חם בים האדום: נפתח פסטיבל הג'אז באילת

קשה להאמין, אך פסטיבל המוזיקה הגדול ביותר בארץ חוגג 24 שנה. "ג'אז בים האדום" נפתח הערב (ב') בעיר אילת והוכיח שקהל הג'אז בישראל רק הולך ונהיה צעיר יותר. הורים עם ילדים בני ארבע וחמש וחבורות של צעירים לפני גיוס, הצטרפו השנה לקהל הקבוע של בני ה-50 ומעלה.

ינופסקי. הפתיעה גם בעברית (צילום: אילת יגיל)

יכול להיות שמוקד המשיכה לקהל הצעיר בפסטיבל היתה הזמרת ניקי ינופסקי, הבטחה גדולה בעולם הג'אז והפופ, בת 16 שנראית כבת כלאיים של מועדון הבלו-נוט ומועדון מיקי מאוס. בני העשרה שזרמו למקום לא הותירו מקום לספק באשר למה שגומות החן שלה עשו להם. אבל בנוסף אליה, אי אפשר היה להתעלם מכמות הצעירים גם בהופעותיהם של אילן סאלם, מוותיקי סצנת הג'אז בארץ והחצוצרן דייב דגלאס.

חמישיית אילן סאלם עם עמוס הופמן. נחיתה רכה (צילומים: שלומי דיי) 

סאלם החלילן, שאירח את הגיטריסט ונגן העוד עמוס הופמן, ביצע שלל שירים מאלבומו החדש, כשהוא מעניק שפע של מרחב לביטוי לנגנים שלו, הפסנתרן ניתאי הרשקוביץ, הבסיסט גלעד אברו והמתופף אמיר ברסלר. הופמן, שנחת שעות ספורות לפני כן מסאן פאולו, נראה דווקא מאושש למדי וניגן בווירטואוזיות את הקטעים החדשים.

דייב דגלאס, שהופיע עם ההרכב שלו "בראס אקסטזי", הקדיש את הופעתו לחצוצרני ענק מהעבר כדוגמת אנריקו בראבה ופאטס נבארו, ובעיקר לסטר בואי. דגלאס הקדיש לו מספר קטעים, ואף סיפר ש"בראס פנטסי" של בואי היווה את ההשראה לשם ההרכב.

נמל אילת. הופעות בין המכולות 

ובחזרה להופעתה של ינופסקי, שהיתה מהוקצעת, סימפטית ואמריקאית מאוד. בשילוב קל לעיכול של קלאסיקות ג'אז ("God Bless The Child", "Lullaby Of Birdland"), קאנטרי רך ומתיקות, היא כבשה את הקהל עם משפטים בעברית ואפילו קטע מהשיר "מי יודע מדוע ולמה". מעניין שעל אותה במה, בשעות הקטנות של הלילה, יעלה אמן המבוגר ממנה ב-60 שנה, זהו הרמטו פסקואל הברזילאי.

הצד האמיתי של הג'אז

באירוע הפתיחה של הפסטיבל, נדרש המנהל האמנותי, אבישי כהן, להגיב על הגיוון שהוא מציע: "בשנה שעברה הבאתי אמנים שאנשים הרימו לגביהם גבה בנוגע לקשר שלהם לעולם הג'אז. אם מישהו יודע מה זה ג'אז, שיגיד לי. אני לא יודע. אני יודע מהי מוזיקה טובה. החופש לבחור ולנגן זה מה שעושה ג'אז. אחרת, לא יהיה מעניין".

הפקת הפסטיבל (כהן משמאל, גוב שני מימין). "מישהו יודע מהו ג'אז?"

זו השנה השנייה שבה כהן משמש מנהל אמנותי, אחרי שהחליף בתפקיד את דני גוטפריד הוותיק. גם השנה הוא אינו מעוניין להופיע במסגרת הממוסדת יותר, אבל מבטיח שיראו אותו בג'אם-סשנים הליליים שהפכו למסורת:

"מוזיקאים בסצינות הג'אז בניו יורק וברחבי העולם שמעו על הג'אם-סשנים האלה. זה הצד האמיתי של הג'אז".

מפיק הפסטיבל, מיכי גוב, סיפר כי בפסטיבל משתתפים 22 הרכבים, שנחלקים בדיוק בין הרכבים מקומיים לבינלאומיים. לדבריו, ההפקה מתמקדת ביצירת קשרים עם ארגון פסטיבלי ג'אז בינלאומיים, על מנת להוות מעין פסטיבל-אח לפסטיבלי הג'אז הגדולים בעולם, ביניהם פסטיבל מונטריי, נורת' סי ברוטרדם ומונטריאול. לדבריו, הפסטיבל עתיד להיות מוקד משיכה בתיירות הג'אז הבינלאומית, למרות שכמובן ימשיך להישען על הקהל המקומי. את פירות ההשקעה בקשרים הבינלאומיים הללו ניתן היה לראות, כמובן, בהבאתן של ינופסקי ושל ריקי לי ג'ונס, שתופיע ביומו השני של הפסטיבל.