מקדשים את המחקר, שכחו את ההוראה

בהצגת תוכנית החומש להצלת ההשכלה הגבוהה בשבוע שעבר, דיבר שר החינוך רבות על חשיבותו של המחקר הישראלי ושל החזרת המוחות הבורחים ארצה. אולם בלהט הסגידה ליוקרת המחקר, נשכח - וחבל - הבסיס שממנו צומחים חוקרים מצטיינים: ההוראה.

האקדמיה הישראלית היא ממוקדת מחקר. האוניברסיטאות מציבות את יכולת המחקר ואיכותו בראש מעייניהן, ועמלות להבטחת היקף פעילות המחקר בין כותליהן, כי משם תבוא היוקרה - ומשם יבוא גם המימון.

אין עוררין על חשיבות המחקר לעתיד החברה והכלכלה הישראלית, אולם על מנת להגיע להישגים משמעותיים במחקר, לא די בפיתוי מוחות בורחים לחזור ארצה. יש לחזק גם את הבסיס - את איכות ההוראה.

המחקר וההוראה שלובים זה בזו. כדי להגיע להיקף ואיכות המחקר הנדרשים, ולהבטיח שיישמרו גם בעתיד, יש צורך להכשיר את חוקרי העתיד. עלינו ללמד תלמידים וסטודנטים, החל מבית הספר ועד להשלמת תארים מתקדמים, כיצד ללמוד - מיומנות שלצערנו נוטים להקל בה ראש.

העמקת הידע של הסטודנטים בתואר הראשון והשני אינה מספקת, ועל הסקרנות הטבעית של כל חוקר פוטנציאלי יש להוסיף מיומנויות רבות: באיזה אופן לגשת לחומרי הלימוד ומאגרי הידע, כיצד לנתח ולהסיק מסקנות, ואיך לנסח רעיון בתמציתיות.

סדרי העדיפויות הנוכחיים של תכנון ותקצוב מערכת ההשכלה הגבוהה שגויים. ההשקעה הבלעדית במחקר, במספר הדוקטורנטים ובכמות החוקרים היא טעות שעליה נשלם ביוקר. הסטודנט אינו רק אוביקט למידה. הסטודנט הוא עתידה של המדינה, הוא אזרח העתיד, הוא פעיל ציבורי, הוא הורה לעתיד - ולכן חשוב להעניק לו את מירב תשומת הלב האישית כדי להביאו אל חוף מבטחים אינטלקטואלי, אישי, חברתי ואזרחי.

הזלזול בהוראה פוגע גם במחקר

המורים, בכל שדרת ההוראה באוניברסיטאות, ממלאים שליחות נעלה. ראוי לטפח ולעודד מורים המוכנים להשקיע בכל תלמיד את הזמן, האהבה ותשומת הלב הנדרשים כדי שיסיים את התואר. אולם האוניברסיטאות בוחרות לטפח את החוקרים ולזנוח את המורים. הן מקלות ראש, כמעט בחוסר אחריות, בתפקידו של "הסגל הזוטר" - המאגד בין היתר את המתרגלים, המרצים הזוטרים והמורים מן החוץ.

הן מחוסר מודעות והן מחוסר משאבים, בוחרות הנהלות האוניברסיטאות לבנות לעובדים אלו מסלול העסקה זול, זמני, נצלני, חסר בטחון תעסוקתי, חסר מעמד וחסר הערכה, שגם אם הוא ממלא אחר צורכי האוניברסיטה, הוא אינו מספק את גאוות המקצוע ותחושת השליחות של העוסקים בהוראה.

המורים - המכונים שלא בצדק "זוטרים" - עסוקים מדי במעבר ממקום עבודה אחד למשנהו ומתקשים לחיות מהוראה בכבוד,

למרות שהם נושאים על גבם חלק נכבד מנטל ההוראה, ההכשרה והחדרת אהבת הידע, ומהווים מודל לחיקוי לסטודנטים. בסופו של דבר, את המוצלחים ביותר חוטפות המכללות היוקרתיות - שנהנות מאיכות הוראה גבוהה, אך אינן עוסקות במחקר. כך, בגלל הזלזול בהוראה, בסופו של דבר גם המחקר יוצא נפסד.

כמורה-מרצה וחוקרת האוהבת את תפקידה, האוהבת את הסטודנטים ואת אתגר ההוראה, אני קוראת לראשי האוניברסיטאות והמועצה להשכלה גבוהה על כל שלוחותיה - ראוי שתתנו דעתכם ליעוד שבהוראה, ראוי שתשנו את גישתכם המתנשאת, המזלזלת והנצלנית כלפי ציבור מסור, נאמן, מיומן ומוכשר של חברי סגל אקדמי לכל דבר ועניין, שגם אם אינם מכונים "סגל בכיר", הרי שעשייתם ותרומתם לאקדמיה הישראלית איננה זניחה או שולית, ובוודאי שאינה זוטרה.