לבד ביער שורץ זאבים שרוצים רק דבר אחד
"הבעיה בעיר הזאת היא שקשה להבחין בין זאבים רשעים לפרחים זכים ותמימים כמונו". כיפה אדומה והזאב: מי התמים ומי הערמומי? גירסה אלטרנטיבית לאגדה הוותיקה
"לפעמים", אמר הסב לנכדו, "לאנשים יש מטרה דומה, ואסטרטגיה שונה להגיע אליה". "באמת סבא?", שאל הנכד, "תן לי דוגמה". הרהר הסב מעט, ואז פתח בסיפור:
"לאן את הולכת?", שאל הזאב, וכיפה אדומה ידעה שהיא צריכה מאוד להיזהר מכל הזאבים והחיות הטורפות של היער שרוצות רק דבר אחד, לכן ענתה בהססנות: "אני רק הולכת לי בתמימות לחברה שלי, סבתא, ברחוב הנשמות הטהורות 12 קומה 2 דירה 6 הכניסה מאחור".
היה היתה כיפה אדומה אחת, חסודה וטהורה. שנים חיה חיי נישואים שיגרתיים וחסרי ריגושים, ואז, בראיון חגיגי שערכה עם עצמה לכבוד ט"ו בשבט, הודיעה לעצמה בדרמטיות שנמאס לה להיות הבורגנית הממוצעת, נמאס לה להגיד לעצמה שככה זה, ובין כה בסוף מתים. מתחשק לה להפתיע: כן, היא מתגרשת! ואכן, נפטרה מבעלה ופרצה, חסודה וטהורה, אל עולם האהבה, התשוקה והרומנטיקה, עולם הסקס, הסמים והכולסטרול.
לכיפה אדומה היתה חברה, לא חשוב מאיזו מידת חזיה, בשם "סבתא", חסודה וטהורה בפני עצמה. סבתא גרה במעבה "יער ללא הפסקה", ושיחת הטלפון בין השתים, בה הפצירה סבתא בכיפה אדומה שתקפוץ לבקר בביתה שבעומק היער, היא בעצם תחילת סיפורנו.
"את חייבת להיזהר בדרכך", הזהירה סבתא את כיפה אדומה, "להסתובב ביער הארור זהו עניין לא פשוט. לא מספיק שדירת חדר עולה פה 3,000 שקל בחודש, יש צרה גדולה מזו: קשה להבחין בין זאבים רשעים שמסתובבים פה בהמוניהם ורוצים רק דבר אחד, לבין פרחים זכים ותמימים כמונו".
"זאבים אמרת? רשעים? מסוכנים?", נדלקה כיפה אדומה אך הקפידה להירגע במהירות, "אבוי, שלא נדע מצרות...".
"לכי רק בשביל, ופיקחי שבע עיניים", הורתה סבתא בטון מודאג.
כיפה אדומה יצאה אל היער העמוס בזאבים שרוצים רק דבר אחד, ניאונים מהבהבים, עשן אוטובוסים ופיח פלאפל, רוכבי אופניים עם אוזניות שבתוך כל הזוהמה שומרים על הבריאות, הומואים עם שיער ירוק זוהר והומלסים. היא התהלכה לה בשביל שביער, כשסביבה כוסיות צעירות המתנהלות בשקיפות מלאה, זוגות רגליים ארוכות וגופיות שמנסות להשתלט על פטמות לא ממושמעות, ובין כל אלה מכוניות נוסעות לאט, ובתוכן אלה שטרם למדו את הלכות היער ולא יודעים שמקומות חניה אין בו. אבל גם לאחר הליכה ממושכת, איש לא הטריד את כיפה אדומה, וכל הזאבים הרשעים שרוצים רק דבר אחד חלפו על פניה בלי כל מחשבות זדוניות. רק כשעצרה מול דוכן למיץ מנגו אורגני ב-35 שקל לכוס, שמעה מאחוריה קול עמוק: "היי בובה, אבא שלך גנן?".
"היי בובה, אבא שלך גנן?" (צילום: ויז'ואל/פוטוס)
זאב הציג את עצמו והושיט יד שעירה
כיפה אדומה הסתובבה בהפתעה, ומולה ראתה יצור שעיר ושרירי, רגליו קצרות אבל ראשו חכם, ומתחת לפרצופו כיתובית: "המציג אינו תמים". "אם אתה מחפש גנן, בדפי זהב יש...", התחילה לענות, אבל הוא התעלם. "זאב", הציג את עצמו והושיט יד שעירה. "כיפה", השיבה לו בביישנות.
עוד מבט:
לכל בחורה היה זאב בחיים, ואם לא - יהיה לה
ג'סטין אחת
אתה מת להכניס אותי למיטה כבר הערב? זכותך הלגיטימית לנסות, אבל תהיה אמיץ, תתחבר לטבע הזאבי שלך ותגיד את זה. על זאבים בעור של כבש שמתחפשים לסבתות חביבות
"מממ... מעניין", ענה הזאב והניח בערמומיות את אצבעותיו על סנטרו, "לכי לך, אבל זכרי: יצור תמים וטהור-רצונות שכמוך חייב להיות מאוד זהיר".
כיפה אדומה הרגישה פתאום צמא עז. היא קנתה מיץ מנגו אורגני (כלומר בטעם מנגו ובמחיר אורגן), אבל כשהסתובבה בחזרה אל הזאב, הוא כבר לא היה שם, רק שאריות אחרונות של סופה קטנה נראו בהמשך הרחוב ונעלמו מעבר לפינה. כיפה אדומה המשיכה במסעה ביער, אוחזת נוזל צהבהב ביד.
כשהגיעה כיפה אדומה לביתה של סבתא, שמעה מבחוץ מוזיקה של מייק ברנט, ולא צריך להיות פול התמנון כדי לנחש שמשהו נורא התרחש. כשנכנסה לדירה נדהמה לראות במיטה יצור מוזר שאמנם נראה כמו הזאב, אך לבוש כמו חברתה סבתא, כלומר - כותונת לילה שקופה ודקה. כיפה אדומה התמלאה בחשדנות. "מי אתה?" שאלה את הזאב, "אני סבתא", ענה בקול דקיק אבל מזוייף.
כיפה אדומה חשה בסכנה, וכל גופה התמלא התרגשות: "אז למה יש לך עיניים כאלה גדולות?", שאלה. הזאב היה שבע. בינינו, הוא כבר טרף את סבתא, וזה התסיס לו את כל מערכת העיכול, הוא הרגיש שהוא בא על סיפוקו. "כדי שאוכל לראות אותך", ענה בערמומיות.
כיפה אדומה החליטה לעשות מעשה כדי לחשוף את זהותו האמיתית של הזאב, ובתנועה חדה שראתה פעם באיזה אתר סקס באינטרנט, הסירה מעליה את החולצה, הצעיף, והכיפה ביחד, ואגב כך גם נפל בטעות הפירסינג צעצוע שהיה לה על הגבה. אך הזאב לא התרגש, המשיך לשכב במיטה, עדיין מנסה לעכל את סבתא שהתנשפה בבטנו. "ולמה יש לך אזניים כאלה גדולות?", שאלה כיפה אדומה, שעמדה מולו מעורטלת ומודעת לסכנה. "כדי שאוכל לשמוע אותך", ענה הזאב בקול מנומנם של בעל שאשתו הכריחה אותו לראות את "שר הטבעות" 1, 2 ו-3 ברצף.
בשלב הזה כיפה אדומה כבר הבינה שהזאב המרושע הזה רוצה רק דבר אחד: שהיא תלך משם ותניח לו לנפשו. אבל היא, לא היתה לה כל כוונה להניח לזאב הרשע, שלא טורח, אפילו מתוך נימוס, לנצל את תמימותה: "ולמה יש לך פה כזה גדול?".
פה נשבר הזאב, הרי יש לו כבוד מקצועי ומוניטין שנבנו לאורך שנים. "לי??? לך יש פה גדול!!!". הוא קם בקושי בקושי - וטרף את כיפה אדומה.
"אבל סבא, זה סוף נורא לאגדה!" התלונן הילד ועיניו דומעות, "סוף?", אמר סבא, "לא לא, הנה הסוף האמיתי".
הזאב השבע שכב, כמעט מעולף, עוד רגע מתפוצץ, ורק רצה דבר אחד: לנמנם קצת. אך אז אל הבית פרץ הצייד, נציג העיריה שחיפש את סבתא בשל דוחות חניה שלא שולמו. הוא קשר מיד את הזאב באזיקים ורודים שהיו זרוקים שם במקרה על הריצפה, פתח את בטנו של הזאב (אל דאגה, זה היה בהרדמה מלאה ובתנאים של חדר ניתוח), ושם התכרבלו להן חבוקות בתמימות אירוטית זכה - כיפה אדומה וסבתא. מובן שהן היו שלמות ובריאות, שהרי זאבים לא לועסים, הם בולעים דברים ענקיים בשלמותם.
"הצלתי אתכן", הודיע הצייד בגאווה, אך כיפה אדומה וסבתא הגיבו בכעס: "מי ביקש ממך?".
שקט מתוח השתרר, השתיים הסתכלו על הצייד, וזו על זו, ושוב על הצייד, ואז שאלו, כמעט ביחד: "אז מה, אבא שלך גנן?".
"זו אסטרטגיה" הסביר הסב לנכדו, "זאב רשע, פרח טהור, הכל אסטרטגיות, לפעמים לשניהם מטרה דומה".
לפנייה לכתב/ת 
לא היתה לה כל כוונה להניח לזאב הרשע
צילום: index open
מומלצים
