מו"מ? לפלסטינים יש פתרון אחר

כל מי שמבין את אופן החשיבה הפתלתול של הקבוצה המובילה את הפלסטינים יודע את האמת: אחרי ההצגה בוושינגטון הם כבר ימצאו איך להכשיל את המו"מ הישיר.

נתניהו מפחיד אותם, בעיקר בגלל יכולתו הפוליטית להגיע להסכם. אין לו אופוזיציה משמעותית מימין, וקדימה רק מחכה לשריקה שלו כדי להצטרף לממשלה, לחבקו ולתמוך בו אם הימין יפרוש. הפחד של הפלסטינים הוא בדיוק מכך - מפני שהם עצמם אינם יכולים להגיע להסכם כזה.

הסיבה הראשונה לכך היא בעיית הפליטים. כל מנהיג פלסטיני או ערבי האומר משהו המתפרש כוויתור כלשהו על זכות השיבה - זו שתציף את ישראל במיליוני ערבים - יודע שמיד יואשם בבגידה, והחמאס יעשה מכך מטעמים. מערכות החינוך ברשות הפלשתינית ובמחנות הפליטים בלבנון, בסוריה ובירדן, ממשיכות להנציח את רעיון השיבה בכל דרך אפשרית.

זאת ועוד, הנהגת אש"ף חוששת שבמקרה של הסכם שיכלול את "סיום הסכסוך" ו"קץ התביעות", היא תסתבך עם סוריה ולבנון, שמעוניינות להיפטר מפליטי 1948 וצאצאיהם. אלו אף עשויות לחבל בהסכם באמצעות גירושם לפלסטין במאות אלפיהם -

הדבר האחרון שההנהגה הפלסטינית מעוניינת בו.

הסיבה השנייה היא ירושלים. בשלטון ממשלת ימין ישראלית, נראית חלוקת העיר משימה בלתי אפשרית, ואין ביכולתה של ההנהגה הפלסטינית להביא לציבור שלה הסכם שיכלול פחות מהחלום שקבע ערפאת: "מדינה פלסטינית אחת ובירתה ירושלים הקדושה".

סיבה נוספת היא כלכלית. הרשות הפלשתינית חיה זה כמה שנים בכלל לא רע על חשבון קרנות ציבוריות וממשלתיות באירופה, בארה"ב ובעולם הערבי והאיסלאמי. הדבר הגיע לידי כך שסכום המזומנים לנפש שבידי אזרח הרשות כפול מזה שבידי המצרי ברחוב. הנהגת הרשות חוששת שמן הרגע שבו תוכרז מדינה פלסטינית עצמאית, יחדלו לזרום אליה התרומות, והעולם יצפה מהפלסטינים שיתחילו לדאוג לעצמם כמו בכל מדינה עצמאית. הם, שהתרגלו לחיות על חשבון אחרים, אינם מסוגלים לחשוב על היום שבו יצטרכו לחיות מיגיע כפיהם.

ולבסוף - במקום ההסכם הזה שהיא אינה חפצה בו, רואה ההנהגה הפלסטינית את האלטרנטיבה. יותר ויותר קולות, של ישראלים וערבים כאחד,

קוראים לקבלת פתרון של מדינה אחת, שתהיה דמוקרטית ויחיו בה שני עמים - היהודי-הישראלי והערבי-פלסטיני - בהסדר מוסכם בדבר ניהול היחסים ביניהם, כמו בלגיה.

באופן מוזר, בישראל, מקובל רעיון המדינה האחת הן על הימין הקיצוני שעדיין דבק ברעיון ארץ ישראל השלמה, והן על השמאל הקיצוני שאין לו בעיה לחיות עם הערבים בכפיפה אחת, ובלבד שכולם יחשבו שהוא נאור וליברלי.

אבל נראה שפתרון המדינה האחת מצא חן גם בעיני עוד מישהו: ההנהגה הפלסטינית, משום שיחסוך ממנה את הצורך לוותר על משהו בכתב. במדינה אחת המצב יהיה יותר טוב לפלסטינים מכפי שהוא כיום, שכן יזכו לזכויות אזרח במדינה מודרנית. ואם מתישהו יברחו היהודים מכאן (ואיתם המדינה המודרנית), גם זה יהיה לטובה - כך יזכו בארץ כולה בלי הסכם ובלי ויתורים. אז למה להיכנס למשא-ומתן?

ד"ר מרדכי קידר, מרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים, אוניברסיטת בר-אילן