פאפא קוסבי ומאמא רוזאן
הרבה לפני ימי הפיג'מות ושמש, היתה בערוץ הילדים רצועת שידור נהדרת. קראו לה "שש פלוס" והוצגו בה מיטב הסיטקומים האמריקאים בארבע שעות יומיות מופלאות. אור ברנע נזכר
מאות מחקרים מתפרסמים מדי שנה, ואיתם הכותרות הגדולות: האם אנחנו יודעים מה הילדים שלנו אוכלים? ולאיזה תוכן בטלוויזיה אנחנו חושפים אותם? ובכן, התוצאות האחרונות הן בגזרת הזעזוע.
מדי ערב, מתישהו בין שמונה לתשע, עולה על המסך הקטן אחת מהזוועות הטלוויזיוניות הגדולות מתחילת האנושות, סדרה קטנה בשם "שמש". אתם אולי מתעלמים מכך, אך בכל ערב נחשפים הילדים שלכם לבדיחות הקרש העלובות של צביקה הדר ולפסטרמה של טנצר המניאק. ומכל מיליארד הערוצים הקיימים בכבלים ובלווין, את המכה הזו יש מי שהחליט להנחית דווקא על ערוץ הילדים.
קלאסי: אות הפתיחה של "6+" ומסר מהסדרה "אריזה משפחתית"
לילדי בית הספר היסודי וחטיבות הביניים אולי קשה יהיה להאמין, אך לפני כשני עשורים, בארץ הכבלים והתשעים, היו יכולים להתיישב כולם מול ערוץ הילדים ועם הפיצה שהגיעה על הטוסטוס, לזכות בכל ערב בטלוויזיה פשוטה ומופלאה. טלוויזיה לילדים, לנוער ולמבוגרים כאחד. החל מאמצע
כשמנתחים את זה היום, הפעולה הפשוטה ביותר בערוצי טלוויזיה ממחזרים למיניהם היא לזרוק חבילה של סדרות ישנות, לחלק אותה לחתיכות, לחסר, לחלק, להכפיל ולשדר אותה עד אין סוף. אך בימי "שש פלוס", פעולה זו נראתה כמו הדבר החדשני ביותר בעולם.
משפחה, זה כל הסיפור
"משפחת סימפסון", "נשואים פלוס" (שללא ספק היתה למנהיגת הרצועה, ועונותיה שודרו בה ללא הרף), "אריזה משפחתית", "צער גידול בנות", "הצלצול הגואל", "משפחת קוסבי", "רוזאן" ועוד סדרות רבות ואחרות שמילאו את המשבצת שנמשכה כל לילה עד 22:00. אחרי יום ארוך בבית הספר, עם חברים, או גם בתום יום של חוסר עשייה מוחלט, הפכה הבהייה בשעות של מיטב הומור הסיטקוםים לפעולה מתבקשת.
ארצ'י ואדית ב"הכל נשאר במשפחה". שיעור בקלאסיקה טלוויזיונית
"שש פלוס" הפכה בביתנו לאקט פולחני. לא ייתכן היה שנפספס את מעברון הפתיחה וגם לא את הסיום, שנחת רגע לפני שעבר הערוץ לרצועה קלאסית אחרת, "הצגה שנייה". רוב ההורים והמשפחות יאמרו לכם כי היה זה בגדר אסון לצפות בכל ערב בארבע שעות של טראש אמריקאי משפחתי.
אבל משפחה היא גם מילת המפתח. זו היתה רצועה שהתאימה לכולם. הסדרות היו מצחיקות במיוחד, וידעו גם להעביר לפעמים מסרים חינוכיים כמו במקרה של "הכל נשאר במשפחה" האגדית, שלימדה ילדים רבים טלוויזיה קלאסית מהי, וכמו במקרה של תורת ה"תעשה ואל תעשה" של פאפא קוסבי וביג מאמא רוזאן.
אך לבסוף נפלה בערוץ הילדים ההחלטה הגורלית והרצועה הקסומה הלכה לעולמה. בתחילת העשור הקודם, החליף ערוץ הילדים את האבות הטלוויזיוניים בסדרות מצוירות, אחר כך כבר באו הפיג'מות. עכשיו יש לנו את השווארמה של שמש. אמנם תמיד כיוונו אצבעות מאשימות כלפי הדמויות הטיפשיות מאותן סדרות ישנות כמו אל בנדי או סקריץ' מ"הצלצול הגואל", אבל דווקא כשאלה נעלמו מהמרקע, נדמה שאנחנו הופכים אותו לילדותי ומטופש הרבה יותר.
