טעויות בשמירה על דיאטה בעת בילוי - ופתרונות

בילוי הוא אמצעי נפלא להזין את הנפש, לפרוק מתחים ולחדש כוחות. זהו זמן בו ניתן לשחרר ולשכוח את טרדות היומיום, לאוורר את השחיקה הנוגסת ולנוח. אך רוב הבילויים שלנו, אולי אפילו כולם, כוללים אוכל - והדבר עלול להוות בעיה כשאנחנו שומרים על דיאטה ומנסים לרדת במשקל. כיצד ניתן, אם כן, לשלב בין השניים?

לרוב, כדי לשמור על מסגרת הדיאטה מבלי לוותר על יציאה לבילוי, אנו נוקטים בשתי אפשרויות. האחת, הגבלת האכילה במהלך היום. השנייה, הגבלת האכילה במהלך הבילוי. כך או כך, לא מדובר בתענוג גדול.

טעות ראשונה: הימנעות מאכילה לפני הבילוי

כאשר אנו מחליטים להימנע מאכילה במהלך היום, אנחנו מרגישים שמדובר בעונש. עולה השאלה האם אנחנו צריכים לסבול לפני כל בילוי? תחושה זו היא מקוממת והיא מקשה על שמירה של משטר דיאטה לאורך זמן.

ומה קורה כאשר מגיעים לבסוף אל הבילוי? רוב הסיכויים הם שמצב הרוח

שלנו יהיה שפוף, הבטן תקרקר והעצבים יהיו מתוחים. ואז, כאשר האוכל יגיע אלינו סוף סוף, ההתענגות עליו תהיה מצומצמת.

גם הבחירה מה לאכול עשויה להיות תענוג מפוקפק כאשר אנו מגיעים במצב שכזה לבילוי ויש סיכוי גדול שנחזור הביתה עם תחושה מעיקה, תחושה של "למרות הכל פישלתי", תחושה שגם אכלנו הרבה מעבר לרצוי וגם לא נהנינו מהארוחה.

כשחוזרים הביתה מהבילוי במצב שכזה, היד נשלחת שוב למקרר. הפעם לא מדובר ברעב, אלא בחיפוש אחר נחמה.

טעות שניה: הגבלת האכילה במהלך הבילוי

האפשרות השנייה שלרוב אנו נוקטים בה היא הגבלת האכילה במהלך הבילוי. כך, למשל, אנו נזמין סלט במסעדה איטלקית, כאשר כולם סביבנו מזמינים פסטה. 

אפשרות זו יוצרת תחושה לא נוחה. בנוסף, לרוב יעלו בנו קולות שידרשו פורקן מחוקי הדיאטה. אנחנו צופים בחברים שלנו מתענגים על הפסטה, ואילו אנחנו יושבים ולועסים עלה אנמי של חסה.

ההימנעות מאכילה במהלך הבילוי גורמת לאכילה אחריו (צילום: ויז'ואל/פוטוס)

גם במקרה כזה אנחנו עלולים לחזור הביתה מבילוי ולשלוח יד אל המקרר. גם הפעם לא מדובר ברעב, אלא בחיפוש אחר נחמה, שעלולה להגיע בדמותה של גלידה משמינה לקינוח.

שביל הזהב: אוכלים מה שרוצים - ושמים לב

השאלה הגדולה היא אם ישנו שביל זהב, שיאפשר לנו גם לשמור על משקל נאות וגם ליהנות מהבילוי. התשובה היא חיובית. הכל תלוי בדרך החשיבה על הדיאטה. הדיאטה לא צריכה להיות משטר רודני הכופה עלינו רעב. לכן, לפני בילוי מומלץ לאכול כרגיל. בדרך זו נגיע לבילוי ממקום של התענגות, ממקום שאין בו פחד מקלוריות.

חשוב לזכור גם שלאוכל ישנם תפקידים רבים עבורנו, ביניהם גם הנאה. לכן, במהלך הבילוי מומלץ להזמין בדיוק את מה שאנחנו רוצים לאכול. הרי זוהי מטרת הבילוי, ולא כדאי שנפספס אותה.

מצד שני, חשוב גם לא לפספס את עצמנו, ולכן כאשר המנה לה ציפינו מגיעה, חשוב לשים לב לתחושות שלנו. אנחנו מצויידים בחושים שתפקידם להעשיר את החוויה שלנו בעולם, ביניהם גם את חוויית האכילה. לכן כדאי לשים לב לריח, למרקם, לצבעים שבצלחת וכמובן גם לטעם. כאשר אנחנו שמים לב לכל אלו אנחנו אוכלים לאט יותר, מתענגים יותר וגם אוכלים פחות. האכילה האיטית וההתמקדות בחושים יוצרת גם תחושה של מלאות וסיפוק. וכך, ייתכן שאם לא הגענו רעבים מאוד לארוחה, אפילו נשאיר חלק מהאוכל בצלחת.

מתוך התנסויות בעבודה עם קבוצות באכילה משותפת, עולה כי הכמות שאנחנו אוכלים היא רק חלק מתחושת השובע שלנו. תחושת השובע והסיפוק מגיעה בעיקר מהתמקדות באכילה ומאורך הזמן בו אנו חווים את הטעם. כולנו חווינו בעבר אכילה מול מכשיר הטלוויזיה, בה אנחנו פתאום שמים לב לכך שהאוכל שהיה בצלחת חוסל, אבל אנחנו לא שבעים. חשבתם פעם מה היה קורה אילו היינו אוכלים את אותה הכמות, ללא התמקדות בטלוויזיה?

מדמיינים את השפע - ונהנים מהאכילה

אפשרות נוספת לתרגול של אכילה איטית, בה אנחנו שמים לב לאוכל ולאכילה, היא באמצעות שימוש בכלי הנפלא של הדמיון. דמיינו עשר צלחות נוספות, עוד עשר מנות שעומדות לרשותכם. אם תסיימו את כל המנות הללו תקבלו בונוס של עשר צלחות נוספות.

ההתמקדות במקרה זה היא בתחושת השפע. כאשר מותר ואפשר לאכול הרבה, זה מאפשר לנו להיות מכוונים לצורך האמיתי שלנו. כך נוכל לאכול בנחת ונאפשר לעצמנו הנאה אמיתית מהאוכל ומהאכילה. בדרך זו גם נגיע לתחושת שובע.

אם נשב לשולחן בתחושה שאסור לנו לאכול וליהנות, אז נפתח תודעה אותה אני מכנה "תודעת הקבצן". קשה ליהנות במצב שכזה. אך כשאנחנו יושבים לאכול עם תודעת שפע יש מקום לתחושות הבטן שלנו. יש אפשרות להגיע לסיפוק ולשובע.

ובכל מקרה, אם חזרנו הביתה ולא נזקקנו לנחמות בצורת קינוח משמין - זו כבר הצלחה.

הכותבת היא דיאטנית קלינית B.Sc. RD, ומנחת סדנאות בשיטת "דיאטה ללא דיאטה"