במקום שבו מַגְלִים כלבים

ב-1910, הנהגת העיר איסטנבול התקשתה להתמודד עם ההתרבות הפראית וחסרת השליטה של כלבי הרחוב. השלטונות סברו שיש יותר מדי כלבים ותהו איך לפתור את הבעיה. בסוף הם פנו למומחים של מכון לואי פסטר בפריז, אבל אלה נתנו להם רעיונות אכזריים ולא הומניטריים דווקא: להרעיב את הכלבים או לשחוט ולבתר אותם. לבסוף, הטורקים צדו את הכלבים והגלו אותם לאי נטוש הסמוך לאיסטנבול.

קטע מתוך הסרט "הכלבים של איסטנבול"

האגדות מספרות שנביחות הכלבים הגולים היו כה עזות, שהן הטרידו והטריפו את שלוות תושבי העיר הטורקית. כעבור שנה פקדה רעידת אדמה את איסטנבול, שגרמה לנזקים רבים. התושבים האמינו שרעידת האדמה הקטלנית וההרסנית היא נקמת האלוהים על הגליית הכלבים, ושחייבים להשיב אותם הביתה. כדי לכפר על המעשה, ולהציל את המצב, הוחלט להחזיר את הגולים, אבל מסתבר שמעט מעט כלבים הצליחו לשרוד על האי.

לציון מאה שנה להגליית הכלבים, החליט הבמאי-שחקן-מפיק הארמני סרז' אבדיקיאן ליצור את סרט האנימציה "הכלבים של איסטנבול" (במקור "אי הנביחות"), המשחזר את הפרשה המצמררת הזאת.

"הכלבים של איסטנבול". סיפור מצמרר שהודחק

"התקופה הזו באימפריה העות'מאנית מעניינת אותי במיוחד, גם בגלל שסביי הארמנים חיו שם", מסביר אבדיקיאן בן ה-55 בראיון טלפוני ממקום משכנו בפריז. "כאשר חיטטתי בהיסטוריה, נפלתי על הסיפור הלא יאומן של כלבי הרחוב וחיסולם הרחק מכל עין רואה, וחשבתי שצריך להחזיר אותו לתודעה. זהו סיפור שהוסתר במשך שנים. רק כיום, לאט לאט, הטורקים מגלים פרשיות נסתרות ומנפצים את השקרים סביב התקופה בה האימפריה העות'מאנית דעכה".

נסעת לבקר באי המדובר במהלך העבודה על הסרט?

"כן, נסעתי לראות את האי סיבריאדה, שנקרא בזמן הפרשה בשם אוקסיה. זהו אי קטן במרחק שמונה קילומטר מאיסטנבול. עד היום אנשי העיר קוראים לו 'האי המקולל'. כשמביטים בו מרחוק הוא נראה יפה, אבל כשמבקרים בו, מגלים שאין בו שום דבר מיוחד - הוא בחלקו מדברי, עם מעט צמחיה. אגב, בתקופה הביזנטית ניצב באי מנזר, אבל הוא נהרס כליל אחרי שהקימו שם מחצבה שנועדה לספק אבנים לבניית בית סוהר על האי שמולו. מתברר שאיים מהסוג הזה תמיד שירתו כאזורי גלות עבור אנשים וחיות".

איך פרשת אי הכלבים רלוונטית לתקופתנו?

"מדובר באירוע חשוב בהקשר של ההתייחסות המעוותת של הממשלה הטורקית כלפי אירופה. כאשר רמלינגר, מנהל מכון פסטר בפריז, בא ב-1910 להציע את שרותיו לממשלת טורקיה כדי לפתור את בעיית הכלבים המשוטטים, היו שני פתרונות אפשריים: האחד - ריכוז וחיסול, והשני - השמדה איטית. בראשון ישתמשו הנאצים תוך כמה שנים, והשני אומץ על ידי ממשלת טורקיה לחיסול כלבי הרחוב והשמדת העם הארמני.

מתוך הסרט. "אותה גישה כמו 'ואלס עם באשיר'"

"הטורקים חשבו אז שאימוץ של גישה מדענית ימקם את הממשלה ממש בלב ליבה של המודרניות. תהליך המערביזציה המאולצת כבר החל ורצח העם הארמני - רצח העם האירופאי הראשון שמתכנניו עשו את לימודיהם בפריז, וינה או ציריך - הוא אחת התוצאות של התהליך הזה".

היסטוריה בלתי נראית

לאבדיקיאן יש זיקה מיוחדת לשואה הארמנית שהתקיימה ב-1915, חמש שנים אחרי השמדת הכלבים, לאור העבר המשפחתי שלו. לכן גם חשוב לו להביא אותה לתודעה. "אם משפחתי לא היתה חווה את רצח העם, אינני חושב שהייתי נחשף אליו. הנושא הזה לא נלמד בבתי הספר ובאוניברסיטאות בטורקיה, לא מופיע שם בספרי ההיסטוריה ויש עדיין אינטלקטואלים טורקים שמתעלמים ממה שקרה בתקופה ההיסטורית זו".

יוצר בשביל לשמור על הקשר בין הסב הארמני לבנים הפריזאים

כש"הכלבים של איסטנבול" זכה לאחרונה בפרס הסרט הקצר הטוב ביותר בפסטיבל קאן היוקרתי, אבדיקיאן הכריז: "אני יוצר סרטים כדי שלא יישבר החוט בין סבי הארמני מאנטליה לבין בני הפריזאים". בשיחתנו הוא מרחיב בנושא. "מאחר שרצח העם הארמני לא מוכר עדיין על ידי הטורקים, הגלות הארמנית בעולם חייבת להתמודד עם ההיסטוריה שלה. כמה מדינות כגון צרפת, ארגנטינה וקנדה כבר העבירו חוקים המכירים בהיסטוריה הזאת, אבל ארצות הברית וישראל טרם עשו זאת. הכי חשוב הוא מה שטורקיה היתה יכולה לעשות בעניין כדי להמשיך קדימה בהיסטוריה שלה וכך לשחרר את נתיניה מעול האשמה הזו".

מה אתה חושב על תהליך האיסלמיזציה שפוקד את טורקיה ועל ההתדרדרות ביחסי טורקיה-ישראל?

"טורקיה היא מדינה שנוצרה באופן מלאכותי ועכשיו היא מנסה להתעמת עם ההיסטוריה שלה. היא משחקת על כל השולחנות המדיניים וחושבת לתפוס כמה שיותר מרחב. אבל במקרה זה, זו הדמוקרטיה שנסוגה".

מהי עמדתך בפרשת המשט לעזה?

"לא עקבתי מקרוב אחר הפרשה ולכן אין לי מה לומר בעניין".

"הכלבים של איסטנבול" מגיע עכשיו גם אלינו. הוא יוקרן בשישי-שבת בסינמטק תל אביב, מסגרת פסטיבל אנימקס - פסטיבל הקומיקס, הקריקטורה והאנימציה (חפשו את הסרט במקבץ "עולמי 2, צבע טרי").

למרות הנושא הנוקב של פרשת אי הכלבים, בחרת להשתמש בצבעוניות רכה ועדינה.

"זוהי אכן היתה נקודת המוצא שלי - ידעתי שהסרט יהיה קשה ופראי ורציתי

שהצבעוניות ועושר הקומפוזיציה ייצרו קונטרה לנושא".

אהבת את "ואלס עם באשיר"?

"אני מאוד מעריך את 'ואלס עם באשיר' וחושב שיש לו אותה גישה תיעודית כמו של 'הכלבים של איסטנבול', וזאת למרות ששני הסרטים מאוד שונים בסגנונם. בשנה הבאה, ילמדו בבתי ספר בצרפת את שני הסרטים האלה יחד. אני מאמין שלאחרונה יש יותר ויותר סרטים מצוירים העוסקים בנושא החברתי והפוליטי".

אגב, יש לך כלב מחמד?

"לא, אין לי כלב. בעבר היו לי חתולים. אני חושב שכלב הוא חיה מאוד תלויה בבני אדם ולכן יש להיזהר לא להתנהג אליו כאל עבד".