם 250 מקרים וכמובן שיש עוד רבים שלא פנו אלינו". רק בשבוע שעבר קיבלו שלוש לסביות מאיראן אישור מסוכנות הפליטים של האו"ם לפתוח בהליכים לקבלת מקלט בארה"ב.
"ככל הידוע לנו הממשלה מפקחת על אתרי הדייטים ואוספת מידע על האנשים למקרה שייעצרו", סיפר פרסי. לדברי פארוח, "סוכני מודיעין קובעים פגישות עם הומואים באינטרנט וטומנים להם מלכודת". הוא סיפר כי פעל יחד עם ארגון זכויות האדם Human Rights Watch ושלח הודעות לכל איראני שראה באתר במטרה להזהיר אותו מכך.
נאנס - וברח לטורקיה
סיפורו האישי של פארוח מדגים קצת מהקשיים שנאלצים להתמודד עמם הומואים באיראן, במיוחד הפעילים בקהילה. פארוח, בן 27, נאלץ לברוח לטורקיה לאחר שנאנס על-ידי אנשי מיליציית הבסיג' של משמרות המהפכה. כעת הוא ממתין לראיון בסוכנות הפליטים של האו"ם בתקווה לקבל מקלט במדינה מערבית.במהלך הבחירות השנויות במחלוקת לנשיאות בשנה שעברה הוא עבד כיועץ במטה של המועמד הרפורמיסטי מהדי כרובי בכרג'. אחרי שהבחירות "נחטפו" כהגדרתו ואחרי שנדא אקא סולטן, הצעירה שהפכה לסמל המאבק, נורתה ברחוב, הוא עבר חווייה שלעולם לא ישכח.
"אני ועוד חבר החלטנו שלרגל יום ה-40 למותה של נדא נדביק מודעות באזור המגורים. הייתי בטוח שכל הכוחות נמצאים בטהרן ולא יקרה לנו כלום". לדבריו, התוקפים היו אנשי בסיג' בבגדים אזרחיים. "ביום ה-40 הם תפסו אותי, הכניסו אותי ועוד שני חברים למכונית, כיסו את העיניים ולקחו אותנו למקום כלשהו שעד היום אני לא יודע מהו".
פארוח סיפר שכשהתוקפים הבחינו ששערו צבוע וגבותיו מסודרות ומעוצבות, הם הסיקו שהוא הומוסקסואל. באותו מקום אנסו אותו אנשי הבסיג', והיכו אותו: "הם עשו דברים שאני לא רוצה לחזור עליהם, עד היום יש לי שלוש שיניים שבורות". לדבריו, במהלך המעשים אדם אחד החזיק אותו בזמן שהשני ביצע בו את זממו.
אין זו הפעם הראשונה שבאופוזיציה האיראנית עולות טענות על אונס בידי כוחות הביטחון, בין היתר באמצעות חפצים שונים על מנת להשפיל את הנחקר. "במשך חודש הם חקרו אותי וכל פעם שלחו אותי הביתה וזימנו לחקירה", סיפר פארוח. לאחר שחבר לשעבר של בן זוגו חשף אותו כעורך המגזין "הוורוד", הוא נאלץ לברוח לטורקיה מחשש לחייו.
"הדת אומרת שכולם אותו דבר"
כשהוא נזכר במה שעבר הוא מתאר זאת כחלום בלהות. "באותו רגע כשהם מכסים לך את העיניים, למרות שאתה מצפה לדברים נוראים שיקרו, אתה במצב שאתה לא יכול להאמין, פשוט בכיתי. כשהם מכים אותך זה מרגיש כמו חלום, שבכל רגע אתה תתעורר". את רגעי האונס פארוח כמעט לא זוכר, מאחר שתוך זמן קצר התעלף וכשהתעורר לפנות בוקר מצא עצמו עירום, לבד בחדר.
בניסיון להסביר את התבטאותו של הנשיא אחמדינג'אד ב-2007 כי אין הומואים באיראן, אמר פארוח כי "לפי הדת אי אפשר להיות הומו, כך הם מאמינים". לדבריו, "הדת אומרת שכולם אותו דבר, כולם נורמלים, מתחתנים, עושים ילדים ורק חלק בוחרים להשתעשע בדברים אחרים". לפי החוק האיראני, המשיך פארוח, העבירה היחידה היא האקט עצמו של קיום יחסי מין בין שני גברים. "זה נקרא בפרסית לבאט, אבל מישהו צריך לראות אותך בזמן מעשה, או שמישהו צריך לדעת עליך שאתה כזה".
עד לפני חצי שנה פארוח עוד חי באיראן והתחיל ללמוד ספרות אנגלית באוניברסיטת כרג', הסמוכה
לטהרן, שם התגורר יחד עם סבתו. במקביל, הוא עסק בכתיבה ומונה לעורך מגזין מיוחד עבור הקהילה, "נדא מגזין". הוא סיפר כי הוא בא ממשפחה ליברלית, שנחשבת משכילה מעבר לממוצע. "סבתא ערכה מאמרים שלי על הומוסקסואליות", התגאה.
לדבריו, "להיות באופנה באיראן זה חטא, וזה לא משנה אם אתה הומו או לא, אין לך זכות ללבוש מה שאתה רוצה. כשעוצרים אותך לא שואלים אם אתה הומו, אתה מואשם באי ציות לקוד הלבוש האיסלאמי".
"דברים ממש לא משתפרים באיראן", הוא אומר, "אבל יותר ויותר אנשים מראים פחות פחד מהמשטר האיסאלמי, וזה לא רק בקהילת הלהט"ב, אלא כל הפעילים".
Read this article in English
לפנייה לכתב/ת 
