פנטזיה מונגולית

"אני מחבבת מאוד את הנוער בימינו. קשה מאוד לצלוח את העולם הזה ואנחנו דורשים מהם הרבה. אני לא חושבת שמתפקידי להיות מבוגר נוסף שיכתיב להם כיצד עליהם להיות ומה עליהם לחשוב. המתנה הטובה ביותר שאני יכולה להעניק להם הוא סיפור טוב".

"אני מאמינה שבאמצעות קריאת ספרים, ובהם סיטואציות ודמויות מגוונות, קוראים מעצימים את יכולתם לחוש אמפטיה ולהחליט החלטות בחייהם. אני מאמינה שדווקא בגיל ההתבגרות הקריאה מאפשרת אומץ להתמודד בסיטואציות קשות". כך סוברת שאנון הייל, מחברת "ספר אלף הימים", אף על פי שברקע חדשות יומיומית המדווחות על נוער שאינו הולך בתלם, על אלימות מרובה, על אלכוהוליזם ועל פשיעה.

 שאנון הייל. מאמינה במתבגרים של היום (צילום: קלי סנסום)

בצעירותה כתבה הייל סיפורים קצרים ואף המחיזה אותם בבית הספר, היא שמה לה למטרה להפוך לסופרת. היום, אחרי שפרסמה שבעה ספרי נוער ושני רומנים למבוגרים, היא מודה על כך שלא התייאשה מאינסוף הדחיות והסירובים שקיבלה מהוצאות שונות.

מדליית הכסף של פרס ניוברי לשנת 2006 לספרה "אקדמיה לנסיכות", כניסתו של "אוסטנלנד", ספר המבוגרים לרשימת רבי המכר של ה"ניו-יורק טיימס", ופרסום ספריה בהוצאת "בלומסברי" המוכרת מספרי "הארי פוטר", מאשרים כי המטרה שבחרה לעצמה בילדות היתה נכונה.

פעם מזמן קרו דברים דומים

"ספר אלף הימים" מתאר תקופה קדומה במונגוליה הרחוקה ואינו חוסך התנהלות אלימה וקשה כלפי נערות צעירות, הבדלי מעמדות המציירים באור לא מחמיא שליטים, ומתאר בכלל תקופה שקשה לתאר את הנוער של היום מתמודד עם הקשיים המאפיינים אותה.

עם זאת, הייל טוענת שהיא בהחלט רואה קווי דימיון בין הנערות של פעם והנערות של היום. "ללא קשר למקום או לזמן, אנושיות מחברת בין כולנו", היא טוענת, "גם קוראים עכשוויים יכולים להבין ולהתחבר לנערות שאני מתארת בספר, אף על פי שהמציאות שבה הן חיות שונה לחלוטין".

סיפורה של דאשטי, עמלנית (מרפאת בשירים מיוחדים) המסייעת לגבירתה לרצות עונש במגדל אטום לכניסה ויציאה, הוא סיפור של נצחון הרוח, היכולת לעמוד בפני קשיים, מוות, שיגעון ויותר מכל - פחד. הסיפור מסופר כיומן שמנהלת דאשטי, שתפקידה הוא לעודד ולרפא את גבירתה, סארן, בשירים מיוחדים שהיא שרה המשפיעים על הגוף ועל הנפש.

ביומנה היא מתארת את הימים העוברים עליהן במגדל הכליאה, על התאהבות בלתי אפשרית, על בריחה, על מלחמה ועוד. נדמה שהמסר בסיפור נתון בידי הקורא, הייל אף אומרת שהיא לא מעוניינת להעביר מסר כלשהו, "אני מאמינה שאם אני נאמנה לדמויות ומספרת את הסיפור הטוב ביותר שאני יכולה, הקוראים ימצאו את המסר האישי שלהם, והמסר שהם ימצאו בעצמם יהיה הרבה יותר עוצמתי מכל מה שאני יכולה לכפות עליהם". 

מדרש אגדה

הקריאה היא שזימנה לידיה את הסיפור ש"ספר אלף הימים" מבוסס עליו. את האגדה "Maid Maleen" הכירה לראשונה לפני שנים רבות, כשקראה את סיפוריהם של האחים גרים.

"נדהמתי אז מהזרות הנפלאה שקיימת בה. חשבתי על כך הרבה, לפני שהתיישבתי לכתוב במשך שנתיים את הספר שלי. ביססתי בעבר שלושה ספרים נוספים על אגדות, ותהליך הכתיבה היה שונה בכל אחד מהספרים. בכתיבת "ספר אלף הימים" הרגשתי שהכי טוב יהיה להשתמש באגדה רק כתוואי כללי. אפשרתי לדמויות להתפתח בסיפור באופן שהרגיש לי טבעי, ובסופו של דבר הסיום פנה לכיוון אחר לגמרי מכיוון האגדה".

האין השימוש בעולמות אחרים ובשפה "ישנה" בעייתי בעיניך כשכותבים לנוער הנראה כי אינו מתעניין בדבר היום?

"כנערה, אהבתי מאוד דווקא את הספרים ששלחו אותי אל מקומות רחוקים מאוד. אני דווקא מרגישה שהקוראים נמשכים לתחושת המרחק, ובהם גם מקום ושפה. ברגע שנוצר חיבור בין דמות לבין קורא, זה המפתח לכל...לא השפה ולא זירת ההתרחשות יכולים לקלקל את זה".

מה מושך אותך בתקופה שכתבת עליה?

"מיד לאחר שהתחלתי בכתיבת הספר "ספר אלף הימים" עברו הורי למונגוליה. כשהתוודעתי לארץ המרתקת הזו ולהיסטוריה שלה, הבנתי שהיא הרקע המושלם לסיפור. בספרי פנטזיה רבים לנוער התפאורה היא תפאורת ימי-ביניים אירופית. אני נהניתי מאוד להתרחק מכך ולחקור תרבות שונה לגמרי - מנהגים חדשים, אוכל, ביגוד, חיות ואקלים. זה היה מרענן ואיפשר לי לקחת את הסיפור למקום שונה ואולי אף עמוק יותר ממה שהיה אפשרי בדרך אחרת.

השירים שדאשטי העמלנית שרה - האם הם אמיתיים? האם שרים אותם כיום? מהיכן המידע עליהם?

השירים בספר הם פרי דמיוני, אך הם מבוססים על המציאות. במונגוליה לרועים יש שירים שונים לבעלי חיים שונים. למשל, הם ישירו לסוסה שיר אחד כדי שתיניק את הסייח, וישירו שיר אחר כדי לאסוף את העדר. הם מאמינים בכוחם של השירים האלו. רעיון זה תפש אותי, וריתק אותי ושזרתי אותו בסיפור. זה היה אחד מהפרטים שמשכו אותי לכיוון מונגוליה. 

ככותבת לצעירים ולמבוגרים, הייל מאמינה שדווקא הנוער הוא שמטמיע יותר את התכנים שהוא קורא. מבחינתה כתיבת פנטזיה תקופתית לנוער מאתגרת הרבה יותר. היא מצריכה מחקר ושכתוב, ותשומת לב רבה יותר מאשר כתיבת ספר עכשווי למבוגרים.

"בני נוער הם קהל מרגש", היא אומרת, "עולמם ובחירותיהם יכולים להעיד כל כך. כמבוגרים לעיתים קרובות אנחנו נעשים עצלנים, אך בני נוער

עדיין מעצבים את אישיותם, את דעותיהם על העולם ואת הבנתם אותו. הבחירות שהם בוחרים עכשיו מעצבות את מוחם באופן דרמתי הרבה יותר מאשר מבוגרים".

"אני מרגישה כבוד גדול להיות חלק מחייהם באמצעות ספריי. אני זוכה לשמוע מהם במיילים, במכתבים ואף בפגישה פנים מול פנים, והכנות והתובנות שלהם מדהימות אותי. מאחר שאיני יכולה להגיב באופן אישי לכולם, יש לי בלוג, טוויטר ודף בפייסבוק, ובאמצעותם אני מנסה לתקשר ככל שאני יכולה".

הנתונים על ירידה בכמות הספרים שקורא הנוער אינם מדאיגים אותה. מבחינתה בני נוער עדיין קוראים הרבה, אך יותר באינטרנט מאשר בספרים. לדעתה הדרך שאנחנו קוראים ספרים תמשיך להשתנות, אך לעולם לא יהיה תחליף לשקיעה לתוך רומן גדול. "ממש כפי שאומות מכבדות את הספרות והופכות את הספרים לנגישים לכולם, אני חושבת שבני נוער ימשיכו לקרוא. אני מקווה".