מאדים מרוב עונג
הופעתו של ג'ארד לטו ולהקתו "30 שניות למאדים" היתה מפגן ראווה שנע בין פאתוס ודיסטורשן. עם כריזמה כובשת ונוכחות רוקסטארית, הוא לא הניח לאיש לצאת לא מרוצה
סולנים גדולים לא צריכים בהכרח קול גדול. הם גם לא חייבים לשיר על התו או להקפיד על דיקציה. סולן גדול, וזה מקבל משנה תוקף כשמדברים על ז'אנרים מבוססי תדמית ולוק, צריך לכבוש את הקהל בכל מילה, להשפריץ כריזמה לכל עבר, להחניף לקהל בהתמצאות בשפה המקומית וכמובן - להיראות טוב.
נכנס לסקיני ג'ינס למרות החומוס. לטו (צילומים: דנה קופל)
במונחים האלה, ג'ארד לטו, סולן "30 סקנדס טו מארס", העניק אמש (ד') בגני התערוכה הופעה שעומדת בסטנדרטים של מיק ג'אגר. ואם אתם מאלה שעצם ההשוואה גורמת להם להשתנק, כנראה אתם לא ילדי אימו בנשמתכם, ומכאן שההופעה של לטו וחבריו ממש לא הייתה מיועדת לכם.
ב-21:30, לא דקה אחרי, עלו לבמה חברי "30 שניות", לקבלת פנים סופר-מפרגנת של שלטים, מצלמות פלאפון וצווחות בפיץ' גבוה במיוחד. מהרגע שפתחו בשיר "Escape", מתוך "This Is War", אלבומם האחרון, ובמהלך שעה וחצי רוויות אנרגיות רגשניות במיוחד, סיפקו אנשי המאדים מפגן ראווה שנע בין פאתוס, פאשיזם ודיסטורשן.
לא מרפה מדוושת הגז
כשהוא משדל את הקהל הישראלי לצעוק ולצרוח את הנשמה, לטו דגמן נוכחות רוקסטארית מהמעלה הראשונה ולא עזב את דוושת הגז לרגע. "אני חושב שאתם הקהל הכי רועש שהופענו מולו אי פעם!" הוא פרגן, והוכיח הבנה מלאה של החומר האנושי השואג מולו. "30 שניות למאדים" יודעים עם מי יש להם עסק ומה מצופה מהם והם סירבו לתת לאיש לצאת לא מרוצה מהערב שלהם, שהתאים יותר להופעת אצטדיונים המונית מאשר לאולם סגור וממוזג היטב (שאגב, זו ההזדמנות להחמיא לסאונד ומשחקי התאורה המרהיבים במקום, שהוסיפו רובד נוסף לחגיגת הגיטרות ההורמונלית).
הלהקה יודעת עם מי יש לה עסק
זאטוטים כיסחו באייר-גיטאר לצלילי "A Call To Arms", נערות עצמו עיניים ב-"Hundred Suns" האקוסטי. אפילו כמה מבוגרים הצטרפו לשירת "Alibi", כשלטו המדריך מארגן את כולם לשירה בציבור המונית. "היינו בתל אביב, היינו בים, גם ביקרנו בירושלים. אפילו אכלנו את האולמייטי חומוס שלכם!" סיפר לטו. תפקידו האחרון בסרט "Chapter 27" כמארק צ'פמן, רוצחו של ג'ון לנון, הצריך עלייה של 30 קילו, אותם השיל כבר, ובגדול: גם החומוס והפלאפל לא הפריעו לו אתמול להדחק לסקיני ולהתנות אהבים עם הקהל הרועש, על אף שחלק גדול ממנו לא הגיע עדיין לגיל החוקי.
יותר מתאים לאצטדיונים מאשר לאולם ממוזג
ברגע השיא, כשקלישאת האנרגיות והגג כבר נכנסה לפעולה, העלתה הלהקה כשלושים מעריצים על הבמה, לביצוע קולקטיבי של "Kings And Queens", הלהיט הנוכחי של הלהקה. "ברוכים הבאים לצבא המאדים. אתם חלק מהמשפחה עכשיו!" צעק לנו השחקן המזמר, רגע לפני מטר הקונפטי שמילא את האולם.
אז תגידו מה שתגידו עליהם, להקת נוער או מפלצת המנונים- הכל נכון. אבל "30 סקנדס טו מארס" הצליחו להביא את חווית רוק-הנעורים לשלמות מהודקת, ששלחה הביתה עדר מעריצים מסופק, תשוש וצרוד, וכל זה מבלי לעבור את מחסום השעה אחת עשרה. בדיוק כך צריך לחזור מהופעת הרוק הגדולה ביותר של הקיץ. או לפחות של החופש הגדול.
