אברהם ויוסף: המצליחנים הראשונים של עם ישראל

יהודים, כישרון וכסף - צירוף המלים הזה נשמע, איכשהו, מתאים ביחד יש חוש עסקי והם יודעים ללמוד, ליצור וליזום, להסתדר ולהרוויח. היהודים, יאמר לך חוואי אמריקני, סוחר סיני או איכר צרפתי, יודעים ללמוד וליזום, להסתדר ולהרוויח. לא כל היהודים עשירים, והמיתוס על העושר היהודי האגדי מלבה שינאה והסתה אנטישמית, אבל מה לעשות: הוא נשען על בסיס עובדתי איתן.  

מחקר של מכון Pew Forum מ-2008 מצא שהיהודים הם הקבוצה הדתית והאתנית העשירה ביותר בארצות הברית: ל-46% מהיהודים יש הכנסה של יותר מ-100 אלף דולר לשנה, לעומת 19% מכלל האמריקנים. סקר של מכון גאלופ קבע השנה ש-70% מהיהודים נהנים מ"רמת חיים גבוהה", יותר מכל קבוצה דתית אחרת. ארה"ב, למרות המשבר, היא אחת מחמש המדינות העשירות בעולם, כך ש-5.5 מיליון יהודי ארה"ב הם אחת הקבוצות האתניות העשירות בתבל. יותר מ-100 מ-400 המיליארדרים ברשימת עשירי תבל שמפרסם מגזין פורבס הם יהודים. יהודים מיוצגים הרבה מעבר למשקלם באוכלוסייה בכל מוקדי הכוח של ארה"ב והעולם, בוול סטריט, בעמק הסיליקון, בתאגידים הגדולים, ברשתות התקשורת ובהוליווד.

נהר הנילוס במצרים: "יוסף ניהל מערכת כלכלית אדירה"

ואם בעבר הלא רחוק, היה נדמה לנו שההתעסקות בכסף היא עניין "גלותי" ושאנחנו, הישראלים, טובים בדברים אחרים - הרי שבשנים האחרונות מתברר שגם אנחנו סיפור כלכלי: ההיי-טק הישראלי הוא מהמובילים בעולם, קברניטי המשק קוצרים שבחים בחו"ל, הקיבוצים מנפיקים מניות ופורשי צה"ל מכתתים את חרבותיהם למפעלי נשק. ישראל מדורגת במדד הפיתוח העולמי של האו"ם במקום 21 מ-183 מדינות. התוצר הלאומי הגולמי שלנו הוא קרוב ל-30 אלף דולר לשנה, לעומת ממוצע עולמי של כ-11 אלף.

העושר היהודי אינו דבר חדש. יהודים עשו חיל בעסקים לכל אורך ההיסטוריה מעל ומעבר למשקלם באוכלוסייה, בכל מקום שדרכם לא נחסמה לגמרי. לבעלי מלאכה יהודים היה חלק מרכזי במסחר הבינלאומי בעולם היווני-רומי ובעולם הערבי-מוסלמי, סוחרים יהודים שלטו בענפים שלמים בכלכלת ימי הביניים וטייקונים יהודים היו ממובילי המהפכה התעשייתית.

העברים הראשונים, באלף השני לפני הספירה, היו שבטים של רועי צאן, שנדדו במדבריות המזרח התיכון. ynet יצא למסע היסטור, לבדוק מתי ואיך מתי וכיצד הם הפכו לאימפריה כלכלית חובקת עולם.

יורדים למצרים לעשות ג'ובות

ההגירה (ירידה) למצרים הייתה הפיתרון המקובל למצוקת הבצורת בקרב הנוודים באותה תקופה: המקרא מציין כי "כל הארץ באו מצרימה לשבור" (בראשית מ"א). אלא שאברהם, שירד למצרים עני כמו כולם, השכיל לחזור עשיר - הוא ידע לזהות הזדמנות עסקית.

לא נעים לחשוב על כך, אבל אבי האומה עשה את הג'ובות הראשונות שלו מהמראה הטוב של אשתו: "ויראו אותה (את שרה) שרי פרעה ויהללו אותה אל פרעה ותיקח בית פרעה, ולאברם היטיב בעבורה, ויהי לו צאן ובקר וחמורים ועבדים ושפחות ואתונות וגמלים" (בראשית י"ב).

מאז עד סוף ימיו מתואר אברהם שוב ושוב כאיש "כבד ברכוש" ובעל "מקנה רב", ובהמשך הדרך הוא גם הפנה הון עודף ממרעה לנדל"ן ורכש חלקות אדמה.

סיפור ההתעשרות במצרים חוזר על עצמו בגירסה משודרגת אצל נינו של אברהם, יוסף. יוסף מתמנה ל"יועץ חיצוני" של שליט מצרים, פרעה, ומציל את מצרים מקריסה כלכלית: "ויאמר יוסף אל פרעה...הנה שבע שנים באות שבע גדול בארץ מצריים; וקמו שבע שנות רעב אחריהן...ויפקד (פרעה) פקידים על הארץ וחימש את ארץ מצרים בשנות השבע, ויקבצו את כל אוכל השנים הטובות...ויצברו בר...אוכל בערים ושמרו, ויהי האוכל לפיקדון לארץ לשנות הרעה" (בראשית מ"א).

יוסף, כמו כל מנהל טוב, מנצל את השירות המוצלח שנתן לפרעה כדי להתעשר בעצמו: "ויאמר פרעה אל יוסף...אין זאת כי אין נבון וחכם כמוך, אתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק כל דבר...וילבש אותו בגדי שש...וירכב אותו במרכבת המשנה...ונתון אותו על ארץ מצרים" (בראשית מ"א).

אחרי שיישב את הסכסוך עם בני משפחתו, הוא "מסדר" גם אותם: "ויאמר פרעה אל יוסף, אמור לאחיך...קחו את אביכם ואת בתיכם ובואו אלי ואתן לכם את טוב ארץ מצרים ואכלו את חלב הארץ...כל טוב ארץ מצרים לכם הוא" (בראשית מ"ה).

דמויות ספרותיות

ההיסטוריונים חלוקים ביניהם, עד כמה ספר בראשית מבוסס על אירועים היסטוריים. יש חוקרים - ביניהם אפילו דתיים - שסבורים שהאבות הם דמויות ספרותיות בלבד, שנועדו להעביר מסר דתי; חוקרים אחרים, כולל חילונים מובהקים - שסבורים שהאבות חיו במציאות ושהסיפורים עליהם התקיימו ככתבם וכלשונם. כך או כך, יש הסכמה רחבה על כך שתיאורי חייהם מבוססים על תמונה אמינה למדיי של החיים באלף השני לפני הספירה.

"לא מצאנו שרידים ארכיאולוגיים של האבות, אבל תיאור החיים בסיפורים עליהם מתאים לאורח החיים שמצטייר ממה שנמצא בחפירות", הארכיאולוג של תקופת המקרא, פרופסור אדם זרטל, "סיפורי הנדידות של אברהם, יעקב ויוסף למצרים מתאימים למה שקרה בתקופת ההיקסוס - תקופה שבה נוודים שמיים מהאזור שלנו חדרו למצרים, השתלטו עליה וניצלו אותה כלכלית".

גם ד"ר אורי אמיתי, מומחה לעת העתיקה בחוג להיסטוריה כללית באוניברסיטת חיפה, אומר: "אני לא יודע אם האנשים שמכונים במקרא בשם אברהם או יוסף היו קיימים, אבל התמונה שמתוארת בסיפורים עליהם די דומה למציאות ההיסטורית. הסיפורים נכתבו מאות שנים אחרי התקופה שבה היו אמורים להתקיים, אבל הכותבים הכירו היטב את התרבויות שהיו אז בארץ ישראל ובמצרים. אברהם הגיע מחרן, חרן, שהייתה מרכז תרבותי גדול בגבול טורקיה-סוריה-עירק של היום, ואנשים נעו ונדו בין האזור ההוא למצרים בחיפוש אחרי פרנסה, כמו שהמקרא מתאר". 

אם מתייחסים לאברהם כדמות היסטורית, הוא היה עשיר כמו שהוא מצטייר מהטקסט?

"לא במיוחד. היום היית אומר עליו, זה בדואי עם אוהל וכמה כבשים. וגם בתקופה שלו היו אנשים הרבה יותר עשירים ממנו. ייתכן שהוא היה עשיר ביחס לרועים אחרים כי היו לו הרבה בהמות - וגם את זה קשה לדעת, כי אין פירוט ואין השוואה לאחרים. אבל שבטי הנוודים היו כבר אז פחות מפותחים מהחקלאים יושבי הקבע. הסיכוי שאברהם ידע לקרוא ולכתוב היה נמוך, וכבר אז, כמו היום, אנלפבתים לא יכלו להגיע לעושר והשפעה גדולים". 

הוא רכש נדל"ן.

"נכון, אבל מחיר הנדל"ן היה אז נמוך מאוד. בכל הארץ חיו 20 או 30 אלף אנשים, כך שלא היה מחסור בשטח ובאדמות. היה מחסור בחומרים ובידע לבנייה, ולבנות בתים היה יותר יקר מלקנות קרקע, בניגוד להיום, ואברהם לא בנה בתים אלא רק קברות".

ויוסף?

"יוסף, בהנחה שהוא היה דמות היסטורית, זה סיפור אחר לגמריי. ליוסף היה כוח כלכלי אדיר, גם במונחים של היום. הוא ניהל את המעצמה הכי עשירה באותה תקופה. כמעט בטוח שהוא ידע לקרוא ולכתוב, או שהיו לו לבלרים. המקרא גם מתאר את הרכוש הפרטי והמותרות שהיו לו, וזה נראה מרשים אפילו לקורא בן זמננו. להשוות בין אברהם ליוסף זה כמו להשוות בין ראש שבט בדואי לשר בממשלת מצרים, שהייתה אז יותר עשירה ממה שהיא היום".

מה היה סוד ההצלחה הכלכלית של יוסף?

"הוא השכיל לנצל את העובדה שהכלכלה המצרית הייתה תמיד ריכוזית מאוד. במצרים אי אפשר להתקיים בלי להיות מחובר לנילוס, ומי שמחובר לנילוס מחובר לגובי המסים, שהפליגו מכפר לכפר. זה שונה ממדינות אחרות בימים ההם. ביוון, לדוגמה, לא הייתה ריכוזיות כזאת כי היא מחולקת לאינספור איים ומפרצים".

"יוסף הבין שהמצרי הפשוט חי מהיד לפה ואינו יכול לחסוך לקראת הבצורת, ושרק השלטון יכול לחסוך. הוא הפך את פרעה והשלטון למונופול והעמיד את עצמו בראשו, וכשהגיעה הבצורת, הוא חילק אוכל לאנשים ובתמורה לקח את רכושם וחירותם. הוא הפך את מצרים למדינת עבדים".

זאת התרחשות שהייתה יכולה להתקיים במציאות?

"מצרים תמיד הייתה ריכוזית, כך שלא נראה לי הגיוני שיוסף המציא את השיטה הזאת".

המקרא מציין שחוק פטר את הכהנים מהשיעבוד לפרעה (בראשית מ"ז), ואם היה חוק, סימן שמישהו כבר עשה זאת לפניו.

"אם אתה מניח שהשיטה שבה יוסף פעל כבר הופעלה במצרים לפניו והוא חזר עליה, אז זה סיפור שהיה יכול היה להתרחש במציאות". 

יוסף - יהודי החצר הראשון

התנהלותו של יוסף - ואולי גם זו של אברהם - דומה להפליא לדרך שבה התנהלו אינספור יהודים בדורות מאוחרים יותר, שהגיעו לעמדות מפתח בשלטון אצל עמים אחרים, העניקו למלכים שירותי ניהול טובים וניצלו אותם כדי להתעשר ולסייע לקהילה שלהם.

זהו הטיפוס המכונה "יהודי החצר" המוכר לנו היטב גם מההיסטוריה וגם מהפולקלור - של יהודים וגויים כאחד. כיצד ניתן להסביר את הדמיון בין העברים בתקופה כה קדומה לבין יהודים שחיו אלפי שנים אחריהם?

"אני מאמין שיש גניוס יהודי", אומר זרטל, "עובדה, שגם מחקרים של גויים בחו"ל מראים שליהודים יש כישורים ייחודיים שמאפשרים להם להגיע להצלחות נדירות. אברהם ויוסף ידעו לנצל הזדמנויות פוליטיות, ידעו למקסם רווחים במסחר, היה להם חוש עסקי יוצא מהכלל. כמו הרוטשילדים, הם ידעו להפוך משברים להזדמנויות.

"אברהם ויוסף לא היו יהודים - היהודים הם צאצאי יהודה שהיה אח של יוסף - אז עדיף לקרוא לזה 'גניוס עברי'. אבל אם מניחים שמדובר בסיפורים היסטוריים ולא ספרות שנכתבה אחר כך בהשראת אירועים מאוחרים - אז הם מראים שהגניוס הזה הוכיח את עצמו כבר אז".

אמיתי אינו מקבל את ההנחה הזאת. "אני לא אוהב את הדיבורים על 'גניוס'", הוא אומר, "אין הוכחה לקיומו, וספק רב אם אינטליגנציה וחוש עסקי הן תכונות תורשתיות. מרחק הזמן הוא עצום, וזה לא רציני להניח שיש קשר ישיר ופשוט כל כך בין הגנים שלנו ושלהם".

אז איך אתה מסביר את הדמיון בין התנהלותם של אברהם, יוסף ו'יהודי החצר'?

"יש קשר, אבל הוא הפוך: כמעט כל יהודי מכיר מילדות את סיפורי האבות וקיבל מהם השראה. לסיפורים הייתה השפעה עצומה על התנהלות היהודים. הרבה יהודים בגולה מצאו את עצמם כלואים בבור כזה או אחר, ואני מניח שכל אחד מהם נזכר ברגעים האלה ביוסף וחשב, איך אני אעשה כמוהו, איך אני יכול לפעול כך שאתחבר עם מוקדי הכוח הנכונים, אציל את עצמי וגם אהפוך את האירוע להזדמנות להתעשר".

המיזם המצליח של יוסף לא האריך ימים. זמן קצר אחרי מותו, איבדו בני ישראל את רכושם וחירותם והפכו ל"עובדים זרים". יעברו עוד מאות שנים עד שה"גניוס העברי" - אם יש דבר כזה - יוכיח את עצמו שוב והישראלים יחזרו להיות עשירים. "יוסף הציל והעשיר את העברים בטווח הקצר, אבל אחרי שפרעה שיעבד את המצרים, הוא שיעבד גם אותם", אומר אמיתי, "זה הלקח ש'יהודי החצר' לא למדו: השלטון הזר הפכפך והחיבור אתו לא תמיד משתלם בטווח הארוך".

בפרק הבא: חכמתו העסקית של שלמה המלך: בום כלכלי בממלכת ישראל