יש מי שיסחוב העגלה. על ניצחון הנבחרת בלטביה

עם כל החששות והפחדים ולמרות הפתיחה הרעה, הצליחה הנבחרת להפוך משחק מסוכן לקל ולספק לנו הרבה דקות של גארבג' טיים.

• שלושים ומשהו: ישראל הביסה את לטביה 56:92
• גרין: "באנו עם הגב לקיר ועשינו את זה בגדול"
  

צוות המאמנים ניסה בפתיחה הרכב חדש עם אוריינטציה יותר הגנתית, כדי להכניס את הקבוצה למשחק בעזרת התלהבות בהגנה. בפועל זה לא קרה וכמו נגד איטליה היריב פתח עם ארבעה סלים רצופים בהתקפות הראשונות. זה לא היה כשל גורף. כל אחד שפתח טעה רק פעם אחת טעות קטנה בלבד ויחד זה התחבר לפיגור מדאיג.

הרעיון לשנות הרכבים הגיוני, אך עלול להיות מסוכן. כאשר יש היררכיה ברורה וכל אחד יודע את מקומו, שחקנים עולים לפרקט עם יותר שקט נפשי. אין את הלחץ של מי "שהוקפץ" לחמישייה להוכיח את עצמו, ומי שרגיל לעלות בדרך כלל לא יושב על הספסל ותוהה למה לעזאזל הוא לא משחק.

מצד שני, זה עוזר להרבה שחקנים להרגיש "בעניינים" לאורך טורניר אינטנסיבי שמחייב שימוש בסגל רחב.

כששיבק פנה לספסל, היו לו שם הרבה פרצופים מוכנים שהבינו שאסור להתקשקש יותר מדי וצריך לסחוב את העגלה.

האיש שהביא את המפנה המחשבתי היה לדעתי דייויד בלות'נטל. הוא קפץ על כל כדור בשני צידי המגרש וכאשר הכריח את ההגנה הלטבית לקלוע סל עצמי בזכות המלחמה האדירה שלו החל השינוי. מאותו רגע ישראל לא הביטה לאחור. נעימי השתלט על הקצב, קלע ומסר יפה וסחף את כולם אחריו.

הלטבים כנראה היו גמורים מעייפות מהמשחק באיטליה, ואולי קצת בלחץ מהעובדה שהם האמינו שכמו הפינים הם יכולים לנצח את ישראל. מלבד דקות ההתלהבות בפתיחה הם הציגו כדורסל נוראי. שחקני ישראל היו כל הזמן צעד אחד לפניהם, לקחו להם כדורים מהידיים כמו לילדים, ואזור הצבע שלהם היה פתוח לפיקניק. ככל שהתקדם המשחק הם נראו חסרי אונים ומתוסכלים. הם היו מוכנים ללכת הביתה כבר בהפסקה.

למה לא שיתפת את רותבארט? אריק שיבק בריגה (רויטרס) 

ללא קשר ליריב, ראינו עבודת הגנה פנטסטית מצד הנבחרת לאורך דקות ארוכות. כאשר הלחץ התנדף, חזינו במהלכי כדורסל מבריקים שהדגישו את הכישרון הרב והיכולת של השחקנים. חטיפות נאות שהובילו להתקפות מתפרצות וממש לחגיגה על המגרש.

מהמחצית השניה אין לישראל יותר מדי מה לקחת מלבד ההפרש. המטרה הייתה שהקצב ישמר ושכולם ישארו בריאים. לדעתי היה מקום לזרוק את רותבארט לטבילת אש בטורניר. אם הוא אכן שחקן לגיטימי בסגל ולא שיחק היום, אז מתי כן אפשר יהיה לשתף אותו?

מכיוון שזמן רב מהמשחק הנבחרת העלימה את התחרותיות ופשוט שיחקה בלטבים, אנצל את הזמן והמקום להתייחס לבעיה נפוצה שמרבים לדוש בה בעולם הספורט הישראלי.

"הצבע שלהם היה פתוח לפיקניק". כספי עושה מה בא לו (רויטרס) 

אצלנו, משום מה, נהוג אחרי הפסד לצאת בקביעה שלחקנים אין אופי, ואחרי ניצחון להדגיש ש"הוכחנו לכולם" שכן יש לנו אופי. אז קודם כל שיהיה ברור - אופי יש לכולם. אצל חלק חיובי ואצל אחרים שלילי.

שחקנים בעלי קריירה מפוארת, וכאלה יש לנו רבים, לא נשפטים על פי משחק אחד או טורניר זה או אחר. לפעמים נכנסים גורמים חיצוניים שמביאים להפסד

 שממש לא קשורים לאופי אלא לכדורסל. לפעמים גם משחקים רע כמו ששיחקנו נגד איטליה רק לפני שבוע.

ניצחון הערב שם אותנו בעמדה מצוינת להמשך אך הניצחון של איטליה בפינלנד אומר שאפילו המקום השני עדיין אינו מובטח. ביום חמישי חובה לדאוג לניצחון ביתי על פינלנד ועדיף שמונטנגרו ינצחו באיטליה ויוציאו אותם מהתחרות באופן סופי. הרי כדי לסיים ראשונים נצטרך בכל מקרה ניצחון בנקודה במונטנגרו.